חגיגת פורים

מניין קיבלנו את אוזני המן? אצל יהודי ספרד ואיטליה נקראו בשם זה רקיקים דקים שטוגנו בשמן וגולגלו בצורה שדמתה לאוזן. ביהדות אשכנז נהג מאכל אחר: מאפה שנקרא ביידיש המן טאשען – כיסני המן, במקור שיבוש של 'מאָן טאשען' – 'כיסני פרג'. אי שם בסוף המאה התשע עשרה או בראשית המאה העשרים נחשפו יהודי אשכנז לשם אוזני המן ואימצוהו למאכל שלהם, וכך גם נקבע ברשימה של ועד הלשון של מאכלים לחג משנת תרע"ב (1912). מדור חגיגי לפורים חידון פורים

"כי לדגדגך אני בא"

כך נכתב בעמוד השער של העיתון ההיתולי "ליהודים": "ליהודים" מוקדש לכל דבר שא"י נזקקת לו: "להִתול ובִטול, לעקיצה ויקיצה, לנפנוף ולפלוף, לשפשוף ורפרוף"; "לחנפים ועטלפים"; "לסטירות־לחי וסטירות־בכי"; "לריזולוציות, דימונסטרציות ודיפוטציות, לפרוטקציות, דירקצות ו'אינספקציות'". "ליהודים!" היה העיתון ההיתולי הראשון בארץ ישראל, ופורסמו בו שירים, רשימות סטיריות וקריקטורות. עורכו והמוציא לאור שלו היה יהודה קדיש סילמן. העיתון פורסם פעם בשנה, בדרך כלל בפורים, ועשרת גיליונותיו ראו אור בשנים תרס"ט–תרפ"ה (1909–1925). לסקירה על "ליהודים!" בפרסום חדש באתר

מה הקשר בין בלש, בלשן ומרדכי היהודי?

בלשנים הם כידוע מלומדים העוסקים בחקר הלשונות. כיום אולי נדמה שהמילה בַּלְשָׁן קשורה לפועל לִבְלֹשׁ, כי הבלשן בולש אחר המילים וגלגוליהן, אבל מקור המילה בלשן אחר, והיא קשורה לאחת הדמויות המרכזיות במגילת אסתר. בספרי המקרא המאוחרים עזרא ונחמיה נזכר אדם בשם מָרְדֳּכַי, שהוא ככל הנראה מרדכי אחר מן המוכר לנו ממגילת אסתר. ברשימת ראשי העולים לארץ בעקבות הצהרת כורש נמנים: "יֵשׁוּעַ, נְחֶמְיָה, שְׂרָיָה, רְעֵלָיָה, מָרְדֳּכַי, בִּלְשָׁן, מִסְפָּר, בִּגְוַי, רְחוּם, בַּעֲנָה". מרדכי ובלשן הם אפוא שניים מעולי שיבת ציון. כדרכם של הדרשנים הקדומים הם איחדו את שתי הדמויות המקראיות בעלות השם מרדכי: מרדכי מעולי בבל ומרדכי ממגילת אסתר, ובשם בִּלְשָׁן ראו כינוי שלו: מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן – על שום ידענותו המופלגת בלשונות העולם. בִּלְשָׁן נתפרש בתלמוד על פי הארמית "בָּיֵיל לִישָּׁנֵי", כלומר "בולל ומערבב הלשונות" (רש"י). במחקר המודרני יש הרואים בזה דרשה המבוססת על ביטוי מן האכדית – bēl lišāni – כלומר 'בעל לשון', יודע לשון זרה. להרחבה

בתים מבפנים

מכתב של גננת ירושלמית מראשית המאה העשרים, המכתבה של אליעזר בן־יהודה וארון ספרים של ועד הלשון בן יותר ממאה – אלה ועוד ייחשפו לציבור בשני סיורים של המיזם "בתים מבפנים" במרכז התרבות וההדרכה של האקדמיה ללשון העברית. בסיור ייפגשו המשתתפים עם מנהלת המיזם יפעת זילברמן, עם מעצבת חלל התערוכה "פלא תחיית הדיבור העברי בארץ ישראל" האדריכלית לימור יוסיפון־גולדמן ועם אוצרת התערוכה מורן שוב רובשוב. שני הסיורים (ברישום מוקדם) יתקיימו בימי שישי 5 ו־12 באפריל בשעה 9:30 – ההרשמה תיפתח ב־29 במרץ באתר 'בתים מבפנים'. למידע נוסף ולעמוד ההרשמה

משלוח מנות ממפעל המילון ההיסטורי

בשנת תקמ"ט, 1788, נדפס בברלין חלקו הראשון של הספר ראשית לימודים מאת ברוך לינדא (1758?–1849), מראשי הסופרים העבריים בתקופתו. בספר "עשר שערים, בחכמות לימודיות וטבעיות", שכל אחד מהם הוא מעין מבוא לענף מענפי מדעי הטבע. לשונו של הספר אופיינית ללשון ההשכלה: עיקר דקדוקה ואוצר מילותיה מקראי, ואולם ניכרות בה השפעות גרמניות הן בתחביר הן באוצר המילים. הספר משופע במילים גרמניות באותיות עבריות, הנתונות בסוגריים עגולים, שנועדו ברובן להבהיר את כוונת המחבר – בעיקר בטובעו מונחים עבריים חדשים. השער העשירי בחלקו הראשון של הספר עוסק בגאוגרפיה, ועיקר תוכנו הוא הצגה שיטתית של הגאוגרפיה של אירופה בזמנו. לרגל חג הפורים מובא כאן קטע על מנהג ממשלת בריטניה הגדולה המשובץ במילים ובצירופים מקראיים שמחציתם שאולים ממגילת אסתר. להרחבה ולעיון בקטע ובהערות הנלוות לו

קנו מתנה לחג – סינר עברי

אנחנו מציעים לכם להנעים את חוויית הבישול כשאתם חגורים בסינר עברי. על הסינר מוצגים שמות עבריים של כלי מטבח מלווים באיורים מקוריים הלקוחים מתוך מילון מאויר משנת תרצ"ג (1933). מילון זה, "כְּלֵי מִטְבָּח", היה השני בסדרת מילוני כיס שראו אור בשנות השלושים של המאה העשרים, והיה חלק ממאמציהם המשותפים של "גְּדוּד מָגִנֵּי הַשָּׂפָה" ושל "הָאִרְגּוּן לְהַשְׁלָטַת הָעִבְרִית" לבסס את מעמדה של השפה העברית כשפת היישוב העברי בארץ ישראל. הסינר עשוי מבד כותנה לבן איכותי ועבה ומגיע עד הברכיים. יש בו כיס קטן ורצועה לתליית מגבת. לרכישה