|
|
|
|
|
הידעתם? לפני כמה שנים אישרה האקדמיה מונח חדש בעברית: האנשים העוסקים בטיפוח עצים ובטיפול בהם נקראים אִילָנַאי ואִילָנָאִית. השם המופשט הוא אִילָנָאוּת.
|
הידעתם? אפשר גם לנטוע וגם לטעת – שתי הצורות לִנְטֹעַ ולָטַעַת מתועדות כבר במקרא: "לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ" (ירמיהו א, י), "עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ" (קהלת ג, ב).
|
ומה צורת הרבים של דלעת? שקמים בלוסים או שקמים בלוסות? ומהי גרוגרת?
|
|
|
|
|
|
|
|
נֶטַע הוא שם פרטי נפוץ שניתן לבנות ולבנים, ופירושו 'שתיל רך'.
|
|
|
במשמעות זו נזכרת המילה נֶטַע בתנ"ך פעמים אחדות, למשל: "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו" (ישעיה ה, ז) – הצורה נְטַע־ היא צורת נסמך, אך בימינו צורת הנסמך הרגילה היא נֶטַע־. פעם אחת המילה באה במשמעות שם הפעולה: "בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי" (ישעיהו יז, יא).
|
|
|
השם נֶטַע נתפס שם בנקבה בשל אי־הגיית העי"ן הלועית בפי רוב דוברי העברית; ממילא השם מסתיים כביכול בתנועת a כאילו הייתה הסיומת ־ָה כבשמות פרטיים נקביים כגון שרה, מלכה, דנה ודקלה. תופעה דומה חלה במילה נֹגַהּ – הה"א העיצורית בסופה אינה נהגית, וכך נעשתה שם מקובל לבנות (אף שמינו של השם הכללי הוא זכר).. .
|
|
|
|
|
|
|
|
הקשר בין האדם לגַן עתיק יומין הוא, ואף עומד במרכזו של סיפור הבריאה לפי בראשית פרק ב: "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם, וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" (פסוק ח).
|
המילה גַּן משותפת לכמה מן הלשונות השמיות. בנטיותיה בא דגש – גַּנְּךָ, גַּנִּים, ואכן שורשה הוא גנ"ן. שורש זה מציין ברגיל שמירה (גּוֹנֵן, הֵגֵן), ולכן יש הסוברים שהמילה גַּן מציינת ביסודה שטח מוגן, שטח מוקף גדר. יסוד השמירה על הגן מצוי גם הוא בסיפור האדם בגן עדן: "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (שם, פסוק טו).
|
|
בעברית החדשה קיבלה המילה גַּן משמעויות נוספות בהשראת המילים המקבילות בלשונות אירופה. בעקבות המונח הגרמני Kindergarten נוצר הצירוף 'גן ילדים', ומכאן קָצרה הדרך לשימוש במילה גַּן לבדה באותה משמעות.
|
|
|
|
|
מחברת מנחם בן סרוק, שנתפרסמה בשנת 950 לסה"נ, היא למעשה המילון העברי–עברי הראשון ללשון המקרא שבו נתבארו בקצרה ערכי המילון ביאור מילולי על דרך הפשט. פרסומה הרחב ותפוצתה באו לה בעיקר הודות לרש"י ששיקע מביאוריה מעל מאה פעמים בפירושו לתורה, חלקן בהפניה מפורשת וחלקן במובלע. חשיבות מרובה נודעה למחברת: מנחם שיקע בה כמה דיונים נרחבים על סוגיות חשובות בלשון ובפירוש המקרא, והיא גרמה לתגובות שרשרת שהִפרו את מחקר הלשון העברית.
|
|
מחברת מנחם כבר יצאה לאור בעבר, אך מהדורה זו שהיא פרי של אחת עשרה שנות מחקר משותף של אהרן ממן וחננאל מירסקי, מביאה בפעם הראשונה גם ביאור מפורט ובו, בין היתר, השוואות עם פירושי רס"ג, דוד בן אברהם אלפסי, ר' יונה אבן ג'נאח ורש"י.
|
|
|
|
|
|
"אמנם יודע אני להוקיר ערכה [של הגרמנית] כי עשירה היא ודבריה נשמעים לאדם רב, אך התערוך בעשרה ובגדלה אל העברית בעניה? אם תנץ בכל עדנת עלומיה כבת יהודה ביקהת זקנתה? אך מה זה אדבר! עוד לא זקנה, עוד לא יצא ממנה הדרה. כי מחדשת היא נעוריה לרגעים, וכל הנוגע בה כמוה יקדש."
|
זאב יעבץ (תר"ח–תרפ"ד, 1847–1923) נולד בפולין והוסמך לרבנות. הוא נמשך לחקר היהדות ובייחוד להיסטוריה שלה, ופרסם מאמרים רבים במאספים ובקבצים בנושאי מדעי היהדות. יעבץ עלה לארץ עם משפחתו ב־1887, והקים עם אליעזר בן־יהודה את חברת "שפה ברורה" ואת ועד הלשון. יעבץ חידש מילים, חקר את דקדוק העברית וכתב ספרי לימוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
