ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ב

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ב – אנו זוכרים את מעשי הרצח והזוועה, את גילויי הגבורה והחמלה ואת החיים התוססים שנגדעו באכזריות. היה מי שניסה למחוק עולמות מפוארים של תורה, של תרבות יהודית ושל יצירה עברית. אבל המורשת שלנו לא נגדעה ולא נשכחה – העם היהודי קם, התרבות שלנו פורחת בצד הזיכרון. מדור באתר לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה

על הפועל נִסְפָּה ומשמעו

מקורו של הפועל נִסְפָּה בלשון המקרא. הוא קשור למילה סוֹף (השורשים ספ"י וסו"ף קרובים זה לזה) ומשמעו 'אבד', 'נשמד'. בתנ"ך מצוי גם הפועל סָפָה בבניין קל במשמעות 'כילה', 'השמיד', כגון בזעקת אברהם לאלוהים לפני מהפכת סדום ועמורה: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?!" (בראשית יח, כג). כבר בתקופת השואה אפשר למצוא שימוש בפועל נִסְפָּה בעיתונות העברית בארץ בתיאור הנעשה בגטאות ובמחנות. שימוש זה עולה מעט בכתבות משנת 1942, והוא גובר בשנים שלאחר מכן. הבחירה בפועל נִסְפָּה נועדה כנראה להדגיש את הטרגיות שבמוות הלא טבעי וכן את ממד ההמוניות – בדומה למהפכת סדום ועמורה שחרבו בה ערים שלמות. להרחבה על מקורו של פועל טעון זה ולדיון על ההקשרים שהוא מתאים להם

"זָרִיתִי לָרוּחַ אַנְחָתִי" במחברת מטרזיינשטט

זָרִיתִי לָרוּחַ אַנְחָתִי וַיִּרְוֶה הַחוֹל דִּמְעַת עֵינִי; הָרוּחַ! אִם תִּמְצָא אֶת־אָחִי אֱמָר־לוֹ – אוּד עָשֵׁן הִנֵּנִי. באדיבות ארכיון יד ושם ולציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ב אנו מביאים מסמכים אחדים מעיזבונה של ניצולת השואה אווה האן (חווה גולדשטיין), ילידת 1921 מהעיר פראג – מתוך אוסף שלם הכולל פנקסי יומן, תכתובות, תצלומים ומסמכים אישיים. אחד המסמכים המרגשים בעיזבון הוא טופס לניהול חשבונות הנושא את הכיתוב הרשמי של מחנה טרזיינשטט משנת 1943 – על צידו האחורי בחרה אווה להעתיק בכתב יד קריא ומנוקד שני שירים של ביאליק: 'זריתי לרוח אנחתי' ו'חוזה לך ברח'. מילות השירים בהקשר שבו הן הועתקו מקבלות פירוש מצמרר. לסיפור המלא ולסיפורה של ניצולת השואה אווה האן (חווה גולדשטיין)

יָד וָשֵׁם

הצירוף 'יד ושם' מקורו בפסוק: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת, שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת" (ישעיהו נו, ה). בפסוק זה מדובר בהבטחה הניתנת לחשׂוכי בנים העובדים את האל. שתי המילים 'יד' ו'שם' מופיעות בתנ"ך בהקשרים של הנצחה וזיכרון. יד עשויה להיות מצבה כמסופר על אבשלום: "וַיַּצֶּב לוֹ בְחַיָּיו אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב יח, יח). המילה שֵׁם נרדפת לזֵכֶר: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" (משלי י, ז). על ביטויים נוספים בין שואה לתקומה

פעילויות בחודש אייר

◾ סדנת עריכה במתכונת חדשה – בעקבות הביקוש הרב אנו מציעים ארבעה מועדים חדשים לסדנאות עריכה מקוונות (ב'זום') בהנחיית דקלה אברבנאל, מנהלת מערכת דברי הכנסת ועורכת לשון ותיקה ומיומנת. בסדנאות נערוך טקסט ונציע חלופות כנדרש. לפרטים נוספים ולהרשמה ◾ ארץ עברית – הזדמנות אחרונה להירשם להרצאתו המקוונת של פרופ' יואל אליצור, חבר האקדמיה ללשון העברית וחבר ועדת השמות הממשלתית. בהרצאה ישוחח פרופ' אליצור על האתגרים במתן שמות עבריים ליישובים ולעצמים גאוגרפיים בארץ ישראל. לפרטים נוספים ולהרשמה

שמות ומשמעויות – זיו ו'ירח זיו'

זִיו הוא זוהַר, הוד, כינוי לאור שמימי או מסתורי, ובהקשרים אחדים גם מראֶה, הבעה (של פנים או של דמות). במקורה המילה זִיו (לפחות בהקשר הזה) אינה עברית – היא נקרית בתנ"ך רק בחלקים הארמיים של ספר דניאל. יֶרַח זיו – מילה נדירה שצורתה "זִו" מוכרת מעברית המקרא: זהו שמו הכנעני־עברי הקדום של חודש אייר, ככתוב: "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה'" (מלכים א ו, א) – החוקרים התקשו להכריע אם אומנם מדובר באותו זיו (בחיריק מלא) במובן 'אור' שהגיע לעברית בתיווך הארמית. להרחבה בפרסום חדש במדור שמות ומשמעויות