|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הודעה על מכרז – האקדמיה ללשון העברית מבקשת בזאת הצעות מחיר לשירותי תיוג מורפולוגי של 400,000 מילים בעברית. התיוג ייעשה כמתואר במסמכי המכרז. ההתקשרות תהיה לתקופה של עד 17 חודשים. לפרטים המלאים
|
ערכת כרזות ליום העברית – מאות כבר רכשו את ערכת הכרזות החגיגית שהכנו במיוחד ליום העברית תשפ"ב. בערכה שמונה כרזות ססגוניות בענייני לשון ואוצר מילים ונוספת עליהן כרזה חגיגית גדולה ובה 22 אותיות האלף־בית מאוירות בהומור בלוויית עובדות מעניינות על כל אות ואות.
שימו לב: הערכות נמכרות במחיר עלות. המלאי מוגבל – לפרטים ולרכישה
|
|
|
|
|
מילונאים, סופרים, זמרים, פרשנים ויוצרים – כולם מחדשים מילים בעברית. התדעו מי חידש כל אחת מן המילים? השתתפו בחידון
הינה סיפורה של מילה אחת: צהלולים הם קולות שמחה המקובלים בתרבות המזרחית (בערבית: זר'רדה, זר'אריד).
במילה 'צהלולים' משולבים צהלות, קולות שמחה, עם הילולים – מילה מן המקרא שפירושה המקובל הוא חג של שמחה והיא קרובה למילה הילולה שחדרה ללשוננו מן הארמית. המילה צהלולים אף מזכירה בצליליה את הקול "לוּ־לוּ־לוּ".
|
את המילה צהלולים הציע לאקדמיה המוזיקאי חיים אוליאל, והיא אושרה בשנת תשס"א (2001).
|
|
|
|
|
|
|
נשאלנו למה במילים כמו שָׁלָב ואֶשְׁנָב מופיע בנטייה דגש חזק: שְׁלַבִּים ואֶשְׁנַבִּים. הדגש במילים אלו מכונה דגש תנייני (או מִשני).
|
דגש חזק הוא דגש המאריך או מכפיל את העיצור, והסיבות המרכזיות לו הן הידמות של עיצור לעיצור הסמוך לו (כמו במילים יִפֹּל, מַפָּל) או התבנית שהמילה שקולה בה (כמו במילים דִּבֵּר [בניין פיעל], סַבָּל [משקל בעלי המקצוע]).
|
|
|
|
|
|
|
בַּת יַעֲנָה היא מין עוף שנזכר במקרא. היא מוכרת מרשימת העופות הטמאים, היינו העופות האסורים במאכל על פי התורה: "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ… וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ". בספרי הנביאים והכתובים נזכרת בת היענה בהקשר של חורבן ושממה, למשל: "וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם" (ישעיהו יג, כא).
|
זיהוי בת היענה שנוי במחלוקת – בתרגומים העתיקים למקרא בת היענה מזוהה עם היען, הגדול בעופות שמשכנו במדבר. מנגד זואולוגים וחוקרי ארץ ישראל סוברים כי בת יענה אינה יען אלא עוף דורס לילי הדומה לאוח (ואולי תת־מין שלו). מכל מקום השם המקובל בימינו הוא יָעֵן, ולא בַּת יַעֲנָה.
להרחבה בפרסום חדש באתר על היען, על בת היענה ועל הנעמית
|
|
|
|
|
בארכיון שלנו מצויה גלויה משנת תרע"ב (1912) ששלח פינחס הלוי איש הורוויץ לאיש ועד הלשון העברית דוד ילין:
|
ראיתי ברשימת המלים אשר פרסם הועד בעתונים שבוע זה פה. והנה קבעו על הבייגיל את השם "קעך" [ועד הלשון קבע כעך בכ"ף] (בלי ספק מפני כי בערבית יקָרא ככה.) ולפי דעתי במקום שנזכרו הקעכים בתלמוד, משם נראה שהם רקיקים ואפילו בלשון הערבי כל פת נקיה אפילו שאין חור באמצעו "קעך" יקָרא (לשון ערבי לא מוזרה לי!)
אשר על כן לפי דעתי יותר טוב היה לקבוע למאפה זה בשם "מָעוג" כדי להבדילו משם "עוגה" וכבר מצינו שחז"ל השתמשו במלה זו במקום עִגול כמו "עָג עוגה ועמד בתוכה" [תענית ג, ח] בחוני המעגל.
להרחבה על כותב הגלויה, על הכעך ועל המעוג, וגם מה הייתה הצעתו של הורוויץ לשם הצבע צהוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
