|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בתערוכה חדשה במוזאון ראשון לציון מוצגים רהיטים מבית אליעזר בן־יהודה, השוכנים דרך קבע באקדמיה ללשון העברית והושאלו עתה למוזאון. רהיטים אלו הם "עבודת דמשק" עם פיתוחי צדף וערבסקות, ונראה שבן־יהודה קיבל אותם שי מידידים ערבים בירושלים.
בתערוכה מתעורר לחיים ביתם של חמדה ואליעזר בן־יהודה – "הסלון" שטיפחה חמדה בן־יהודה בבית המשפחה בירושלים היה מוקד עלייה לרגל למשכילים ולשוחרי התחייה הלאומית וחידוש השפה העברית, והוא זכה לכינוי "בית ועד לחכמים".
|
|
|
|
|
ברכות לארטיום דולגופיאט, זוכה מדליית הזהב במשחקים האולימפיים.
זָהָב הוא שם מתכת יקרה שנזכרת בשלל הקשרים בתנ"ך. לעיתים הוא בא בצירוף שמות כלים ותכשיטים דוגמת טַבְּעֹת זָהָב, מְנוֹרַת הַזָּהָב, פַּעֲמֹן זָהָב, נֶזֶם זָהָב, שַׁרְבִיט הַזָּהָב, אֲגַרְטְלֵי זָהָב ואפילו אֱלֹהֵי זָהָב, אבל גם כמתכת גולמית: "כׇּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב" (בראשית ב, יא).
|
המילה זהב מוכרת מלשונות שמיות רבות, ובכלל אלו ארמית (דְּהַב) וערבית (ذَهَب, דַ'הַבּ), ואולם היא נעדרת מאוצר המילים של לשונות שמיות אחרות כפניקית, אוגריתית ואכדית. בלשונות אלו היא באה בשם מקראי אחר לזהב – חָרוּץ – הנקרה בלשון השירה: "וַתִּצְבׇּר כֶּסֶף כֶּעָפָר וְחָרוּץ כְּטִיט חוּצוֹת" (זכריה ט, ג).
להרחבה
|
|
|
|
|
|
|
רבים מתלבטים כיצד יש לומר – חניתי או החניתי? שתי הדרכים מקובלות בפי דוברי העברית, ואיננו רואים סיבה לפסול אותן.
נשאלת השאלה איך אדם שהשאיר את מכוניתו ברחוב יכול לומר 'חניתי ברחוב', שהרי הוא עצמו אינו נשאר במקום אלא רק מכוניתו.
|
ההסבר לכך הוא תהליך ההזדהות שחל בתפיסתנו בין המכונית לנהג. כמו שנוכל לומר 'המכונית משתוללת על הכביש' ובעצם כוונתנו לנוהֵג בה, כך נוכל לומר 'חניתי ברחוב' כשכוונתנו למכונית.
|
אפשר כמובן להשתמש בפועל הגורם הֶחֱנָה (בבניין הפעיל) ולומר 'החניתי את המכונית ברחוב'. ויש הנוקטים לשון קצרה: 'החניתי ברחוב'.
להרחבה
|
|
|
|
|
לאחר חגי תשרי ייפתחו שלוש סדרות השתלמות מקוונות – מהרו להירשם ולהבטיח את מקומכם:
|
|
|
|
|
|
|
במקורו הביטוי צֹאן בַּרְזֶל הוא מונח משפטי־הלכתי מתחום דיני הממונות. במשנה הוא נזכר בהקשר של הסכמי הממון שבין איש ואישה הבאים בברית הנישואים, ועניינו הוא נכסים שהאישה מביאה עימה מבית הוריה (נדוניה) ו"מכניסה" לרשות הבעל. המיוחד בנכסים האלה הוא שבמקרה של פקיעת הנישואין (מחמת גירושין או פטירת הבעל) הם או ערכם חוזרים לאישה.
|
לפי זה צאן כאן הוא כינוי לנכסים בכלל, ובצירוף צאן ברזל – נכסים שמצד מעמדם הם חזקים וקיימים כברזל.
הצירוף נכסי צאן ברזל התגלגל ללשון ימינו במשמעות של דבר יציב וקבוע – נכסים רוחניים או תרבותיים שהפכו ליסוד שאין עליו ערעור.
להרחבה על גלגולו של מטבע הלשון
|
|
|
|
|
"האמנם אין חברי הבנק העברי מרגישים את כל העלבון הלאֻמי, בהיות הבנק העברי נקרא רק בשם עברי, ואין העברית שלטת בו כלל?"
בארכיון שלנו מצאנו תכתובת משנת תרע"ב (1912) שראשיתה נזיפה של ועד הלשון בעובדי הבנק על שאינם מדברים בעברית עם הלקוחות, והמשכה בתגובת מנהל הסניף. מדובר בסניף של "חברת אנגליא–פלשתינה" (אפ"ק) שהפעילות הכלכלית של ההתיישבות היהודית בארץ הושתתה עליו (לימים הייתה לבנק לאומי לישראל).
תכתובת זו מעלה את השאלה אם תפקידו של המוסד העליון ללשון העברית לשמש מעין משטרת לשון ולהוכיח את מי שאינם מקפידים על שימוש נאות בעברית, שאלה שעולה גם בימינו אנו.
לעיון בתכתובת
|
|
|
|
|
|
|
|
|
