|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בישיבתה האחרונה של מליאת האקדמיה ללשון העברית, שהייתה בי"א בתמוז תשפ"א, 21 ביוני 2021 (ישיבה שעא), אושר השימוש במילה גרב בנקבה לצד השימוש בזכר, ונקבע הצירוף הַפְרָעַת קֶשֶׁב וּפְעַלְתָּנוּת יֶתֶר תמורת ADHD.
בעבר נדונה שאלת המין הדקדוקי של המילה גֶּרֶב כמה פעמים בוועדת הדקדוק על רקע השימוש הרווח במילה בנקבה גם ביחיד וגם רבים, ואולם הוועדה נמנעה מלשנות את מה שמקובל במילונים. בדיון נוסף הוחלט שאין סיבה של ממש לאסור את השימוש במילה גרב גם במין נקבה משום שמדובר במילה מחודשת. המורגלים להשתמש במילה במין זכר יוכלו כמובן להמשיך בדרכם.
|
|
|
|
|
|
השופט צבי טל הלך לעולמו – שופט בית המשפט העליון צבי טל היה חבר חשוב ומסור בוועדה למונחי משפט שפעלה באקדמיה שנים ארוכות. האקדמיה ללשון העברית מבכה את לכתו ומשתתפת בצער המשפחה. להרחבה
|
|
|
|
|
|
|
כמו בימינו, גם במקרא קַיִץ הוא עונת שנה המונגדת לחורף. אך בכמה פסוקים אפשר לראות שהמילה קיץ מציינת פירות, למשל: "וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם" (ירמיהו מ, י). מקובל לפרש שמדובר בפירות קיץ ובייחוד בתאנים.
מן המילה קַיִץ נוצר בלשון חז"ל קַיָּץ, שפירושו כנראה מלקט פירות או תאנים. בעברית של ימינו חודש שם הצמח קַיֶּצֶת הפורח בקיץ (מוכר בעיקר כעשב שוטה).
|
מילים חדשות אחרות הקשורות לקיץ נגזרו דווקא מן המקבילה הארמית קַיִט או קייטא: בראשית המאה העשרים הולידה קַיִט את המילים קַיְטָנָה (מקום בילוי בקיץ, מעון קיץ) וקַיְטָנִים (נופשים) ואף קַיְטָנוּת.
להרחבה
|
|
|
|
|
איך נכתוב וַעֲדָה ואיך נכתוב הַוַּעֲדָה בכתיב מלא – ב־ו' אחת או בשתיים?
בראש מילה אין כופלים את ה־ו', ולכן נכתוב ועדה, ועדת חקירה ממלכתית. אבל אם לפניה באה אות מאותיות מש"ה-כל"ב כופלים את ה־ו', ולכן הוועדה, בוועדת הכנסת.
שימו לב: לאחר ו' החיבור אין כופלים את ה־ו' בראש מילה. לכן נכתוב וועדה (=וּוַעֲדָה), ווילון (=וּוִילוֹן).
|
כמובן באמצע המילה כופלים את ה־ו' העיצורית: אווז, סתוונית, (פתח) תקווה.
|
|
|
|
|
|
|
רבים שואלים אותנו מה עדיף לומר 'שבו בנוחות' או 'שבו בנוחיות', 'חשתי אי־נוחות' או 'חשתי אי־נוחיות', 'לנוחותכם' או 'לנוחיותכם'.
אף שיש העדפה מסוימת לצורה נוֹחוּת אין לפסול את הצורה נוֹחִיּוּת, ואם כן שתי הצורות טובות לשימוש.
נראה ששתי המילים – נוחות ונוחיות – התחדשו פחות או יותר באותו הזמן. שתיהן מתועדות במילונו של יהודה גרזובסקי (גור) במהדורת תרצ"ה (1935), ומכאן ואילך בכל המילונים שנדפסו. את שתי הצורות אפשר למצוא בלשון העיתונים למן שנות העשרים של המאה העשרים.
|
|
|
|
|
"אֲנִי קַרְיָן גֵּאֶה! עֲמִיתֵנוּ רוֹאִים בָּנוּ הַיּוֹם דִּינוֹזָאוּרִים. אֵין עוֹד חַיָּה כָּזֹאת בָּעוֹלָם. אֵין עוֹד מִי שֶׁמַּשְׁמִיעַ אֶת הַשְּׁוָא הַנָּע בְּרֹאשׁ מִלָּה אוֹ אַחֲרֵי הֲבָרָה סְגוּרָה, וְאֵין מִי שֶׁיַּבְחִין בֵּין אָלֶ"ף לְעַיִ"ן וּבֵין חֵי"ת לְכַ"ף. אֲבָל אִם אֲנִי-אָנוּ דִּינוֹזָאוּרִים, כִּי אָז אָנוּ טִירָנוֹזָאוּרוּס־רֶקְס, מַלְכֵי "לְטָאוֹת הַלָּשׁוֹן" שֶׁשָּׁלְטוּ בְּגָאוֹן בַּשָּׂפָה הָעִבְרִית הַהֲגוּיָה, הַמְּבֻטֵּאת, וְאִישׁ לֹא הֵעֵז לַחֲלֹק עֲלֵיהֶם" (דן כנר).
בישיבת המליאה האחרונה של האקדמיה ערכנו מעמד הוקרה מיוחד לקריינים יוצאי רשות השידור. באירוע בהשתתפות כשלושים קריינים וקרייניות אמר נשיא האקדמיה פרופ' משה בר־אשר: "אנו אנשי האקדמיה באנו לכבד אתכם כי אתם ראויים לכבוד של האקדמיה. כל החברה בישראל חבה לכם חוב גדול על פועלכם. אתם אות ומופת להגיית העברית".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
