כשכלב הים היה כריש

כלבת הים יוליה החליטה במפתיע לנוח בימים האחרונים דווקא על חופי ארצנו. על רקע זה מעניינת מאוד הידיעה שפורסמה באייר תרמ"ז, 1 במאי 1887, בעיתון החבצלת; גם בידיעה זו דווח על כלב ים שנצפה בחוף יפו – אך שם מדובר בכלב ים חביב פחות: "אחרי עבור זמן קט נראה בלב ים דג אשר בשם כלב הים יקרא ובפיו טרף אנוֹש, ובעזרת כלי הצופים נראה האיש הנאבד…". כלב הים בידיעה בת 136 השנים אינו בן משפחתה של יוליה – שכן כלבי הים של ימינו אינם דגים, וכן אינם טורפים בני אדם. מדובר אפוא בכריש. עוד על כלב הים והכריש

מי צריך בניינים?

בעברית, כבלשונות שמיות אחרות, הפעלים נוצרים מ"יציקת" אותיות השורש לתבניות שנקראות בניינים – וכך בשינויים קלים, כגון ברצף התנועות או בהוספת תחיליות – מתקבלים פעלים בעלי משמעויות שונות. השורש יש"ב הוא מן השורשים שמסתדרים להפליא בכל הבניינים: יָשַׁב, נוֹשַׁב, יִשֵּׁב, יֻשַּׁב, הוֹשִׁיב, הוּשַׁב, הִתְיַשֵּׁב. אף מי שאינו מומחה בלשון יבחין כי לכל אחד מן הפעלים שנוצרו בדרך הזאת יש משמעות משלו. מה יוצר אפוא את גון המשמעות המיוחד לכל בניין, ומדוע אנו מכירים דווקא שבעה בניינים? להרחבה על הוראות בנייני הפועל בפרסום חדש באתר

"תחיית השפה תחיית העם" – הרצאה מקוונת

– למה הוקם גדוד מגיני השפה? – האם היו חברי הגדוד נערים חדורי אידיאלים או צעירים פורקי עול? – כיצד נחרט הגדוד בזיכרון הקולקטיבי של היישוב היהודי בארץ? במלאת מאה שנה שנים לייסוד הגדוד אתם מוזמנים להשתתף בהרצאה מקוונת של ד"ר נטע דן מן המזכירות מדעית של האקדמיה ללשון העברית. בהרצאה נסקור את נסיבות ההקמה של גדוד מגיני השפה, את פעילותו המגוונת ואת תרומתו לחיזוק מעמד העברית ביישוב בתקופת המנדט. ההרשמה בחינם אך מספר המקומות מוגבל – מהרו להירשם! לפרטים נוספים ולהרשמה

לשו"ת בעברית – סדנה מודרכת והרצאה במרכז התרבות וההדרכה

איך מתפתחת שפה? מה הקשר בין חידושי האקדמיה לשפת התנ"ך? מה אתם שואלים ומה האקדמיה עונה? אתם מוזמנים למפגש במרכז התרבות וההדרכה החדש. נתחיל בסדנה סיפורה של מילה, שבה נעקוב אחר גלגוליה של מילה אחת מן העברית העתיקה ועד לעברית של ימינו. נמשיך בהרצאה מענה לשון על תשובות האקדמיה לשאלות הציבור. לפרטים נוספים ולהרשמה עוד פעילויות במרכז התרבות וההדרכה החדש: – החלה ההרשמה לסיורי קיץ – ביקורי תלמידים מכיתות ח'–י"ב – מפגש היכרות למורי דרך – ביקורי קבוצות בהתאמה אישית

לא ייאמן או לא יאומן?

יש המביעים את פליאתם על דבר שקשה להאמין שקרה בביטוי 'לא ייאמן' (בניקוד: לֹא יֵאָמֵן) ואחרים ינקטו 'לא יאומן' (בניקוד: לֹא יְאֻמַּן). בשתי הגרסאות הפועל הוא פועל סביל: ייאמן בבניין נפעל – צורת העתיד של נאמן (כמו 'ייעדר', עתיד של 'נעדר'); יאומן בבניין פועל – צורת העתיד של אֻמַּן. להבעת פליאה מתאים יותר לנקוט את הביטוי לא ייאמן, שהרי הכוונה לאמונה ולא לאימון. אז מדוע אומרים "לא יאומן כי יסופר"? להרחבה

אמצו ביטוי – מורת רוח וקורת רוח

מֹרַת רוּחַ וקֹרַת רוּחַ נתפסים צמד הפכים: קורת רוח פירושו 'נחת', ומורת רוח – 'אי־נחת'. על אף הדמיון מדובר בצירופים שעלו בתקופות שונות בתולדות העברית והרכיבים שבראשם אינם הפכים של ממש. מֹרָה היא מְרִירוּת. הוראה זו בולטת יותר בביטוי אחר – לצד המילה 'נפש': "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" (משלי יד, י). קֹרָה היא קְרִירוּת. ומה עניין 'קור' אצל 'נחת'? נראה שבתודעת העבריים הקדמונים, תושבי ארצות החום, קרירות נקשרת עם תחושה נעימה ומשיבת נפש. להרחבה בפרסום חדש במדור 'מטבעות לשון'