|
|
|
|
|
◾ ישיבת מליאה חגיגית נערכה לכבוד פרופ' משה בר־אשר בח' בשבט תשפ"ג, 30 בינואר 2023 – לרגל סיום כהונתו כנשיא האקדמיה ללשון העברית.
|
|
מתוך דברי הפתיחה של נשיא האקדמיה הנכנס, פרופ' אהרן ממן:
|
"בזמן שבית המקדש היה קיים היה הכוהן הגדול עושה יום טוב לאוהביו בסוף עבודת יום הכיפורים בצאתו בשלום מן הקודש. היום אוהביו של משה בר־אשר עושים יום טוב לכבודו לא רק מפני שיצא בשלום משירותו רב השנים באקדמיה אלא לאור הקידום והפיתוח הגדולים שחולל בה לאורך התקופה הזאת."
לצפייה בישיבת המליאה
◾ הזמנה לכינוס – הציבור מוזמן לכינוס מיוחד לציון מאה שנה למותו של אליעזר בן־יהודה: עיון במפעלותיו ובמפעלות בני דורו – ביום שני כ"ט בשבט תשפ"ג, 20 בפברואר 2023, בשעה 16:00. הכינוס ישודר בשידור חי באתר האקדמיה הלאומית למדעים.
לתוכנית האירוע ולטופס הרשמה
|
|
|
|
|
חדש בחנות שלנו! חובבי העברית הוותיקים מכירים היטב את ספרו הדק והמרתק של פרופ' יחזקאל קוטשר "מלים ותולדותיהן" שיצא לאור בשנת תשכ"א (1961), ובו סיפורי גלגוליהן של מילים ברחבי העברית ומחוצה לה. המהדורה הוותיקה אזלה מזמן, ועתה הוציאה האקדמיה ללשון העברית את הספר במהדורה חדשה.
|
הספר מגולל את תולדותיהן של עשרות מילים עבריות – מהן נפוצות מאוד ומהן נדירות. המחבר פורס לפני קוראיו יריעה רחבה של הרקע הבלשני, התרבותי וההיסטורי של המילים, ומצביע על קשרים מעניינים ואפילו מפתיעים בין מילים עבריות למילים משפות שונות מאוד ורחוקות מאוד זו מזו. ויש שהוא מפריך אמונות עממיות וחסרות בסיס על קשרים בין מילים.
|
|
|
|
|
|
|
בימות הגשמים אנו נתקלים בשלל כינויים עבריים לממטרים שפוקדים את ארצנו, כגון מִטְרוֹת עֹז, גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף ומָטָר סוֹחֵף. כינוי נוסף הוא גשם זלעפות.
|
|
צורת היחיד זַלְעָפָה וצורות הרבים זַלְעֲפוֹת או זִלְעָפוֹת באות במקרא, כל אחת פעם אחת, אך שלושתן לא בהקשר של גשם. הקרובה ביותר לענייננו היא זו שבתהלים יא, ו: "יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגׇפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם".
|
|
|
|
|
המילה אֲהַבְתִּיהָ משירהּ הנודע של תרצה אתר היא דוגמה לאחת מסגולותיה של העברית להביע במילה אחת משפט שלם: "אני אהבתי אותה".
אחרי הפועל 'אהבתי' בא מושא ישיר (העונה על השאלה 'את מי אהבתי'): במשפט '(אני) אהבתי אותה' כינוי המושא מובע במילת היחס 'את' (בנטיית הנסתרת – 'אותהּ'), ואילו במילה אהבתיה כינוי המושא הוא הרכיב ־הָ הדבוק אל הפועל, ולכן הוא נקרא בפי הבלשנים 'כינוי חָבוּר'.
|
|
|
|
|
|
|
יעל ברויאר וחגִי כהן, מורות באולפני העברית של ההסתדרות הציונית העולמית – המחלקה לעידוד עלייה, ביקשו לשתף אותנו בסרטון שהכינו על אחד התלמידים שלהם, תלמיד העברית הזקן ביותר בעולם, שגר בלונדון.
סידני לייטמן, בוגר חיל הצי הבריטי, הגיע לישראל בשנת 1948 כמתנדב, ולחם במלחמת השחרור על ספינות חיל הים. מפקדו היה מרדכי מוקה לימון – מפקד חיל הים האגדי דאז. אחרי שהתגורר זמן מה בסלמה בתל אביב הוא חזר ללונדון כדי להיות לצד אימו המבוגרת.
|
סידני החל ללמוד עברית בישראל ב־1949, והוא ממשיך ללמוד עברית כבר 75 שנה (יעל מספרת שהעברית שלו היא ממש שמורת טבע נהדרת). בריאיון סידני מתאר את התשוקה שלו לשפה העברית ומספר שהמילה האהובה עליו היא 'מותק' כי זה הכינוי שבו הוא ואשתו נהגו לקרוא זה לזה.
|
|
|
|
|
|
בשנות העשרים של המאה הקודמת הפכה העברית לאחת משלוש השפות הרשמיות ומספר דוברי העברית בארץ ישראל הלך וגדל בהתמדה. ואולם למגינת ליבם של תומכי העברית, השימוש בעברית לא היה מובן מאליו, ורבים המשיכו להשתמש בלשונות שהביאו מן הגלות.
|
על רקע זה נוסד גדוד מגיני השפה – הוא כלל כמה מאות צעירים וצעירות וּפָעַל מתרפ"ג (1923) עד תרצ"ו (1936) בערים הגדולות ובמושבות. תחילה הייתה פעולת הגדוד מאופקת, ואולם בהדרגה השתנה אופי הפעילות: בני הנוער נהגו להסתובב ברחובות תל אביב ולעקוב אחר כל הפרה של העבריות בעיר, ולעיתים הגיבו באלימות. עוד עסק הגדוד במתן שיעורים בעברית חינם, בעברות שמות לועזיים, בארגון הרצאות על הלשון ועל עניינים תרבותיים ולאומיים ועוד.
סיפור מאבקו של גדוד מגיני השפה הוא נושאו של הפרק החמישי בהסכת האקדמיה ללשון העברית הַמְּחַיֶּה – על הגיבורות והגיבורים שעשו את הלא־ייאמן והחיו את השפה העברית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
