|
|
|
|
|
מִשְׁפָּחָה היא במקורה קבוצה של בני אדם שיש להם קרבת אבות, וזו משמעותה העיקרית של המילה עד היום. בתנ"ך גם עַם שלם נקרא מִשְׁפָּחָה, למשל: "מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם" (זכריה יד, יח), "מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג ועוד).
|
|
|
|
|
במקרא השם סין ניתן לכמה מקומות: מקום מושבו של עם צפוני מצאצאי כנען: "וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי"; אחת מתחנות בני ישראל בימי נדודיהם במדבר: "וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין"; עיר במצרים: "וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל סִין מָעוֹז מִצְרָיִם".
|
לכל המקומות הללו אין דבר עם הארץ מרובת האוכלוסין שבמזרח אסיה. אז למה נקראת ארץ זו בפינו 'סין'? לא מן הנמנע כי בהשפעת נוהגם של סופרי העברית בימי הביניים להעניק שמות מקראיים לארצות ואזורים (כמו ספרד, צרפת ואשכנז) גברה הצורה 'סין' על התעתיקים השונים של שם הארץ שקדמו לו.
|
|
|
|
|
|
|
חדש בחנות הספרים – קובץ מאמרים בעריכת מיכאל ריזי'ק הכולל תשעה עשר מאמרים המבוססים על ההרצאות שנישאו בכינוס מדעי בין־לאומי בעברית המקרא שהתקיים בשנת תשע"ח בהשתתפות מלומדים מהארץ ומחוץ לארץ.
המאמרים עוסקים במגוון עשיר של סוגיות במחקר המקרא בכלל ובחקר לשון המקרא בפרט. בסוגיות הנדונות: יחסי הגומלין בין ביקורת המקרא לחקר העברית המקראית, ענייני מסורה ונוסח, שאלות תחביריות ודקדוקיות בלשון המקרא, עיונים באוצר המילים המקראי ובגיזרונן של מילים וסקירות על לשונם וקווי אופיים של ספרי מקרא.
לתוכן העניינים ולרכישה במחיר היכרות
|
|
|
|
|
לאות غ הערבית אין מקבילה בעברית שבפינו. על רקע זה התעוררה באקדמיה מחלוקת עקרונית על תעתיק האות לעברית: סיעה אחת גרסה כי יש להעדיף את האות ע (בסימן מבחין כלשהו) כדי לשקף את הקשר בין שני העיצורים וממילא את הקשר הגנטי בין שתי הלשונות. סיעה אחרת ביכרה את האות ר (בסימן מבחין כלשהו) כדי לקרב את ההגייה בפיהם של דוברי עברית לצליל בערבית. והיו שסברו שאל לה לעברית לסור מדרכה המושרשת של הערבית היהודית שבה נהגו לכתוב את האות ג.
|
|
|
|
|
|
|
הצורה בִּן־ היא צורת נסמך חריגה למילה בֵּן.
|
הצירוף בִּן־לַיְלָה מזדמן בסיפור על יונה והקיקיון: "וַיֹּאמֶר ה' אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן־לַיְלָה הָיָה וּבִן־לַיְלָה אָבָד, וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה" וגו' (ד, י–יא).
נראה כי השימוש במילה בן בצירוף בִּן־לַיְלָה קרוב לשימושהּ לציון גיל, כמו 'בֶּן שנה' או בצירוף 'תינוק בן יומו', ואם כך הקיקיון היה בן־לילה.
|
|
אולם אנו נוטים להבין את הצירוף כתואר הפועל (כלומר כמתייחס לפועל 'היה' או 'אבד'), במובן 'שתוך לילה היה ותוך לילה אבד'. וכך יש הבדל בימינו גם בין 'בֶּן יום' – שגילו יום אחד, ובין 'בִּן יום' – תוך יום אחד.
|
|
|
|
|
בנבכי הארכיון שלנו נמצאה תכתובת המעידה על השלבים שקדמו לקביעת שמה של העיר בת ים.
|
|
במכתב משנת תרצ"ז (1937) לחבר ועד הלשון י"ח רבניצקי שוטחים נציגי המועצה המקומית שנשאה אז את השם "בית וגן" את בקשתם למצוא שם חדש ליישובם. לפי בקשתם על השם להתאים ליישוב העירוני ההולך ומתרחב ולתת ביטוי להיותו שוכן על חוף הים. הם מציגים שתי הצעות מנומקות: "ימה" הוא השם המועדף, ו"תרשיש" כאפשרות השנייה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
