‏ ‏ ‏ ‏ ‏ ‏ ‏ ‏ ‏ ‏ ‏ ‏
bannerHebrewday

חגיגה עברית בירושלים

כבר הבטחתם את מקומכם בחגיגת העברית?
מאות רכשו כרטיסים לאירוע הפתיחה של שבוע העברית תשפ״ג בתיאטרון ירושלים. לרכישת כרטיסים

בפעילויות: רב־שיח על מצבה של לשוננו, רב־שיח על עברית ומגדר, רב־שיח על תרבות האוכל והשפה העברית, רב־שיח על הפזמונים העבריים; מפגש עם המשורר ארז ביטון; הרצאות על העברית המזרחית ועל סודות העגה החרדית; הרצאתו של גיל חובב "אליעזר בן־יהודה בנעלי בית"; סדנאות על אומנות התעתיק, על ניקוד ועל כתיבה שוויונית בעברית; פעילויות מגוונות לילדים; מרתון המִצחק העברי הראשון אי־פעם, ועוד ועוד פעילויות והפתעות.

לסיום אתם מוזמנים למופע חגיגי ומקורי – רמי קלינשטיין מארח את צרויה להב ומבצע את מיטב הלהיטים שלו.

לכל הפרטים ולרכישת כרטיסים

לקראת חג האורים

איור חנוכיה, סביבון וסופגניות
אורים או אורות? אוֹרים או אוּרים?

בימינו צורת הרבים של אוֹר היא אוֹרוֹת, אבל לא כך היה תמיד. במקרא צורת הרבים מתועדת פעם אחת בלבד, בתהלים – במזמור קלו הידוע: "לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (פסוק ז). גם במגילות שנמצאו בקומראן משמשת לא פעם הצורה אורים.

בלשון ימינו נזנחה כמעט לחלוטין הצורה אוֹרים ופינתה מקומה לאורות, אך במאה התשע עשרה עוד שימשה אוֹרים, ובתקופה זו גם זרח אורו של הכינוי "חג האורים" לחנוכה.

כיום נהוג לכנות את חג החנוכה חג האוּרים, כלומר 'חג האש' שהרי אוּר פירושו 'אש', אולם נראה שבתחילה הוא נקרא דווקא חג האוֹרים.

עוד על אורים ואורות

מדור מיוחד וחגיגי באתר לכבוד החנוכה

ערכת כרזות חדשה ליום העברית תשפ"ג

ben yehuda krazot
מהרו לרכוש את הערכה לקראת יום העברית תשפ"ג! הכנו בעבורכם ערכת כרזות ייחודית וססגונית כדי לקשט את הכיתה, את הבית ואת מקום העבודה לקראת יום העברית.

בשנה זו עיצבנו את הערכה בסימן מאה שנים למותו של מחיה השפה העברית, אליעזר בן־יהודה.

שמונה הכרזות החגיגיות סוקרות את התחנות במפעל תחיית העברית ומלוות באיורים משעשעים ומקוריים. אליהן מצטרפת כרזה גדולה ובה סיפוריהן של כמה מן המילים היום־יומיות שחידש בן־יהודה ושכולנו מכירים.

לפרטים ולרכישה במחיר מיוחד לקראת יום העברית

לקלס – שבח וגנאי במקום אחד?

lekales
הפועל לקלס נדיר בלשון הדיבור בעברית בת ימינו, ובכל זאת הוא מוכר לרבים מן ההגדה של פסח – מרצף לשונות השבח שלאחר אמירת ההלל: "לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס…" – ומכאן שמובנו הבסיסי הוא 'להלל ולשבח'.

עיון בפסוקי המקרא מעלה תמונה שונה בתכלית: הפועל לקלס, וגם שמות העצם מן השורש קל"ס, באים במשמעות ההפוכה – 'ללעוג ולבזות'. כך למשל במזמור תהלים (שנאמר בתשעה באב בחלק מעדות ישראל): "הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ, לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (עט, ד).

מה פשר העניין? להרחבה בפרסום חדש באתר

מה עוד חדש באקדמיה?

צילום של בניין האקדמיה ללשון העברית
גיליון חדש של "העברית"
יצא לאור גיליון של כתב העת 'העברית' שבו כונסו דברים לזכרו של נשיאהּ השלישי של האקדמיה ללשון העברית, פרופ' יהושע בלאו, שנפטר בב' במרחשוון תשפ"א והוא בן 101.
לפרטים ולרכישה

עדכונים באתר מאגרים
לאתר מאגרים, המציג את מאגר הטקסטים של מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית, נוספו חיבורים חדשים.
לרשימת החיבורים החדשים באתר מאגרים

השתלמויות והרצאות מתוכננות
השתלמות מקוונת בניקוד לציבור הרחב
סדרת הרצאות מסירת הלשון
סדנת עריכה וכתיב
סדנת עריכה

מי קבע נבדל?

nivdal
איך תיארו בעיתון משחק כדורגל לפני כמאה שנים?
"אחרי רגעים אחדים היה נמש שוב מעביר שער ע"י מסירה מוצלחת מאד מהרץ גוטמן – אלמלא נמצא 'רחוק' (אופסייד). אולם ההזדמנות לא אחרה לבא. הרץ המרכזי גוטמן מסר את הכדור לכץ, החלוץ השמאלי, ובמהירות הברק התקדם זה למול השער והעביר את הכדור באפן ששום שוער לא יכול לעצרו. המעמד אחרי עשרים רגעים: הכח 1, א"י 0." (דאר היום, שבט תרפ"ד, ינואר 1924)

אחד מחוקי משחק הכדורגל הוא חוק הנבדל, שנועד למנוע מצב שבו שחקן נמצא לבדו ליד שער הקבוצה היריבה ומחכה לכדור. באנגלית נקרא מצב זה אופסייד, ובעברית כבר לפני למעלה מ־80 שנה נבחר לכך המונח נבדל – כלומר מצב שבו שחקן כלשהו נבדל מחבריו ועומד מעבר לקו שחקני הקבוצה היריבה.

ואיך כונו בעבר 'נבדל', 'עבירה' ו'הבקעת שער'?
פרסום חדש במדור 'אוצרות הארכיון'
תמיכה באקדמיה
שאלה בעברית
חנות הספרים
facebook twitter instagram custom youtube website 
להתראות באיגרת הבאה!