|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
– "אנחנו תמיד הולכות רק לירקן, מתי כבר נלך לפֵּרָן?"
– "נפלתי בגן ויש לי עכשיו שתי פצות בברך."
בה' באלול, 1 בספטמבר, אתם מוזמנים למפגש מקוון על שפתם של ילדים וילדות: במפגש נתמוגג ממילים שהמציאו ומביטויים שפירשו בדרכם, ונדבר על היכולת המופלאה של בני האדם לרכוש שפה ולהשתמש בה.
|
המפגש בהנחיית דקלה אברבנאל – ברוח הספר אימא, תסגרי את השואג אבק, שיצא בהוצאת האקדמיה ללשון העברית ומיזם "ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם".
ההשתתפות חינם – בהרשמה מראש.
לקראת המפגש אתם מוזמנים לשלוח אלינו הברקות לשוניות של הזאטוטים שלכם.
|
|
|
|
|
שאלה: "המורה ביקשה לרשום חיבור", "רשמתי מאמר", "רָשׁוּם בתורה" – האם שימושים אלו בפועל רָשַׁם במקום בפועל כָּתַב תקניים?
|
תשובה: הפעלים כָּתַב ורָשַׁם קרובים זה לזה, אך אינם נרדפים.
בשנים האחרונות הולך ופושט המנהג להשתמש בפועל רָשַׁם בכל הֶקשר שבו משתמשים בפועל כָּתַב – אם מתוך חוסר הבחנה בין הפעלים ואם מתוך מחשבה שהפועל רָשַׁם מעיד על לשון גבוהה. ואולם המקפידים בלשונם מבחינים גם בימינו בין השניים. כך למשל נשתמש בשם התואר רָשׁוּם במשפטים כגון 'רשום בספר השיאים', 'רשום בפנקס הבוחרים' במשמעות 'נמצא ברשימה'. לעומת זאת נעדיף את שם התואר כָּתוּב בהקשרים כלליים יותר של הבעת מילים באמצעות אותיות, כגון 'כתוב בתורה', 'כתוב באתר החדשות'.
|
|
|
|
|
|
|
קיצורים וראשי תיבות עשויים לציין ביטויים שונים זה מזה. למשל ראשי התיבות ז"ל יכולים להתפרש 'זיכרונו לברכה' וגם 'זה לשונו'. בדרך כלל ההקשר מכוון את הקורא לפירוש הנכון. אבל, כאמור, רק בדרך כלל. הנושא אינו חדש ונדון בספרות המחקר.
בפרסום מתוך ידיעון האקדמיה 'אקדם', גיליון 70, מסַפר חבר האקדמיה ד"ר מרדכי מישור על כמה קוריוזים הנוגעים לעניין שנקרו לו.
לקריאה
|
|
|
|
|
|
|
בשיא עונת הנסיעות לחו"ל, ישראלים רבים דואגים למזוודה שלהם, וזה הזמן להקדיש לה כמה מילים:
המילה מזוודה מוכרת מן המשנה במסכת כלים (כ, א; בחלק מעדי הנוסח הגרסה היא 'מזדה' או 'מזרה'). פרשני המשנה למן תקופת הגאונים פירשו את המילה על פי השורש זו"ד בארמית ובערבית שעניינו 'צידה', ומכאן שמזוודה היא שק או כיס שנותנים בו צידה לדרך.
המילה 'מזודה' הייתה מוכרת לסופרי העברית החדשה, ואחדים השתמשו בה בספרים ובעיתונים תמורת רייַזעטאַש ביידיש (Reisetasche בגרמנית; מעין 'תיק נסיעות'), ואפילו בניקוד מְזוֹדָה.
|
|
|
|
|
|
שֵׁם אינו רק כינוי שבו מכנים אדם, אלא גם פרסומו ברבים. במשמעות זו משמשת המילה שֵׁם בצירופים אחדים, כמו 'אנשי שם', 'יד ושם', 'שם עולם' (מן המקרא), 'בעל שם', 'שם דבר' (מספרות ימי הביניים).
בתנ"ך המילה שֵׁם באה בכמה צירופים פועליים המתארים את דרך הפרסום. לדוגמה, המלך עוזיהו הוא גיבורו של פרק כו בדברי הימים ב, ושם מפוארים מעשיו ומסופר על פרסומו: "וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם" (פסוק ח); "וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק" (פסוק טו).
|
בעברית החדשה נוצר הביטוי שמו הולך לפניו, אולי בזיקה לפסוק "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ" (ישעיהו נח, ח), ובהשפעת הלעז, למשל בגרמנית: sein Ruf eilt ihm voraus (מילולית: שמו ממהר לפניו).
להרחבה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
