פלישתה של מילה

בין חידושיו הרבים של אליעזר בן־יהודה שנקלטו בעברית המתחדשת – ישנה קבוצה של מילים שאומנם נקלטו בעברית, אך לא במשמעות המקורית שייעד להן מחדשן. כאלו הן למשל המילה אהיל, שחודשה במשמע “מחסה מגשם וממטר” (מטרייה, שמשייה), והתקבלה לבסוף במשמע כיסוי למנורה; המילה אקדח שחודשה במשמע רובה והתקבלה במשמע כלי הירייה הקטן יותר; המילה גרב שחודשה במשמע כיסוי לרגל כולה והתקבלה במשמע כיסוי לכף הרגל, ועוד.

לרשימה זו אפשר להוסיף את המילה פלישה. מילה זו נשמעת ותיקה בעברית, אך היא אינה מתועדת במקורותינו הקדומים. השורש פל”ש מופיע בתנ”ך רק בהקשר של התפלשות בעפר או באפר (למשל בירמיהו ו כו: “בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר”), וכלל לא במובן של כניסה וחדירה. מלשון חכמים אנו מכירים את השורש פל”ש במשמע בקיעה ומעבר מצד אל צד – אך אין שימוש בשורש זה בבניין קל, אלא בבניינים פיעל ופועל (כן מתועדת היקרות יחידה בבניין הפעיל). כך למשל נאמר במשנה במסכת כלאיים (ג, ג): “עד שיהא התלם מפַלש מראש השדה ועד ראשו”, ומוכר הצירוף ‘מבוי מפולש’, היינו מבוי הפתוח משני צדדיו (למשל שבת טז, א).

בן־יהודה חידש את המילה פלישה במשמע הגירה, מעבר של אנשים מארץ לארץ. כך נכתב במילונו, שבו מסומן הערך כחידוש של המחבר: “פלישה – חדירה והגירה אל ארץ מן הארצות” (אף המילה הגירה היא חידוש שלו, בהשראת ההג’רה הערבית).[1]

נראה שמלכתחילה כיוון בן־יהודה לייחד למילה פלישה משמע של כניסה אל הארץ, לעומת הגירה שמשמעה עזיבה ומעבר לארץ אחרת (השוו למונחים immigration ו־emigration באנגלית, ובדומה לזה בשפות אירופיות נוספות; במילוני האקדמיה נקבע תמורת מונחים אלו: הגירה נכנסת; הגירה יוצאת). כך כתב למשל בעיתונו “האור” בערב יום הכיפורים של שנת תרע”א, 1910 [ההדגשה כאן ובמובאות הבאות אינה במקור]:

“זו היתה שנה של התרוקנות הארץ מיהודים. נתרוקנה ירושלים, נתרוקנה חברון, נתרוקנה יפו… הפלישה, ההגירה אל הארץ, כמעט שפסקה כלל, וההגירה מן הארץ גברה וגדלה.”

כך עולה גם מתיאור קשה אחֵר שפרסם בעיתונו כעבור כמה חודשים, בסיוון תרע”א, 1911:

“היו לפנים בעירנו שלוש מאות וחמשים נגרים, ולא נשאר מהם אלא כחמישים… ולעומת ההגירה האיומה הזאת, חדלה כליל הפלישה, ביאת יהודים מחוץ לארץ – לא מרוסיה, לא מרומניה, ולא משום מקום אחר. זה תשעה חודשים שלא בא אפילו יהודי אחד מתימן!”[2]

לצד השימוש בשם הפועל פלישה החל בן־יהודה להשתמש גם בפועל פָּלַשׁ בבניין קל, במשמע היגר. כך למשל כתב בסתיו 1911:

“ממשלת ניקרגואה באמריקה המרכזית מציעה ליהודי רוסיה ולשאר היהודים הסובלים בארצותיהם לבא לניקרגואה ולהתאחז שם. ואם יתרבה מספר הפולשים אל הארץ ויגיע לידי מספר פחות או יותר הגון – נכונה הממשלה לתת להיהודים שלטון בית מקומי גמור.”

כן אפשר למצוא שימוש בפועל זה במשמע כללי של כניסה וחדירה,  למשל בידיעה בשם “האסון של התיתניק” שנתפרסמה לאחר טביעת הספינה טיטניק באביב 1912:

“בשעה שתים אחר חצות נתברר כי התיתניק לא יצוף עוד הרבה זמן. עם המים שפלשו אל תוך מעמקי הספינה התפוצצו המכונות, ופתאום כבו מאורי החשמל והיה חשך ואפלה.”[3]

אומנם מידיעה אחת שנתפרסמה באביב 1912 נראה כי הפלישה בלשון בן־יהודה משמעה כפלישה בימינו, חדירה צבאית. כך לשונו בידיעה שבה הוא מתאר את השינויים במפה העולמית בעקבות פתיחת תעלת פנמה:

“בקצר רוח עומדת האנושיות ומשתאה ונדהמת בפני השער החדש אל הים השקט שפתח כח פעולתה של אמריקה. השער הזה יקל את הישוב של המדינות המערביות של אמריקה, ובזה יגדל כחה לעמד כחומה בצורה [במקור ‘בצירה’] נגד פלישת הסינים והיפנים לתוכה.”

אך מתקבל על הדעת שאין מדובר כאן בכיבוש ובפלישה צבאית כמובנה בימינו, אלא בכניסה וחדירה באופן כללי.

כך עולה גם מן העובדה שבשנים הבאות המשיך בן־יהודה להשתמש במילה פלישה במשמע הגירה וכניסה איטית לארץ ולא במשמע כיבוש כוחני. הינה דוגמה מ־6 בספטמבר 1912:

“פלישת התימנים לארצנו.– הודיעונו כי בקרוב מאד תבוא לארצנו פלוגה חדשה של יהודים תימנים. מספר התימנים המהגרים מתימן היה גדול באמת, לולא המצור ששמו האיטלקים…”

שלא כמו ההגירה שנקלטה היטב בעברית – המילה פלישה במשמע זה לא פלשה אל העברית החיה, ואפשר למוצאה בעיקר בעיתוניו של בן־יהודה ובעיתון של בנו איתמר בן אב”י. הינה למשל דברים שכתב בן אב”י בקיץ 1928 בעיתונו “דאר היום”:

“מאז נפסקה הפלישה לארצנו, מאז הועמד אותו הזרם הנפלא של חלוצי הישוב הבלפורי, לא בלבד שלא נוספה נפש יהודיה על אדמת האבות, אלא שיותר מארבעת אלפים עברים ועבריות, ברובם רעננים ומלאי עלומים, יצאו מקרבנו לבלי חזר אלינו עוד – ואתם רוצים שלא תשרפנה העינים בדמעות שליש?”

אומנם בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת החלו להשתמש שוב במילה פלישה, והפעם במשמעות המוכרת לנו כיום – חדירה צבאית של מדינה אל שטח מדינה אחרת, invasion באנגלית, בגרמנית ובצרפתית. הינה למשל ידיעה מן העיתון “דבר” משנת 1937:

“בלוס־אנג’לס הפגינו אתמול המונים לפני בנין הקונסוליה הגרמנית נגד הפלישה (אינוָאזיה) הגרמנית־איטלקית בספרד”.[4]

עדות שהמילה לא הייתה מוכרת במשמע זה ישנה ב”מכתב למערכת” שנשלח לעיתון “דבר” בשנת 1938, ובו כתב ד”ר יעקב לוי כך:

“בעת האחרונה חידשתם את המילה פלישה במובן אינואזיה, והוא – דומה לי – חידוש בלתי מוצלח ובלתי נכון.”

ד”ר לוי מסביר במכתבו שהמובן המקורי של מילת הלעז הוא “ללכת בתוך”, ובדרך השְׁאָלה גם הצפה ושיטפון, ולכן הוא מציע במקום ‘פלישה’ את המילים ‘חדירה’, ‘פריצה’ או ‘הצפה’. לדבריו משמע השורש פל”ש אינו ‘חדור פנימה’ אלא ‘מפתוח לעבור דרך’.

אנשי המערכת השיבו בו ביום לד”ר לוי כי לא הם שחידשו את המילה במשמע זה, וכי כבר במילון הגרמני–עברי של לזר–טורטשינר (1927) פלישה היא תחליף ל”אינוֶזיה”. עוד הם מציינים מאמר של א”ז אשכולי שהתפרסם ב”דבר” ובו הוא מפרש את השם ‘פלשים’ שניתן ליהודי חבש במשמע “עוברים, באים ממרחק, חודרים”.[5]

אכן הצדק עימם, אך מן העדויות מן העיתונות, כפי שהובא כאן, עולה שהשימוש במשמע זה השתגר בעברית רק על רקע הפלישות הצבאיות באירופה ערב מלחמת העולם השנייה, ולפני כן הפלישה שימשה במשמע כניסה רגילה אל הארץ, ולא במשמע הצבאי.

כתב יעקב עציון

---

[1] בהמשך הערך נכתב: “ונהוג בדבור אף במשמע של פלישת צבא, invasion” – אך כרך זה יצא לאור בשנת תש”ד, עשרים שנה לאחר פטירת בן־יהודה, והדברים אינם משקפים את המשמע שהיה בתקופתו. ראו גם את הערת העורך נפתלי הרץ טורטשינר שבה הוא דוחה את הקשר בין השם פלשתים למשמע הפלישה אל הארץ.

[2] ראו גם את לשונו המרירה במדור “ירושלם יום יום” בחורף 1912: “פלישת המתים – אתמול נקבר המנוח אברמוף שהובא ממוסקבה ירושלמה ברוב פאר. בעוד זמן מה תובאנה ירושלמה גופותיהם של שני מתים עשירים. הוי, כי רק מתים באים לירושלם, והחיים יוצאים ממנה לחוץ!”.

[3] בשנים מוקדמות יותר אפשר למצוא בעיתוני בן־יהודה צורות פועל דומות, למשל “באור הכהה של בתיהם, אשר קרני השמש לא פלשו שמה, התרגלו עיניהם רק למצמץ במגור” (1900); “מבעד החלון פלשו קוי אור כהה של הלבנה” (1904); אך נראה שמדובר בכתיב חסר של הצורה פילשו בבניין פיעל (השוו למובאות במילון בן־יהודה בערך פלש בבניין פיעל בעניין אור השמש והכוכבים. אשר לבניין קל המחבר מעיר שאינו נמצא במקורות חז”ל, ואינו מתייחס למשמעות בעברית החדשה). רק לאחר תחילת השימוש במילה פלישה אנו מוצאים שימוש ודאי בפועל פָּלַשׁ בבניין קל. ראו למשל בידיעה משנת 1912: “עוד לפני המהפכה כבר התחילו קצת הסופרים התורקים לנסות לרפא את הלשון התורקית מפצעיה אשר הוכתה על ידי שתי הלשונות, הערבית והפרסית, שפלשו אל תוך גופה בכמות כל כך גדולה… מדמה את פלישת הלשון הפרסית לתוך הלשון התורקית…”.

[4] וראו ידיעה מוקדמת יותר בעיתון זה, מ־17 בדצמבר 1936, שבה באה המילה אינואזיה לבדה: “צבאות זרים עורכים אינואזיה על ארץ ספרד, מחריבים כל מקום של ישוב”.

[5] מאמרו של  אשכולי התפרסם גם בלשוננו ו (תרצ”ה), בשם “עברים – עוברים – פלשים”.