מזור

המילה מָזוֹר משמשת את דוברי העברית בימינו במשמעות ‘סעד’, ‘חסד’ ואפילו ‘נחמה’ – בדרך כלל בלשון מוגבהת. כך למשל נכתב לאחרונה באחד העיתונים היומיים: “הביטוח הלאומי מייצג יותר מכול את הערבות ההדדית בחברה, את הסיוע לחלש ולנזקק והענקת מזור למי שזקוק לכך”.

ואולם נראה שבמקורות העברית המילה מזור מציינת גם את המשמעות ההפוכה – של חולי ומכאוב – ואולי רק אותה, כמו שעולה מן התקבולת בנבואת הושע: “וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חׇלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת מְזֹרוֹ” (ה, יג). מכאן אף למדו חז”ל כי “אין מזור אלא ייסורין” (בבלי סנהדרין צב ע”א).

בעניין דומה נזכרת המילה מזור בפסוק אחר שעשוי להתפרש לשני צדדים: “אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר, רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ” (ירמיהו ל, יג). יש מי שדבק בהוראת המילה בספר הושע, במשמעות ‘מכה, חולי’ (ושיעור הפסוק: ‘אין מי שיטפל בחולייך’), אך לדעת רבים המילים הנדירות מָזוֹר ו־תְּעָלָה מקבילות אל רְפֻאוֹת, והרי שמזור עניינו תרופה ומרפא.

גיזרונה של המילה מזור לא הובהר דיו וממילא גם לא הוראתה המדויקת. יש הגוזרים אותה מן השורש זו”ר, כמו בפסוק “פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן” (ישעיהו א, ו). הפועל ‘זֹרוּ’ מציין פעולה רפואית: אולי חבישה, בדומה לפועל ‘חֻבָּשׁוּ’, ומכאן שמזור הוא ‘תחבושת, רטייה’, ואולי לחיצה על העור (לשם הוצאת מוגלה וכיו”ב), בדומה להוראת הפועל הזה במקום אחר בהקשר של סחיטה (של נוזל): “וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם” (שופטים ו, לח). מנגד יש המציעים שהאות מ”ם היא מן השורש – מז”ר – ועניינו דעיכה, השחתה והתנוונות.[1]

כך או כך, לפי ההצעות שגוזרות את המילה מזור על שתי משמעויותיה מאותו שורש נראה שיש לראות בה מילה המביעה ניגודי משמעות, כמו מילים מקראיות אחרות דוגמת ‘פעולה’ שמציינת הן את ‘מעשה’, למשל “כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ” (ירמיהו לא, טו), הן ‘שכר תמורת מעשה’, למשל “לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר” (ויקרא יט, יג).

המילה מזור נדירה מאוד בלשון חכמים. היא שבה ועולה – בשתי המשמעויות – בלשון הפיוט, והן ממשיכות להתרוצץ גם בלשון השירה והספרות בעברית החדשה. ההוראה החיובית גברה על השלילית בלשון ימינו ולפחות לעת עתה קשה לדעת מה הביא לכך.[2]

 

______________________________________________________

[1] כפי שלומדים מן הצירוף “ביצים מוֹזְרוֹת” מלשון חכמים, כלומר ביצים מקולקלות. יש מי שמסמיך לכאן גם את המילה המקראית מַמְזֵר.

[2] קצה חוט אפשרי: בספרות ובעיתונות שימש הביטוי “גהה ממנו מזור” על פי המשך הפסוק שהובא לעיל מנבואת הושע (שבו מזור מציין ‘חולי’): “וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם וְלֹא יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר“. אך לרוב הוא התקצר ל”גהה מזור” – שני רכיבי הביטוי אינם שקופים במיוחד, אך ידוע היה שהצירוף כולו מציין ריפוי. בעקבותיו או במקביל אליו הילכו ביטויים דומים שבהם מזור מציין ‘מְרפא’, דוגמת ‘העלה מזור’, ‘המציא מזור’, ‘הושיט מזור’ וכיו”ב. כך נתערבבו שתי ההוראות של מזור – לעולם בהקשר של ריפוי, וההוראה החיובית גברה על רעותה השלילית.