“בדי עמל הצלחתי”: דבר והיפוכו

אקדם 56, אלול תשפ"ב – ספטמבר 2022

המעיין בהופעותיה של המילית בדי במקרא ימצא כי היא מציינת תכלית, כמו ‘למען’, או סיבה, כמו ‘בגלל’.[1] כך מתפרשות למשל המובאות הבאות:

• נחום ב, יג: אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו – האריה טורף למען גוריו, להאכילם, כשם שהוא מחנק למען לבאותיו.
• איוב לט, כה: בְּדֵי שֹׁפָר יֹאמַר הֶאָח וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה – הכתוב מתאר סוס מלחמה אמיץ מאין כמותו ושש אלי קרב. בעבור השופר ולמשמע קולו — יקרא הסוס “הֶאָח” (חיקוי של קול צהלת סוסים!). “בדי” מתפרשת יפה כמילת סיבה: בגלל (קול) השופר.
• ירמיהו נא, נח: …וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי רִיק וּלְאֻמִּים בְּדֵי אֵשׁ וְיָעֵפוּ; ומקבילו בחבקוק ב, יג: וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק יִעָפוּ – יגיעת העמים תהיה עבור רִיק, לשווא, ומאמציהם יסתיימו בתכלית בלתי רצויה – אש וחורבן.

מילוני המקרא הביאו היקרויות אלו ואחרות בערך “דַּי”, כלומר הם פירשו את המילית בְּדֵי כצירוף בְּ+דַּי. לא הכול מסכימים על כך; חיים אריה גינזברג טען שזו מילת יחס אורגנית שצורתה בד, והוא אף מצביע על היקרות שלה בפיניקית. במאמר מן הזמן האחרון עסק פרופ’ חיים כהן (מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב) במילה זו ובהופעותיה במקרא והוא מסיק שיש לשוב לתאוריה של גינזברג.[2] מכל מקום ברור כי לכל הדעות “בדי ריק” פירושו ‘לריק, לשווא’.

בעקבות דברים אלו יצאתי לבדוק את מוצאותיו של הביטוי ‘בדי עמל’. אף ששני רכיביו נטועים בכתובים, הביטוי כצורתו איננו במקרא. העליתי כי הופעותיו הראשונות נקרות בתקופת ההשכלה, שבה אומצה העברית המקראית כלשון הכתיבה הספרותית והמדעית. אנו פוגשים את הביטוי למשל ברומן ‘בעמק הבכא’ (1898) מאת שלום יעקב אברמוביץ, הוא מנדלי מוכר ספרים:

“אילן נטע אדם בגנו, וטרח ועמל בו רוב ימיו, עד שגדל והצליח ועשה פרי, תאוה לעינים, והנה יד איש זר שלוחה אליו וקוטפתו!… איך יזידון לגזול מהורים את פרי בטנם, משׂושׂ לבם, הנקנה בדי עמל ויגיעה, במיעוט דמם וכחות גופם”.[3]

כמובן כוונת הביטוי כאן שהדבר הושג בהרבה מאמץ, וכך גם בגרסה היידית של הרומן.

ב’אוצר הלשון העברית’ של יעקב כנעני (כנראה המילון הכללי הראשון שהביטוי ‘בדי עמל’ מתועד בו) הוגדר הביטוי כך: “בעמל רב, במדה של עמל”, ובמילון ‘רב מילים’: “(ספרותית) בעמל רב, במאמצים רבים, בקושי רב”, והדוגמה המובאת שם: “בדי עמל הצלחתי לדחוק את גופי לפתח הצר”.[4]

משום מה התחבב הביטוי מאוד על הכותבים בעברית רבנית, והוא שגור בה עד ימינו באותו המובן. בעברית העדכנית התקבל הביטוי כבן־בית בעיקר בסגנון הכתיבה האקדמי, ולרוב הוא משמש בה כאשר מדובר בהישגים יוצאי דופן. הנה כמה דוגמות לשימושו בדורות האחרונים:

• כך ניצלה עיר מולדתנו בדי עמל מהסכנה הקרובה (תרגומו של יוסף ג’ ליבס לספרו של פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי רומי², ירושלים תשכ”ב, עמ’ 164).
• ר’ עקיבא ניצב לפני כסא הכבוד, בפסגה הרוחנית שאדם בעל מעלה יכול להגיע אליה בדי עמל (יוסף דן, המיסטיקה העברית הקדומה, תל אביב תש”ן, עמ’ 63).
• שוב ושוב נחרבים שירים שבנייתם נעשתה בדי עמל (יצחק לאור, אנו כותבים אותך מולדת: מסות על ספרות ישראלית, תל אביב תשנ”ה, עמ’ 230).

אם כן ברור כי המילה “עמל” התפרשה לכותבים ‘עבודה, מאמץ’ ואילו המרכיב הראשון בביטוי נתפס כצירוף בְּ+דַּי. המילה “די” הובנה ‘הרבה, די והותר’. אך מה לזה ולמילה בדי של המקרא?

קשה לדעת מי טבע את הביטוי, אך אפשר לשער את כוונתו המקורית: “בדי עמל” מקביל בדיוק ל”בדי ריק”! המילה “עמל”, פירושה הנפוץ במקרא הוא ‘שווא, הבל’. מלמדות על כך ההקבלות הרבות בין “עָמָל” ו”אָוֶן” (למשל במדבר כג, כא; ישעיהו י, א; תהלים ז, טו) ובין “עמל” ומילים שליליות אחרות (למשל ירמיהו כ, יח; חבקוק א, יג; תהלים י, יד). ראו במיוחד הקבלה מרובעת זו שבישעיהו נט, ד: בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ / וְדַבֶּר שָׁוְא / הָרוֹ עָמָל / וְהוֹלֵיד אָוֶן. מצירוף עמל במובן ‘שווא’ עם בדי במובן ‘בעבור, לשֵם’ מתקבלת המשמעות ‘לשם שווא, לריק’. אם כן השימוש בביטוי “בדי עמל” לתיאור הצלחות והישגים הוא למעשה דבר והיפוכו. אלא שבתקופת ההשכלה, אולי זמן קצר לאחר שנטבע הביטוי על ידי מאן דהוא, התהפכה משמעותו: מיגיעת־שווא הוא עבר לציין הצלחה שנקנתה ביגיעה.

נמצא גם מי שעמד על הפירוש המקורי. המשכיל אברהם מרדכי פיורקו מביא בפירושו לתנ”ך את “בדי עמל” כביאור ל”בדי ריק” שבחבקוק, והוא מוסיף “כי רק עמל־ריק ייקרא עמל ולא עבודה הבאה לתכלית”.[5] ייתכן שגם המשכיל משה מרדכי יובל (יאוועל), מחבר הספר העיוני ‘למודי הטבע’, התכוון לפירושו המקורי של הביטוי כאשר תיאר את תופעת מפולות השלגים. הוא כותב כי השלגים, כאשר הם מצטברים וגולשים במורד “ילכו הלוך וגדול, עד כי גדלו מאוד ויהרסו את כל הנפגע בהם[.] לפעמים יכסו בנפילתם, כפרים בעמקי ההרים, ובדי עמל יגעו לחפש אחריהם“.[6] אילו כתב יובל “יִגעו למצאם” היינו רשאים להבין מדבריו כי החיפושים צפויים להסתיים בהצלחה, אם רק יושקע בהם דֵי מאמץ. אך מִשכתב “יגעו לחפש אחריהם” נראה כי לדעתו אין כל סיכוי למצוא את הקבורים בשלג, לשווא יחפשו אחריהם, בדי ריק!

————————————————————–

* תודה לברכה דלמצקי־פישלר שקראה את טיוטת המאמר והעירה הערות מועילות.

[1] גם “בעבור” מציינת במקרא הן תכלית (לרוב לפני פועל בעתיד) הן סיבה (לפני שם עצם או פועל בעבר).
[2] ראו ח’ כהן, “המילה היחידאית דיו בהקשר ‘ואני כתב על הספר בדיו’ ”, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כד (תשע”ו), עמ’ 77–101. דברי גינזברג התפרסמו כאן: H. L. Ginsberg, “Ugaritico-Phoenicia”, JANES 5 (1973), pp. 131–147
[3] ש”י אברמוביץ, עמק הבכא, תל אביב תשי”ז², עמ’ רלג.
[4] מילון כנעני: יעקב כנעני, אוצר הלשון העברית לתקופותיה השונות, תל אביב תש”ך, א, עמ’ 229; מילון ‘רב מילים’: יעקב שויקה, רב־מילים: המילון השלם עברי עברי, תשנ”ז, ב, עמ’ 319.
[5] ‘דרך הקדש’, ב, ירושלים 1980, עמ’ 452. ואולם אין ספק שפירושה הראשוני של “עמל” הוא ‘עבודה’ ורק אחר כך נוסף המובן ‘עבודה לחינם, מאמץ שווא’. לא את כל הופעותיה במקרא מוכרחים לפרש “עמל ריק”.
[6] ‘למודי הטבע’, א, טשרנוביץ 1836, דף נ ע”ב.