עמינדב דיקמן זכרו לברכה

הלך לעולמו פרופ’ עמינדב דיקמן, חבר האקדמיה ללשון העברית, חוקר הספרות העברית ומתרגם נודע.

עמינדב דיקמן נולד בי’ בטבת תשי”ט (1958) בוורשה. הוא בוגר אוניברסיטת תל אביב במגמה ללימודים קלסיים ובוגר אוניברסיטת ז’נווה בשווייץ במגמה ללימודים רוסיים ובעל תואר דוקטור באוניברסיטה הזאת בתחום הספרות ההשוואתית והלימודים הרוסיים.

משנת 1996 עד שנת 2001 לימד דיקמן ספרות השוואתית ועברית באוניברסיטת פן־סטייט במדינת פנסילווניה שבארצות הברית. משנת 2001 הוא לימד באוניברסיטה העברית בירושלים: הוא עמד בראש המגמה ללימודי תרגום והרצה בחוגים לספרות עברית ולספרות כללית.

דיקמן היה מתרגם חשוב של שירה מלשונות קלסיות (לטינית ויוונית) ומלשונות מודרניות (רוסית, אנגלית וצרפתית), וכתב מאמרים ומחקרים בענייני ספרות ותרגום.

פרופ’ דיקמן נבחר לחבר יועץ של האקדמיה בשנת תשס”ג (2003) ולחבר מלא בשנת תשס”ח (2008). הוא היה חבר הוועדה למונחי ספרות של האקדמיה, ונשא הרצאות בימי עיון של האקדמיה.

לפרופ’ עמינדב דיקמן הוענק פרס ראש הממשלה על שם אליעזר בן־יהודה ללשון העברית לשנת תשע”ב, והוא היה חתן פרס טשרניחובסקי לתרגום לשנת תשע”ב.

מתוך דברים שאמר עמינדב דיקמן לד”ר יהושבע סמט שינברג באחת משיחותיהם האחרונות שנסבה על הדת ויחסו אליה:
“… השפה העברית היא הדת שלי. כשמדובר בעברית אני איש דתי ממש. אני חרוץ ביחס אליה, ועניו, ומלא להט.”

יהי זכרו ברוך.

(מזכה לתמונה: דורון רובינשטיין)

הרצאתו של עמינדב דיקמן על “יחסו של ביאליק ללשון העברית כיוצר וכהוגה”.