"זָרִיתִי לָרוּחַ אַנְחָתִי" במחברת מטרזיינשטט

שיר של ביאליק ומחברת ללימוד עברית ממחנה טרייזנשטט

באדיבות ארכיון יד ושם אנו מביאים מסמכים אחדים מעיזבונה של ניצולת השואה אווה האן (חווה גולדשטיין), ילידת 1921 מהעיר פראג – מתוך אוסף שלם הכולל פנקסי יומן, תכתובות, תצלומים ומסמכים אישיים. את האוסף העבירה לארכיון 'יד ושם' בתה של אווה (חווה), נעמי הלוי.

אחד המסמכים המרגשים בעיזבון זה הוא טופס לניהול חשבונות הנושא את הכיתוב הרשמי של מחנה טרזיינשטט משנת 1943, שעל צידו האחורי בחרה אווה להעתיק בכתב יד קריא ומנוקד שני שירים של ביאליק: 'זריתי לרוח אנחתי' ו'חוזה לך ברח'. מילות שני השירים בהקשר שבו הן הועתקו מקבלות פירוש מצמרר (מובאים כאן הבתים הראשונים של שני השירים):

זָרִיתִי לָרוּחַ אַנְחָתִי
וַיִּרְוֶה הַחוֹל דִּמְעַת עֵינִי;
הָרוּחַ! אִם תִּמְצָא אֶת־אָחִי
אֱמָר־לוֹ – אוּד עָשֵׁן הִנֵּנִי.

            * * *

"לֵךְ בְּרַח?” – לֹא יִבְרַח אִישׁ כָּמוֹנִי!
הֲלוֹךְ בַּלָּאט לִמְּדַנִי בְקָרִי,
גַּם דַּבֵּר כֵּן לֹא־לָמְדָה לְשׁוֹנִי
וּכְקַרְדֹּם כָּבֵד יִפֹּל דְּבָרִי.

חחחחח

באוסף המסמכים של אווה מצויות גם רשימות מילים לתרגול השפה העברית. אילו מילים עבריות סקרנו את אווה ונראו לה שימושיות בצל איום ההשמדה? מה ביקשה לזכור וטרחה לרשום לעצמה? לצד 'נאות' ו'הגיוני', אנחנו מוצאים ברשימה את המילים 'לפקפק', 'אֲמִתּוֹת', 'רְאָיָה'. המילה 'הפסד' מוגדרת בעברית במילים 'נזק מוסרי'. עוד מופיעות ברשימה המילים 'לעודד', 'להספיד', 'להפוך את הקערה על פיה', 'שעבוד', 'להפנות עורף', וגם 'להתאפק, להבליג'.

 

על אווה האן (חווה גולדשטיין)

אווה הייתה בת למשפחה יהודית צ'כית שורשית ובעלת אמצעים מפראג. בני משפחתה: הוריה מרגרטה וּויקטור האן, אחותה הבכורה אדית, ואחות תאומה ורה. משבגרו היו אווה וּורה חברות פעילות בתנועות נוער ציוניות. ורה עלתה לארץ בהזדמנות האחרונה, בדצמבר 1939. אווה, שהסרטיפיקט לעלייה כבר היה בידיה, נשארה בצ'כיה מתוך מחויבות לתנועת הנוער שבה הדריכה – והחמיצה את ההזדמנות. "התקוות שלנו לעלייה – נגוזו," כתבה ביומנה. אווה נישאה לינדה (ENDA, שלמה) קאופמן – ממנהיגי תנועת 'החלוץ' בצ'כיה –בפראג ב־1941. ינדה עבד כסבל בפראג ואווה עבדה כתופרת. לאחר שנתיים ינדה נרצח, ואווה גורשה לטרזיינשטט ביולי 1943, שם אוחדה עם אימה ועם אחותה אדית.

אווה מספרת בעדותה:

"היה לי מזל די גדול, ולמה היה לי מזל כי היה לי מקצוע, להיות תופרת זה היה נחוץ והייתי ברשימה הזו ולכן הייתי מוגנת, אבל אני לא עבדתי שם, אני בכלל עבדתי כמטפלת. תנועות הנער לקחו את כל הילדים והקימו בתי ילדים שהילדים יהיו מוגנים. ואני הייתי מדריכה של הילדים."

בספטמבר 1943 האם מרגרט נשלחה עם הוריה אנגל וגרטה לבירקנאו. הם נשלחו יחד ל"מחנה המשפחות", ולכן הצליחה מרגרט לשלוח ביוני 1944 גלויה אחרונה לבתה ממחנה בירקנאו זמן קצר לפני שנרצחה באושוויץ.

דרך המסמכים והתצלומים באוסף אנחנו נחשפים לנקודות ציון בחייהם של אווה ובני משפחתה בזמן המלחמה:

  • תצלום מהאלבום המשפחתי שבו נראים אווה וינדה קאופמן ביום נישואיהם, בטלאי צהוב לחזם – שמחה משפחתית אחרונה בצל הגירושים.
  • איגרת אחרונה מאימה של אווה, מרגרטה, ובה "געגועים ונשיקות" לבנותיה. האיגרת נשלחה מ'מחנה העבודה בירקנאו' לטרזיינשטט באביב 1944.
  • תצלום של אווה כמדריכה בבית הילדים בטרזיינשטט, עם הילדים שבהשגחתה, במסגרת סרט התעמולה הנאצי שהופק במחנה.

לאחר השחרור פגשה אווה את דוד גולדשטיין, ממנהיגי 'השומר הצעיר' בצ'כיה, שהגיע לפראג כדי לסייע בקידום תנועת 'הבריחה'. השניים נישאו בברטיסלבה, עלו לארץ ב־1947 והתיישבו בקיבוץ העוגן. אווה האן הייתה לחווה גולדשטיין. לחווה ולדוד נולד בן, גדי, וכעבור שנים אחדות, תאומים, יפתח ונעמי. נעמי, לימים הלוי, בתה התאומה של האם התאומה, היא מוסרת האוסף.

 

המעוניינים לתרום פריטים מתקופת השואה ליד ושם
מוזמנים לפנות ל: 02-6443888 או collect@yadvashem.org.il