במקום שאליו אני הולך היו רבים כבר לפניי. השאירו שביל, השאירו עץ, השאירו אבן לרגליי, ומה אני אשאיר אחריי?

יורם טהרלב הלך לעולמו

במקום שאליו אני הולך
היו רבים כבר לפניי.
השאירו שביל, השאירו עץ,
השאירו אבן לרגליי,
ומה אני אשאיר אחריי?

הלך לעולמו יורם טהרלב – אחד היוצרים הבולטים והמשפיעים בתרבות הישראלית, אומן בכתיבה בשפה העברית, אשר הייתה יקרה לליבו עד מאוד.

מורשתו של טהרלב היא מאות שירים, רבים מהם הולחנו וזכו לביצוע של טובי הזמרים, ונעשו חלק מהפסקול הישראלי.

בשנת 2018 זכה יורם טהרלב בפרס שר החינוך לתרבות יהודית. בנימוקי השופטים  נכתב: “יצירתו של יורם טהרלב מלווה את החברה הישראלית שנים ארוכות. שיריו ופזמוניו של טהרלב נהפכו למזמורי הארץ ולתפילת האדם. בשפה רב־רובדית המשלבת, בקריצה לעיתים, עברית סגנונית בת זמננו ושפת תנ”ך קדומה הצליח טהרלב לאורך השנים לתאר נאמנה את התרחשותה הפנימית של החברה הישראלית על כאביה וכמיהותיה.

“לצד השירים הרבים, יצירתו המגוונת של טהרלב שזורה כולה בהתכתבות בלתי פוסקת עם מקורות היהדות, ובקריאה רבת השראה, רצינית ומחויכת. נתינת הפרס ליורם טהרלב מבטאת הכרת תודה גדולה על קלסיקות נפלאות המהלכות עימנו בביצות פתח תקווה, בגבעת התחמושת, בהר הירוק, ברחובנו הצר ובעוד מקומות רבים בארצנו הקטנטונת.”

משפטים שהפכו לחלק מן התרבות הישראלית מתוך שיריו של יורם טהרלב:

 

אם זה טוב ואם זה רע, אין כבר דרך חזרה! (אין כבר דרך חזרה)

אני לא יודע למה קיבלתי צל”ש, בסך הכול רציתי להגיע הביתה בשלום (גבעת התחמושת)

לא בדיוק אבל בערך… בים בם בום (שני חברים יצאו לדרך)

קום והתהלך בארץ (נעשה נפוץ יותר מן המקור המקראי שאין בו ו’: “קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה” – בראשית יג, יז)

מה אני שווה, אני רק מלווה? (המלווה)

עוד לא תמו כל פלאייך (עוד לא תמו כל פלאייך)

זו לא שכונת פאר, זו לא שכונה של עוני (הילדים משכונת חיים)

אבל אני איני כזאת (ישנן בנות)

ההר הירוק תמיד – כינוי לכרמל

בבוקר לח בשנת תרל”ח – או בכל שנה אחרת… (הבלדה על יואל משה סלומון)

היֵה לי חבר, היֵה לי אח 

כולם הלכו לג’מבו 

בנות מאה רוקדות על הבלטה, שהבעל יאזין מלמטה (נשים רוקדות)

מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם (צל ומי באר)

(מזכה לצילום: דניאל טהרלב)