פלמינגו – שקיטן?
פְלָמִינְגּוֹ הוא עוף מים גדול בעל נוצות ורדרדות, רגליים ארוכות, צוואר ארוך ומקור כפוף.
במסכת חולין בתלמוד הבבלי (סג ע”א) נזכר מין עוף ששמו בארמית הוא שקיטנא (כך בנוסח הדפוס; בעדי נוסח אחרים באה במקום זה צורת הרבים ‘שקיטנאי’ או ‘שקטנאי’). לשם צורף תיאור המראה: “אריכי שקי וסומקי”, כלומר ‘ארוכי רגליים ואדומים’. ואומנם מן בעלי הכנף החולפים באזורנו פלמינגו הוא המתאים ביותר לתיאור הזה. זיהוי זה נעשה מקובל בספרות העברית החדשה, ובמילונים אחדים בראשית המאה ה־20 נרשמה המילה הארמית ‘שקיטנא’ (או ‘שקיטנה’) לציון פלמינגו.[1] בהשראת השם הארמי ניתן לו במרוצת הזמן השם העברי שְׁקִיטָן והוא נקרה פה ושם בספרים ובמילונים.[2]
על אף הגוון העברי של המילה ‘שקיטן’ מקובל לומר כי אין הגיזרון מחוור. יש המסבירים כי השם הארמי ניתן לפלמינגו על שום צווארו הכפוף – במקורות חז”ל “צוואר שָׁקוּט” הוא צוואר נטוי ושקוע.[3] אחרים מציעים שהוא קשור אל השורש שק”ט על שום עמידתו בתנוחה אחת זמן ממושך המתפרשת כסימן לשלווה. בערבית הפלמינגו נקרא نحام (נֻחאם) ואולי קרוב השורש נח”ם לשורש נע”ם שעניינו שלווה ומנוחה.
השם שקיטן לא נקלט בקרב דוברי העברית ולא נתקבל ב”שמות בעלי חיים של ארץ ישראל” שפרסמה האקדמיה ללשון העברית בשנת תשכ”ג. שמו הרשמי שָׁם הוא פְלָמִינְגּוֹ כשמו הלועזי. שם זה מגיע מן הפורטוגלית במשמעות ‘להבה’ (ובגלגול מן המילה הלטינית flamma) על שום גוני האדום בנוצותיו.[4] על פי השם הלועזי הציע הסופר שלום יעקב אברמוביץ (הלוא הוא מנדלי מוכר ספרים) בספר ‘תולדות הטבע’ את השם העברי לְהָבִי. אחרים הציעו את השם שַׁלְהָבִיָּה.
בכללי נטיית השם (כללי החולם) נקבע כי שמות המסתיימים בהברה פתוחה שניקודה חולם, ריבויָם ־אִים, ומכאן שצורת הרבים של פלמינגו היא פלמינגואים.
_______________________________
[1] במילונו העברי–יידי–רוסי משנת תרס”ג (1903) הסתפק בן־יהודה בציון ‘ארט פאגעל’ (=מין עוף) ומכאן שהשם ‘שקיטנא’ נודע אך זיהויו נחשב מסופק.
[2] כך בכתביו של “הזואולוג העברי הראשון” ישראל אהרוני (עיינו למשל זכרונות זואולוג עברי, עמ’ 196–197).
[3] למשל בתלמוד הבבלי (נדרים סג ע”ב): “שמא צוארה נאה? שקוט”. המיוחס לרש”י: “צוארה שקוט – שראשה מונח בין כתפיה”. יש שהבינו מכאן שהכוונה ל”צוואר קצר” ולפי זה פירוש השם אינו עולה יפה. בהערות לערך ‘שקוט’ במילון בן־יהודה הובאה ההשערה ש’שקוט’ נכתב בטי”ת במקום ‘שקוע’ בגלל גררה מן המילה הסמוכה ‘שמוט’: “צוארו שמוט ושקוט” (תוספתא בכורות ה, א).
[4] אף השם המדעי Phoenicopterus ruber קשור בצבע האדום בכנפיו.
