ביאליק וּועד הלשון
פורסמה חוברת חדשה של העברית (סח, ב) – החוברת יוחדה למאמר מקיף של ההיסטוריון ד”ר נתן אפרתי, חוקר תולדות היישוב ותולדות הלשון העברית בתקופת התחייה.
במאמר נסקרת פעילותו של חיים נחמן ביאליק בהיותו חבר ועד הלשון ולימים גם נשיאו, למן סמוך לעלייתו ארצה בשנת תרפ”ד ועד לפטירתו בתרצ”ד (1924–1934). אפרתי מצרף פרט לפרט, לרבות מסמכים ארכיוניים שלא פורסמו עד כה, ומשׂרטט בעשרה פרקים תמונה בהירה של ביאליק וחבריו בוועד הלשון בתקופה המאתגרת שלאחר מות אליעזר בן־יהודה. ביאליק הפיח רוח חיים בעבודת הוועד, שִׁכלל את נוהלי העבודה והפעיל את קשריו הרבים בניסיונות להשיג למענו מימון שוטף. לצד כל זה הרים תרומה מרשימה למינוח העברי, בעיקר בפעילותו בוועדות המקצועיות. נקודת ציון חשובה במאמציו להסדרת המינוח הייתה שותפותו רבת הערך בהוצאה לאור של המילון למונחי הטכניקה.
ביאליק פעל גם לייסוד כתב העת המדעי “לשוננו”, שיועד להביא לידיעת הציבור את המתחדש במחקר הלשון ובעשייה בה, ואף השתדל ליישב תקרית לא נעימה בין שניים מעורכיו הראשונים. מקום מרכזי במאמרו של אפרתי תופסת יוזמתו המסקרנת של ביאליק להקמת אקדמיה ללשון העברית בחסות ארגון בני ברית, כמחצית היובל לפני הקמת האקדמיה במתכונתה הנוכחית, במהלך חלוצי ונמרץ שנדם באופן מסתורי.
בכל תחומי פעילותו בוועד הלשון מתבלט ביאליק כשילוב נדיר של איש מעש ואיש חזון המשכיל לרתום את ידענותו, את כישוריו הארגוניים ואת יוקרתו הציבורית לטיפוח הלשון ומעמדה, דורש טובתה של העברית ודובר שלומה.
