אפרת

אֶפְרָת הוא שם מוכר לבנות כבר בתנ”ך – שם אשתו של כלב בן יפונה: “וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר” (דברי הימים א ב, יט). נראה כי השם אפרת גזור מן השורש פר”י ולפי זה האל”ף אינה מן השורש. אל”ף זו עשויה להתבאר על פי משקל אֶפְעָל – אולי בדומה למילים אֶשְׁפָּר (מנת מזון) ואֶקְדָּח (מין אבן יקרה) – או כאל”ף מקדימה (=פרוסתטית), כמו אֶתְמוֹל (לצד תְּמוֹל) ואֶצְעָדָה (מין תכשיט לרגל) מן השורש צע”ד. התי”ו באפרת היא שריד לצורן הנקבה הקדום (אלמלא כן היה נכתב אולי “אֶפְרָה”) והוא נשמר בכמה צורות ארכאיות דוגמת גִּילַת (ישעיהו לה, ב), כמו גִּילָה, וזִמְרָת (שמות טו, ב ועוד) כמו זִמְרָה.

השורש פר”י מציין כידוע שפע וריבוי, ואומנם כך דורש המקרא שם דומה אחר – אֶפְרַיִם. יוסף, שהתגלגל כעבד למצרים ונעשה בה “הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ” (בראשית מב, ו), קורא לבנו השני אפרים –”כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עׇנְיִי” (מא, נב).[1]

מסיבה זו היו שהציעו לקשור לשורש פר”י את המילה אֲפָר[2] המופיעה בלשון חז”ל במשמעות ‘שדה מרעה שופע מים’, ‘אחו’, למשל “כוסבר שבהרים, כרפס של נהרות, גרגר של אפר – פטורין מן המעשרות” (משנה שביעית ט, א); “הניח להן אביהן… פרה שרועה באפר – וילדה” (בבלי בבא בתרא קכג ע”ב). ברם מילה זו – הידועה גם מן הארמית (אפּר, אפּרא) – שאולה מן האכדית שככל הנראה שאלה אותה מן השומרית, והרי שהשורש כלל איננו שמי.

אפרת או אפרתה כשם מקום

אֶפְרָת או אֶפְרָתָה (בה’ המגמה) מוכרת בתנ”ך בעיקר כשם מקום. על פי רוב היא מזוהה עם בית לחם או סמוך לה, בנחלת שבט יהודה ומדרום לירושלים: “וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם” (רות ד, יא); “וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה” (שמואל א יז, יב). ברם מפסוקים אחרים – בעיקר אלו הקושרים אותה אל מקום קבורתה של רחל – מסתמנת אי־בהירות. בספר בראשית נאמר “וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ” (בראשית לה, טו), וכמה פסוקים אחר כך “וַתָּמׇת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם” (יט). ואולם בספרים אחרים עולה כי קבר רחל נמצא בנחלת בנימין ומצפון לירושלים: “בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח” (שמואל א י, ב) ועוד.

מחלוקת החוקרים בעניין זיהוי מקום קבורתה של רחל ענפה למדי. חוקר ארץ ישראל נגה הראובני הציע כי מקומות בשמות ‘אפרת’ ו’בית לחם’ נמצאים גם מצפון לירושלים: בנקל אפשר לדעתו לזהות את ‘אפרת’ הצפונית עם פְּרַת (סמוך לעין פרת); לצד זה נזכרים “אנשי בית לחם” ברשימת העולים מבני בנימין בספר נחמיה, ולא מן הנמנע שמקום יישוב כזה היה גם בנחלת בנימין (בית לחם אחרת – בגליל – נזכרת בספר יהושע).[3]

לפי רוב החוקרים, ועל פי מסורת רצופה בת למעלה מ־1700 שנה, מקובל כי קבר רחל נמצא בפאתי העיר בית לחם. היישוב אפרת של ימינו הוא מועצה מקומית מדרום לבית לחם. מפסוקי בראשית נראית הה”א בצורה אפרתה כמציינת מגמה, אולם מפסוקים אחרים דומה שאין זו אלא צורה קפואה (בדומה לשמות מקומות אחרים שקפאה בהם ה”א המגמה דוגמת “עַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה”). עם ייסודו של היישוב הוא נקרא ‘אפרתה’, ואולם צורה זו לא נשתגרה, ומאוחר יותר הוחלט רשמית לשנות את שמו ל’אפרת’.

________________________________________________

[1] לדעת חוקרים אף השם אֶפְרַיִם שקול במשקל אֶפְעָל + סיומת הזוגי ־ִים (הנהוגה בשמות מקומות קדומים). שם הייחוס הנגזר מאֶפְרָיִם הוא אֶפְרָתִי – בלא סיומת הזוגי (כמו מִצְרִי מן מִצְרַיִם) וכדרך שמות ייחוס משמות מקומות המסתיימים בצורן הנקבה (כגון עַזָּתִי מן עַזָּה ואֵילָתִי מן אֵילַת), וראו למשל “וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם… אֶפְרָתִי” (שמואל א א, א).

[2] בכתבי היד הטובים של המשנה (ובהם כתב יד קאופמן) מוצאים אפּר בדגש, ובמקורות אחרים גם הניקודים אֲפַר, אָפָר ועוד. מילה זו משמשת בעברית בת ימינו זעיר פה זעיר שם בלשון הספרות. חוקר הלשון משה בר־אשר מציין שהיא ידועה בלשון הערבית בכפרי הגליל, ואצלם יד העברית בדבר.

[3] זיהוי דומה למקום קבורת רחל הוצע בידי כמה מחוקרי ארץ ישראל בראשית המאה הקודמת.