שיבולת בשדה. חג השבועות

שיבולת בשדה – שירו של מתתיהו שלם

השיר 'שיבולת בשדה' מאת מתתיהו שלם, איש העלייה השלישית, הוא אחד השירים האהובים המזוהים עם חג השבועות. השיר עשיר במילים ובאזכורים מקראיים וניחוח מקראי עולה גם מכמה צורות שהכותב בחר בהן.

שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה
כּוֹרְעָה בָּרוּחַ
מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב.
וּבְמֶרְחַב הָרִים
יוֹם כְּבָר יָפוּחַ
הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב.
עוּרוּ הוֹי עוּרוּ
שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים
קָמָה הֵן בָּשְׁלָה כְּבָר
עַל פְּנֵי הַכָּרִים
קִצְרוּ שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר
שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה
זֵר חַג עוֹטֶרֶת,
שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה.
לִקְרַאת בּוֹא הַקּוֹצְרִים
בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת,
חֶרֶשׁ לָעֹמֶר מְחַכָּה.
הָבוּ הָנִיפוּ
נִירוּ לָכֶם נִיר
חַג לַקָּמָה,
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.
קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.

כּוֹרְעָה בָּרוּחַ – 'כורעה' (במקום כּוֹרַעַת) היא צורה בינונית חגיגית על דרך "הֹלְכָה" (ירמיהו ג, ו), "יֹרְדָה" (איכה א, טז). ובחלק השני של השיר בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת – 'מזהרת' (במקום מַזְהִירָה) היא צורת בינונית על דרך "מַשֶּׂגֶת" (ויקרא יד, כא), "מַחֲזֶקֶת" (נחמיה ד, יא).

עוּרוּ הוֹי עוּרוּ – השוו למשל "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן" (ישעיהו נב, א).

יוֹם כְּבָר יָפוּחַ – על פי "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים" (שיר השירים ב, יז; ד, ו). לפי הפירוש המקובל זו לשון קצרה של 'יפוח (רוח) היום'. יפוח אינו אלא יִנשוב (או יִשֹּׁב).

הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב – כֶּתֶם היא מילה מקראית נרדפת למילים פז, זהב. למשל: "אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר" (ישעיהו יג, יב), "אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי" (איוב לא, כד). מן המילה כֶּתֶם נגזר בעברית החדשה שם הצבע כָּתֹם (חידושו של יחיאל מיכל פינס).

שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים – שׁוּרוּ, כלומר 'הביטו', כגון "הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ" (איוב לה, ג).

קָמָה הֵן בָּשְׁלָה – קָמָה היא תבואה לקראת הקציר, על שום קומתן הגבוהה והזקופה של השיבולים בשלב האחרון של גידולן. מילה זו מוכרת לנו מן המקרא, כגון בפסוק "וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים" (ישעיהו יז, ה).

עַל פְּנֵי הַכָּרִים – למילה המקראית כַּר כמה משמעויות. אחת מהן היא שטח מרעה, וזו המשמעות שבשיר. משמעות נוספת היא כֶּבֶשׂ שָמן. המפרשים נחלקו בין שתי משמעויות אלו בפסוק: "יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב" (ישעיהו ל, כג). כך או כך, מן הפסוק הזה ירשנו את הביטוי המושאל 'כר נרחב', 'כר נרחב לפעולה'.

שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה / זֵר חַג עוֹטֶרֶת – המילה 'שדה' משמשת כאן בלשון נקבה: 'שדה… תמה (=שְׁלֵמָה)… עוטרת'. שימוש זה אופייני דווקא ללשון חז"ל כגון "היתה שדהו זרועה חיטים" (משנה כלאים ב, ג). אף שהשיר משופע ברמזי מקרא, כאן בחר המשורר לסטות מדרך המקרא – ונראה שבחירתו זו היא לצורך משקל השיר והחריזה.

נִירוּ לָכֶם נִיר – על פי הפסוקים "נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קֹצִים" (ירמיהו ד, ג); "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר" (הושע י, יב).