על גלוסר המילים השאולות מיוונית ומרומית
אקדם 68, ניסן תשפ"א – אפריל 2021
התקופה הארוכה של שלטון יוון ורומי בארץ ישראל היא פרק מוכר וידוע בתולדות העם היהודי, אולם ההשפעה שהייתה ליוונית וללטינית על העברית היא נושא שנידון פחות בחקר התקופה. למעלה מאלף וחמש מאות מילים שמקורן בשפות אלו נמנות באוצר המילים של לשון חכמים, ורבות מהן משמשות עד ימינו.
אלכסנדר מוקדון כבש את ארץ ישראל מידי הפרסים בשנת 332 לפסה”נ, ויורשיו שלטו בארץ במשך כ־270 שנה. עם הכיבוש החלה לשמש היוונית המשותפת (koine) כשפת השלטון ברחבי המזרח ההלניסטי, לצד הארמית אשר שימשה שפה משותפת ממסופוטמיה ועד מצרים מאז הכיבוש האשורי. הרומאים כבשו את ארץ ישראל מידי היוונים בשנת 63 לפסה”נ ושלטו בה במשך כשבע מאות שנה עד הכיבוש הערבי בשנת 638, אך למרות שינוי השלטון המשיכו הרומאים לנהל את המזרח ההלניסטי של האימפריה ביוונית. עובדה זו מסבירה מדוע למרות תקופת שלטון ארוכה פי שלושה כמעט, השפעתה של היוונית גדולה בהרבה מהשפעתה של הרומית.
ההשפעה שהייתה למפגש של היהודים עם היוונים ואחריהם עם הרומאים התבטאה בכל המישורים — השלטוני, הכלכלי, החברתי והתרבותי — והיא מתועדת היטב בממצאים ארכאולוגיים ברחבי הארץ. עדויות למגע הלשוני השתמרו בידינו בכתובים. מיעוטן השתמרו בצורתן המקורית בכתובות חרותות על שרידי מבנים וחפצים או בפפירוסים שנשתמרו במדבר. מרבית העדויות התגלגלו לידינו בתוך היצירה הספרותית הענפה המכונה בשם הכולל ‘ספרות חכמים’. יצירה זו כוללת את האוספים הגדולים של המשנה, התוספתא והתלמודים, ולצידם מדרשי הלכה ואגדה, תפילות ופיוטים. חיבורים אלו, אשר נוצרו והתהלכו על פֶּה משך מאות שנים, הגיעו לידינו במסורת ההעתקה של כתבי יד. מאפיינים אלו — העלאה מאוחרת על הכתב והעתקה בידי סופרים מאוחרים — גרמו לעיתים לשינויים ולשיבושים בעדויות שהשתמרו למגעים הלשוניים עם השפות הזרות אשר ימי שלטונן חלפו מן האזור.
השפה היא סַמן חשוב להשפעה תרבותית ועל כן ראו לנכון מייסדי המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית לאסוף את כל המילים שנכנסו אל העברית מן היוונית ומן הלטינית בחיבורי הספרות העתיקה. מילונו החלוצי של שמואל קראוס למילים השאולות מיוונית ומרומית, אשר ראה אור בגרמניה בסוף המאה התשע־עשרה, התבסס על דפוסים ולא על כתבי יד; ואילו מאגרי הספרות העתיקה של המילון ההיסטורי של הלשון העברית הוהדרו באופן מוקפד על סמך כתבי יד משובחים. חוקרים רבים תרמו לאורך המאה העשרים לחקר היבטים שונים של המילים השאולות, ובולטים בהם י”נ אפשטיין ושאול ליברמן ואחריהם דניאל שפרבר.
“גלוסר המילים השאולות” מציג את כלל הערכים אשר זוהו ביצירות הספרות העתיקה שבמאגר המילון ההיסטורי כמילים שבאו מן היוונית או מן הרומית. הערך המילוני מלווה בזיהוי המילה בשפת המקור, בפירוש המוצע ובמובאות מן המקורות. בגלוסר כונסו החומרים שנאספו במטרה להנגישם לקורא העברי. חומרים אלו יהיו הבסיס לכתיבת מילון חדש למילים השאולות מיוונית ומרומית עם השלמת רשימת הערכים במקורות אפיגרפיים ופפירולוגיים, בדיקת הנוסחים השונים בכתבי היד וכתיבת הערכים המילוניים במלואם.
מרבית המילים בגלוסר הם שמות עצם. חלקן הגדול מיוונית, וכשלוש מאות מתוכן מלטינית. המילים מיוונית ומרומית מזוהות על פי רוב בשל צורתן אשר אינה עונה על כללי תבניות התצורה העברית. כאלה הן למשל אנדרלמוסיה, אורלוגין, אסטניס, ברברי, גזוזטרה, טרקלין, סנדלר, קלסתר, תיאטרון; אך יש בהן גם כאלה שאי אפשר להבחין במקורן הזר לפי תבניתן, כמו אולר, אופי, אטרייה, דוגמה, המנון, וילון, טבלה, טיפוס, טירון, לודר, מסטיק, ספוג, עוגן, קנוניה, תיק. כך הוא גם במקרים שבהם נגזרו משמות העצם השאולים פעלים, דוגמת אכסן, ביסס, זיווג, טיגן, טיכס, פייס, פרנס, קילס.
יש להניח ששאילת מילים וחדירתן לשפה התרחשה בהדרגה עם הִתְרבות המגעים בין דוברי הלשונות. תחילה בתחומי משטר, מנהל וצבא, ומייד אחריהם כלכלה ומסחר, והתחום הרחב של הריאליה – ביגוד, מצרכים, כלים, חפצים ועוד. שדות השאילה הסמנטיים מעידים שאין תחום במציאות החיים אשר נעדר ממגע לשוני יווני או רומי. עומק ההשפעה התרבותית ניכר בחדירת מילים שאין סיבה ניכרת לעין לשאילתן משפה זרה, כגון אושפיז, זוג, לבלר, נימוס או פרצוף.
מציאות חייהם של תושבי ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית הותירה חותם של ממש באוצר המילים של העברית. כמעט ארבע מאות מילים זרות מלשון חכמים מתועדות אחרי שנת אלף וחמש מאות. אומנם לא כולן נכנסו לשימוש מעשי בעברית החדשה, וחלקן עברו גלגולי משמעות (למשל נימוס, מלפפון, פסנתר, קרון, תריס); אך חלק לא מבוטל מהן קנה מושב של קבע בלשון ומשמש אותנו בעברית המודרנית בשפת היום־יום.
