סיומות הרבים ־יִם ו־וֹת

אנחנו נשאלים שוב ושוב: איך יכול להיות שצורת הרבים של מילים ממין זכר, כמו חלון, קיר, כיסא ושולחן, היא בסיומת ־וֹת, וצורת הרבים של מילים ממין נקבה, כמו מילה, שנה, ביצה ונמלה, היא בסיומת ־ִים.

אכן הבחירה בין שתי סיומות הרבים ־ִים ו־וֹת קשורה בתודעתנו בראש ובראשונה למין הדקדוקי של השם: סיומת ־ִים לשמות ממין זכר וסיומת ־וֹת לשמות ממין נקבה. ואומנם אלו פני הדברים בחלק ממערכת הנטייה. בשמות התואר אנו מוצאים היערכות סדירה וקבועה: זכר רבים – טובים, קשים, ירוקים; נקבה רבות – טובות, קשות, ירוקות. היערכות זו קיימת גם בצורות הבינוני: שומרים, נכנסים, מתעמלים לעומת שומרות, נכנסות, מתעמלות. כך גם במקצת השמות המציינים בעלי מין ביולוגי: ילדים / ילדות, בנים / בנות. אך בכלל שמות העצם לא תמיד הדבר כך: שמות רבים ממין זכר מרובים בסיומת ־וֹת – חלונות, קירות, כיסאות, שולחנות וגם אָבוֹת, אֲרָיוֹת, מְקוֹמוֹת, ולא מעט שמות ממין נקבה מרובים בסיומת ־ִים – מילים, שנים, בֵּיצִים, נמלים וגם נָשִׁים, אֲבָנִים, גֶּחָלִים (רבים של גַּחֶלֶת).

מניחים כי הסיומות ־ִים ו־וֹת לא ציינו במקורן מין דקדוקי, וכי היערכותן לפי זכר ונקבה בשמות התואר – ובמידה פחותה בשמות העצם – היא מאוחרת יחסית. בעבר הרחוק הייתה כנראה הבחירה בין הסיומות תלויה בגורמים אחרים שאפשר רק לשערם, ובהם תבנית המילה ומשמעה. בשמות רבים יש אפוא אי־התאמה בין המין הדקדוקי של השם לצורן הרבים המצופה (־ִים לזכר ו־וֹת לנקבה). ואולם בשמות רבים אחרים, בייחוד אלה שנוצרו בעברית החדשה, סיומת הרבים המתווספת לשם נקבעת בפשטות על פי המין הדקדוקי.

תינוק–תינוקת–תינוקות

אחת השאלות הנפוצות בעניין זה קשורה בצורת הרבים ‘תינוקות’. כיצד ייתכן – תוהים רבים – ש’תינוקות’ היא צורת הרבים הן של ‘תינוק’ הן של ‘תינוקת’? מדוע אפוא לא לאמץ את צורת הרבים “תינוקים” כנגד ‘תינוק’?

ואומנם על אף ההיגיון שיש בהצעה ונטייתה של האקדמיה ללשון העברית למעט בהכרעות בדבר סיומת הרבים המועדפת, במקרה זה קבעה האקדמיה במפורש כי צורת הרבים של ‘תינוק’ תישאר תִּינוֹקוֹת (להחלטה). שם העצם תִּינוֹק מוכר בלשוננו למן ספרות חז”ל. צורת הרבים שלו היא תִּינוֹקוֹת, כגון בצירוף ‘תינוקות של בית רבן’ (שם זה מצטרף לשמות שבסופם תנועת o ונוטים בסיומת ־וֹת). צורת הנקבה ‘תינוקת’ נגזרת מצורת הזכר ואף היא נקרית במקורות חז”ל. כמילים אחרות בסיומת ־ֶת צורת הרבים שלה מסתיימת בסיומת ־וֹת (כגון מַפֹּלֶת–מפולות, סִיֹּמֶת–סיומות) – ומכאן שצורת הרבים תינוקות יפה הן לזכר הן לנקבה.

כך גם בצורות הרבים של המילים לָקוֹחַ–לָקוֹחָה, פָּעוֹט–פָּעוֹטָה – צורות הרבים לָקוֹחוֹת ופָעוֹטוֹת יפות הן לזכר הן לנקבה.

לקריאת התשובה המלאה: סיומת הרבים – בין קביעוּת להתרוצצוּת