המשורר נתן זך הלך לעולמו
ראיתי ציפור רבת יופי
הציפור ראתה אותי
ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד
עד יום מותי
הלך לעולמו נתן זך, משורר, סופר, עורך ומתרגם והוא בן 89 במותו – אחד מן היוצרים החשובים של דור המדינה ואחד ממעצביה הבולטים של השירה העברית החדשה.
נתן זך ז”ל היה פרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה וזכה בפרסים חשובים ובהם פרס ישראל לשנת תשנ”ו, פרס ביאליק לספרות לשנת תשמ”ב ופרס אקו”ם למפעל חיים בזמר העברי לשנת תשס”ג.
ד”ר גדעון טיקוצקי מתאר את השפעתו של זך על הכתיבה העברית ועל היוצרים העבריים: “זך המציא תחביר חדש לשירה העברית… הוא הראה שאפשר לכתוב שירה גדולה בעברית גם כשהיא נדמית קרובה יותר לשפת הדיבור ורחוקה מאוד ממה שנחשב עד אז בלעדי לשירה”.
פרופ’ מנחם פרי כתב: “חותמו (של זך) קיים בכל שיר שנכתב עד היום עברית, כולל של אלה שמתמרדים נגדו.”
במסה שפרסם נתן זך בכתב העת “פנים” בשנת 1998 הוא השמיע קול ביקורתי על מגמות ההתפתחות של העברית. הינה כמה קטעים מדבריו שם:
מטוטלת העברית עברה מקיצונות לקיצונות. מן הטהרנות המופרזת של שומרי החומות המקדשים כל אנכרוניזם “מסורתי” שפג תוקפו, הללו שלפני שנות דור עוד אילצו את קרייני “קול ישראל” לבטא ע’ וח’ גרוניות גם כשאלו לא היו טבעיות להם – עד לאנרכייה הבלתי־מבוקרת של laissez-faire לשוני. […]
סכנה גדולה נשקפת לעברית מן הבורות ומן הלעז, כמו גם מלשון דיבור ושפת תקשורת “יצירתית” וּווּלגרית, פתוחה יתר על המידה להשפעות הז’רגון האמריקני והערבי ולא־מבוקרת כמעט לחלוטין.
כוחה של המדינה כחוסנה של לשונה, אמר החכם לאו טסה ובעקבותיו החכמים עזרא פאונד וקארל קראוס. משתש כוחו של המעמד הבינוני העברי, נוצר הלשון, והלכו לעולמם דורות של משכילי העברית ונוטרי כרמה, הפכה המדינה לפטרוניתה היחידה של הלשון, כדרך שהיא, לרוע המזל, גם פטרוניתן הבלעדית כמעט של כל האמנויות. וזו, משמע המדינה, אינה עושה ולא כלום כמעט לתקנת השפה. […]
בתנאים הנוכחיים, התפקיד המוטל על סופרים ומשוררים גדול מכפי כוחם. אל נשכח לרגע, מדינת ישראל קמה לא רק בזכותם של הרצל ובן־גוריון. אלמלא אליעזר בן־יהודה, שנתן לה שפה, אפשר שלא הייתה קמה כלל. ודאי שאוכלוסֶיה, יוצאי שבעים גלויות, לא היו הופכים לדבר מה דמוי עם. עם הספר ומוסר הנביאים כבר נעלמו או חדלו מזמן. האם תאבד עתה לתחייה העברית גם לשונה?
יהי זכרו ברוך
(צילום: מוטי קיקיון)
