ספרי המקרא באתר “מאגרים” (אייר תש”ף, מאי 2020)
בימים אלה הולכת ונשלמת התקנת ספרי המקרא בבסיס הנתונים העצום של המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית. ההתקנה איננה על פי איזו מהדורה מדעית מוסמכת ומוסכמת ככל שתהיה אלא מתוך עיון והתבוננות בתצלומים הטובים ביותר של כתבי היד המהימנים ביותר של המקרא. ובאמת לא מלאכים כתבו את כתבי היד אלא בני אדם, ומטבע הדברים נפלו בהם טעויות, ומשום כך הסופר והמגיה סברו שצריך לתקן את הטקסט. לכן יש בכתבי היד תיקונים, מחיקות והגהות שלא באו לידי ביטוי במהדורות המוכרות והנפוצות.
דוגמה מעניינת עולה מנוסח סיפור העקדה. על פי הנוסח המקובל לאחר שהמלאך מנע ברגע האחרון מאברהם לשחוט את בנו יצחק, הופיע במקום איל שנועד להחליף את יצחק על המזבח: “וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו” (בראשית כב, יג). המילה ‘אחר’ תמוהה: אם היא קשורה לאיל, מדוע לא נוקדה כרגיל ‘אַחֵר’? אם היא קשורה להמשך הפסוק יש קושי תחבירי במשפט. מפרשי המקרא הציעו פתרונות מגוונים, אבל יש להודות שפשוטה יותר וברורה יותר הגרסה “והנה איל אחד נאחז בסבך”. הגרסה הזאת קיימת בנוסחים אחרים של המקרא. עתה מתברר שהיא מתועדת באחד משני כתבי היד החשובים ביותר של התורה – כתב יד לנינגרד.
חוקרי האקדמיה ללשון העברית שניתחו את כתב יד לנינגרד גילו בבדיקה מקרוב של תצלומי כתב היד מאות תיקונים שהוכנסו בו כדי להתאים אותו לנוסח המסורה המוכר לנו כיום. התיקונים נעשו על ידי מחיקה, שינוי או הוספה של אותיות וסימני ניקוד. השינויים חושפים את העובדה שבזמן כתיבת כתב היד, לפני כאלף שנה, היו בארון הספרים היהודי כמה גרסאות לטקסט מקראי.
כתב יד לנינגרד נכתב בקהיר בראשית האלף הקודם (שנת 1008 או 1009). לאורך רוב ההיסטוריה שלו הוא נשמר במצרים, אך מאז המאה ה־19 נמצא ברוסיה, וכיום הוא שמור בספרייה הלאומית הרוסית בסנקט פטרבורג. כתב יד לנינגרד נחשב לכתב היד השלם העתיק ביותר של המקרא, ובשל כך הוא שימש להוצאת מהדורות מדעיות ועממיות של התנ”ך, ובהן גם ספר התנ”ך שצה”ל מחלק לחיילים. מבחינת חשיבותו ודיוקו הוא שני רק לכתר ארם צובא, אך לצערנו כתר ארם צובא אינו שלם, וחסר בו כשליש מן המקרא ובתוכו כמעט כל ספרי התורה.
במסגרת מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית מנותחים כל הטקסטים בעברית מלפני שנת 1050, וכן טקסטים רבים נבחרים שנכתבו אחר כך. כל מילה מוכנסת למאגר מילים עצום בגודלו שלמעשה ממפה את השפה העברית. כאשר החלו חוקרי האקדמיה להתקין את כתב יד לנינגרד, הם הבחינו במחיקות ובשינויים שהוכנסו במקצת המילים. השינויים מלמדים לא מעט על כתב היד ועל הגלגולים של הטקסט המקראי לאורך הדורות עד להתגבשות המסורה (הנוסח המוסכם והמקובל של הטקסט).
הדוגמה של האיל מסיפור עקדת יצחק היא אחת מני רבות. ואולם היא מעניינת במיוחד, משום שהנוסח “איל אחד” מוכר לחוקרים במקורות קדומים אחרים, ובהם תרגום השבעים ונוסח התורה של השומרונים. כלומר ייתכן שלא מדובר בשגיאת כתיב של הכותב, אלא בגרסה שונה לטקסט שעמדה לפניו, ותוקנה לאחר שנכתבה. “ההנחה שלנו היא שהסופר כתב את האותיות, מישהו אחר ניקד את הטקסט ולאחר מכן נוספו סימני הטעמים והמסורה, וכתב היד תוקן לפי המסורה”, אומר ד”ר אלכסיי יודיצקי, ראש מדור הספרות העתיקה במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה. “בעל המסורה תיקן, אך לא תמיד הצליח. יש עדיין אי־התאמות בין המסורה לנוסח הטקסט. אבל מה שחשוב הוא שבתחילת המאה ה־11 נוסח המקרא עדיין לא התגבש סופית”.
דוגמה בולטת אחרת להתערבות מגיה היא במילה “ערומים” בפסוק “וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ” (בראשית ב, כה). הטקסט המקורי נכתב בכתיב חסר ערמים, אבל המגיה הבחין שלפי המסורה הכתיב צריך להיות מלא וי”ו, ולכן הוא דחק את הווי”ו בין הרי”ש למ”ם, והוסיף הערה בצד, המציינת שבשני המקומות שבהם המילה כתובה במקרא היא נכתבה בכתיב מלא. במקרה אחר שונתה המלה “אמך” ל”עִמָּךְ”, בפסוק: “וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ” (ויקרא כה, לו). במקרה הזה מעריך פרופ’ יוסף עופר, מהמחלקה לתנ”ך באוניברסיטת בר אילן וחבר האקדמיה ללשון העברית, כי מדובר בשגיאת כתיב, שכן המשפט אינו הגיוני עם המילה “אמך”. אך שמא שגיאת הכתיב הזאת יצאה ללמד שהסופר בלבל בין העיצורים הגרוניים בהגייתו?
ברוב המקומות התיקונים נעשו על ידי קילוף עדין של הקלף והוספת אותיות או סימנים. “99% מהאנשים חושבים שמה שכתוב בתנ”ך המודפס זה הנוסח הידוע והמקובל, שהגיע אלינו מלפני 1,500 או 3,000 שנה”, מוסיף ד”ר אלכסיי יודיצקי. “אבל האמת היא שמאחורי הנוסח המודפס עומדים כתבי יד, כלומר שהיו סופרים שכתבו אותם ונקדנים שניקדו אותם, וטבעי שלפעמים הם טעו. אני לא נכנס לשאלה למה הם טעו, מה שמעניין הוא מהם התיקונים ומה טיבם”.
במאגר הממוחשב של המילון ההיסטורי יופיעו המילים ולצידן התיקונים שנעשו בהן, בתקווה שאלו יוכלו לשמש חוקרים בעתיד. “באקדמיה רוצים לשקף את כתב היד הזה בדיוק”, אומר פרופ’ עופר. “אנחנו מנסים לרשום את זה ולתעד את זה. בין שהנוסח המקורי משקף נוסח עתיק ובין שמדובר בטעות של הסופר”.
התיקונים בכתב יד לנינגרד מעידים על שלב נוסף בגיבוש המסורה, תהליך שנמשך מאות שנים. בהתחלה, במאות הראשונות לספירה, עדיין יש שינויים ברמת המשפט, אחר כך הצטמצמו השינויים לרמת המילים ולבסוף לניקודים ולטעמים.
הדברים פורסמו בכתבתו של ניר חסון, הארץ, 12 במאי 2020:
פה מחיקה, שם סימן חדש: השינויים שנעשו בנוסחים של המקרא מגלים משמעויות חדשות
© Photographes by Bruce and Kenneth Zuckerman, West Semitic Research, in collaboration with the Ancient Biblical Manuscript Center. Courtesy Russian National Library (Saltykov-Shchedrin)
