פחמימה

פַּחְמֵימָה היא הלחם המילים פַּחְמָן ומֵימָה, בבואת המונח הלועזי carbohydrate – הלחם של carbon ו־hydrate.

המילה פחמימה – השם שניתן לאב המזון המורכב מפחמן, מחמצן וממימן (כמו סוכר ועמילן) – נתחדשה במילון למונחי כימיה (במקור: חימיה) משנת תרפ”ח (1928). במילון זה נקבעו מאות מונחי יסוד עבריים בתחום הכימיה, ובהם גם שמות יסודות כמו חמצן, מימן ופחמן (ראו בצילום; לצידם – שמותיהם בגרמנית). רבים מהם נקלטו ומשמשים הן את אנשי המקצוע הן את הציבור הרחב.

שמותיהם של כמה יסודות כימיים בעברית הם פרי חידושיו של יחיאל מיכל פינס. וכך הוא הצהיר במאמר בעיתון הצבי מיום י”ד בניסן בשנת תרמ”ז (1887):

והננו קוראים בזה לכל החכמים יודעי הלשון כי יעזרונו בחפץ הזה להרחיב הלשון בשמות חדשים בכל מקצועות החכמה על פי השיטה אשר סלּונו לנו.

לציון שמותיהם של היסודות בחר פינס במשקל פַּעְלָן, ואת אותיות השורש גזר ממילה עברית המורה על רכיב או על פעולה שנקבעו בשמו הלועזי של היסוד.[1] כך למשל מֵימָן מן ‘מים’, כמו hydrogen באנגלית מן ὕδωρ (הִידוֹר), ‘מים’ ביוונית; חַמְצָן מן השורש חמ”ץ, כמו oxygen באנגלית מן ὀξύς (אוֹקְסִיס), ‘חומצה’ ביוונית (מקורו בתפיסה מדעית שרווחה בעבר ולפיה חמצן הוא יסוד שיוצר חומצות).[2] וכך גם פַּחְמַָן מן ‘פחם’, כמו carbon באנגלית מן carbō, פחם (או פחם עץ) בלטינית. חידושים אלו החליפו צירופים ארוכים יותר כמו יסוד המימי, יסוד החומצי או החמוצי, יסוד הפחמי ועוד.

מֵימָה – אף היא מופיעה לראשונה באותו מילון – היא החלופה העברית ל־hydrate, שמן של תרכובות המכילות מולקולות מים. לצד ‘מימה’ רווחת עד היום בפי אנשי מקצוע דוברי עברית המילה הלועזית ‘הִידְרָט’, כהגייתה בגרמנית.

בלשון הדיבור נעשתה המילה “פחמימה”, ובייחוד צורת הרבים “פחמימות”, שם כולל למוצרי מזון המכילים אותן: “התזונאית אמרה שחשוב לשלב פחמימות בכל ארוחה”, “אני חושב ששמנתי, בשבוע הבא אצמצם פחמימות”.

______________________

[1] פירוט נרחב בטורו של אילון גלעד בעיתון הארץ.

[2] הרחבה מעניינת באותו טור בעיתון הארץ.