הֶחָלַת החוק

המילה הֶחָלָה גזורה מן השורש חו”ל ושקולה במשקל הַפְעָלָה – המשקל הראשי של שמות הפעולה של בניין הפעיל. כרגיל מנוקדת הה”א בשמות הפעולה ממשקל זה בגזרת ע”ו/ע”י ובגזרת הכפולים (ע”ע) בחטף פתח: הֲקָמָה, הֲשָׁבָה, הֲגָנָה ועוד. ואולם כאשר אות השורש הראשונה היא אהח”ע, מנוקדת הה”א (ומבוטאת) בסגול. כלל זה נקבע באקדמיה בשנת תשס”ה (2005) בישיבת המליאה רפג (283).

מה הסיבה להחלטה הזאת?

ידוע כי לפי מסורת טבריה התארכה פעמים רבות תנועה חטופה בבואהּ בין שניים מן העיצורים אהח”ע. מסיבה זו מנוקדת בפתח (במקום בחטף פתח) ה’ השאלה במקרים כגון הַאִם, הַאֵלֵךְ (לעומת הֲשֹׁמֵר או הֲרָצַחְתָּ)  וכן הה”א של בניין הפעיל בפעלים דוגמת הַעִידֹתִי (לעומת הֲקִימֹתִי). אפשר שזאת גם הסיבה לחולם (במקום חטף קמץ) במילה אֹהָלִים ובחלק מנטייתה במקרא.

מתיאור זה עולה שבמקום הצורה הצפויה הֲחָלָה היינו אמורים לקבל הַחָלָה. על שום מה אפוא מנוקדת הה”א בסגול?

תופעה ידועה אחרת היא שפתח מתגוון לסגול לפני עיצור גרוני בקמץ. בדרך כלל מדובר בעיצור גרוני שהיה אמור להיכּפל (כלומר לקבל דגש חזק), כמו במקרה של ה’ הידיעה (הֶחָכָם, הֶהָרִים, הֶעָשִׁיר) או של משקל פַּעָלָה (בֶּהָלָה, נֶחָמָה לעומת בַּקָּשָׁה, בַּקָּרָה). ואולם סגול יימצא גם לפני עיצורים גרוניים בקמץ שלא היו אמורים להיכפל, כמו במקרה של ה’ השאלה (הֶהָיְתָה, הֶאָנֹכִי, ומכאן בשיר “ואולי” של רחל: הוֹי כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי, הֶהָיִית אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם).

על סמך נימוקים אלה הוחלט כי מילים כמו הֶחָלָה, הֶאָרָה, הֶאָטָה, הֶעָזָה תנוקדנה בסגול, כניקוד המקובל היום של המילה הֶעָרָה[1] וכניקוד המילה הֶעָלָה (=הֲבָאָה) בארמית המקרא (דניאל ה, ז).

___________________

[1] המילה עולה לראשונה בכתבי ימי הביניים. בן־יהודה גרס במילונו הֲעָרָה.