יערה

את השם יַעְרָה אנו פוגשים לראשונה במקרא כשם אחד מצאצאי שאול המלך ובנו יהונתן (דברי הימים א ט, מב). בימינו השם יַעֲרָה[1] הוא כמובן שם לבנות בזכות סיומת הנקבה ־ָה.

יערה היא גם מילה מקראית לציון ‘טבלת דונג לדבש’ (honeycomb) – כלומר חלת דבש (צירוף מלשון חכמים המשמש גם בימינו). היערה נזכרת בסיפור על יונתן ועל השבועה שהשביע אביו שאול את העם במלחמתו בפלשתים:

“וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ [=נלחץ] בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאֶל [= השביע] שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי, וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם. וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ בַיָּעַר, וַיְהִי דְבַשׁ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ [= זרימת דבש, שפע דבש], וְאֵין מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל פִּיו כִּי יָרֵא הָעָם אֶת הַשְּׁבֻעָה. וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו ותראנה (וַתָּאֹרְנָה) עֵינָיו” (שמואל א יד, כד–כז).

פעם נוספת נקרית המילה בתנ”ך – בשיר השירים: “בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי” וגו’ (ה, א), ודומה כי צורת היסוד כאן איננה יערה אלא יער. מסתבר שאין זה מקרה שסיפור יונתן ויערת הדבש מתרחש דווקא ביער. מכל מקום המילה אינה מוכרת משפות אחרות.

כיום יערה איננה רק חלת דבש, אלא גם שמם של צמחים מטפסים (באנגלית honeysuckle). השם ניתן להם על שום הצוף המתוק כדבש האצור בבסיס פרחיהם הריחניים.

במילון למונחי כלכלת הבית של האקדמיה (משנת תשי”ט) עוגת יערה הוא שמה של עוגה המצופה שקדים בדבש הקרויה בפי כול עוגת עקיצת הדבורה או עוקץ הדבורה (על פי הגרמנית bienenstich). היום יש המשתמשים במילה יערה למאכלים מפירות יער, כגון ריבת יערה ועוגת יערה.

__________________________

[1] במקרא העי”ן מנוקדת בשווא גם בשם הפרטי וגם במילה, ואילו בימינו הניקוד הוא בחטף פתח המשקף את ההגייה.