מָטוֹשׁ

מטוש הוא מקלון שבקצהו צמר גפן והוא נועד ללקיחת דגימות, כמו משטח גרון, או לניקוי אוזניים. המונח רוֹוח בקרב אנשי רפואה ומעבדה.

המילה מָטוֹשׁ חודשה על פי הפועל טָשׁ שמשמעו ‘שפשף’. מקור הפועל בלשון חז”ל, והוא קרוב אל טִשְׁטֵשׁ. בכתבי היד שבתלמוד הבבלי הוא בא בהיפוך אותיות – שָׁט.

משקל המילה מָטוֹשׁ כמשקלן של מילים כמו מָטוֹס, מָשׁוֹט, מָנוֹעַ המציינות כלים ומכשירים. ברבים: מְטוֹשִׁים.

המונח מָטוֹשׁ מתועד ברשימת מונחים ברפואה שפרסם ועד הלשון בשנת תרצ”ט (1939), והוא בא כנגד המונח הלועזי אַפְּלִיקָטוֹר (applicator), ושם מדובר במקל שנועד ללקיחת דגימות. לצד המילה מָטוֹשׁ נקבע במונחי כימיה וצבעות המונח מָשׂוֹם (מן המילה לשים), והוא מוגדר במונחי הכימיה “הֶתקן המשמש להשמת חומר בכמות קטנה, כגון משחה, נוזל או קצף”.

‍‍‍‍‍‍למקלות לניקוי האוזניים נתנו דוברי העברית שמות משמות שונים, ובהם – מנקי אוזניים, מְנַקִּיּוֹת, מַקְּלוֹנֵי אוזניים, צִמְרוֹנִים. כנגד כל אלה המונח הרשמי הוא כאמור מְטוֹשִׁים. לסיום נזכיר כי אנשי הבריאות ממליצים להימנע משימוש במטושים לניקוי האוזניים, אך המלצה זו חורגת מחוץ לתחום הלשון.