פָּרַף

פרף פירושו 'חיבר בקרס', 'רָכַס'.

פועל זה משמש בלשוננו למן ספרות חז"ל, ולצידו משמש מעט גם הפועל פֵּרֵף, בבניין פיעל, באותה משמעות: "חלוק של צמר שניפרס ופירפו בחוט של פשתן" (תוספתא כלאים ה, יד). מקור שני הפעלים במילה היוונית שפירושה קֶרֶס, וָו.

יש הטועים לחשוב כי פָּרַף מציין דווקא פתיחה והתרה – למשל של כפתורים. טעות זו נובעת כנראה מדמיונו של השורש פר"ף לקבוצת שורשים עבריים הפותחים באותיות פר ומציינים ניתוק ופיזור: פרד, פרט, פרם, פרס, פרע, פרק, פרר ועוד. אך כאמור הפועל פָּרַף מקורו ביוונית, ועל כן אינו שייך לקבוצה זו.