לא מניה ולא מקצתיה

לָא מִנֵּיהּ ולָא מִקְצָתֵיהּ

מקור הביטוי בתלמוד הבבלי: על דברי רב כי "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית" של גסות רוח, כלומר של גאווה, אמר ר' נחמן בר יצחק "לא מינה ולא מקצתה!" – אסור שתהיה בו גאווה כלל, אפילו לא מעט שבמעט (סוטה ה ע"א). כאן הביטוי מופיע בצורת הנקבה 'לא מינַּהּ ולא מקצתַהּ' – על פי המין הדקדוקי של השם שאליו הוא מותאם.

בלשון סתמית אפשר לבחור בין זכר לנקבה, שכן בעברית יש שהסתמי מובע בזכר ('מה זה', 'עם זה') ויש שהוא מובע בנקבה ('לעומת זאת', 'זאת אומרת', 'זאת ועוד').