בעלמא

בְּעָלְמָא

'בעלמא' פירושו 'בָּעוֹלָם', והמשמעות – סתם, ללא כוונה מיוחדת, ומכאן דבר לא חשוב ואף דבר שאין בו ממש. למשל: 'דיבורים בעלמא' (דיבורים סתם), 'הבטחות בעלמא' (הבטחות שלא יתקיימו).

הביטוי 'בעלמא' מקורו בארמית של התלמוד הבבלי, ושם הוא בעיקר מנוגד לדבר מסוים וידוע. השימוש בביטוי זה בתלמוד פותר בעיה לשונית: תווית היידוע הארמית היא אל"ף סופית, ואילו לשם שאינו מיודע אין תווית (שלא כבאנגלית: a book לעומת the book). בארמית הבבלית נשחקה תווית היידוע: כל שמות העצם מסתיימים באל"ף סופית בין שהם מיודעים ובין שלא. כדי להדגיש שמדובר בשם שאינו מיודע מוסיפים את המילה 'בעלמא' – לומר שאין מדובר בדבר מסוים אלא בדבר כללי וסתמי.