בעלמא

בְּעָלְמָא

'בעלמא' פירושו 'בָּעוֹלָם', והמשמעות – סתם, ללא כוונה מיוחדת, ומכאן דבר לא חשוב ואף דבר שאין בו ממש. למשל: 'דברים בעלמא' (דברים סתם, שאינם מחייבים), 'הבטחות בעלמא' (הבטחות שלא יתקיימו).

הביטוי 'בעלמא' מקורו בארמית של התלמוד הבבלי, ושם הוא בעיקר מנוגד לדבר מסוים וידוע. השימוש בביטוי זה בתלמוד פותר בעיה לשונית: תווית היידוע הארמית היא אל"ף סופית, ואילו לשם שאינו מיודע אין תווית (שלא כבאנגלית: a book לעומת the book). בארמית הבבלית נשחקה תווית היידוע: כל שמות העצם מסתיימים באל"ף סופית בין שהם מיודעים ובין שלא. כדי להדגיש שמדובר בשם שאינו מיודע מוסיפים את המילה 'בעלמא' – לומר שאין מדובר בדבר מסוים אלא בדבר כללי וסתמי.