מזמן ולא “ממזמן”

רבים אינם מסתפקים בתואר הפועל ‘מזמן’ ומשתמשים בצורה ‘ממזמן’ שבה יש שתי מילות מִ־ זו אחר זו. צורה זו אינה תקנית.

הביטוי מזמן במשמעות ‘לפני זמן רב’ או ‘זה זמן רב’ הוא חידוש של העברית בת זמננו.[1] ‍‍‍‍‍היו שהסתייגו מחידוש זה בטענה שחסר סומך למילה ‘זמן’, כמו שהיה מקובל בכתיבה העברית עד ימינו, למשל: “מזמן שלמה המלך”, “מזמן שהייתי ילד”. אך עמדה זו היא עמדת מיעוט בקרב מתקני הלשון, ובמילונים העבריים מובא תואר הפועל “מזמן” בלא כל הערה‍‍‍‍‍‍‍.

לעומת זאת הכול מסכימים שהצורה “ממזמן” – שבה מגובבות שתי מילות מִ־ בזו אחר זו – היא צורה שגויה. נראה שהצורה ‘ממזמן’ נוצרה משום שהצירוף ‘מזמן’ נשחק, והדוברים – שהרגישו צורך להדגיש אותו – עשו זאת על ידי הוספת מִ־ לצירוף השָׁחוק.

הדרך המומלצת להדגיש את הביטוי ‘מזמן’ היא על ידי חזרה עליו, למשל “מזמן מזמן לא נפגשנו”. כך נוהגים בעברית גם בתוארי פועל אחרים, כגון “אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה” (שמואל א ב, ג), “ומרננים חרש חרש” (ביאליק, ספיח), “הם הסתגלו למקום החדש לאט לאט“, “הקשיבו טוב טוב לדבריי”.

נזכיר כאן עוד כמה ביטויים שגויים דוגמת “ממזמן”: “ממקודם”, “ממתחת”, “ללמטה”, “ללמעלה”.

____________________

[1] באתר עיתונות יהודית היסטורית מצאנו דוגמה לשימוש ב”מזמן” כתואר הפועל לציון ‘לפני זמן רב’ למשל בעיתון ההשקפה מיום 21 באוקטובר 1904: “גברתי יודעת את המצרי מזמן“. קודם לכן השתמשו בצירוף “מזמן רב”.
חזרה על המילה ‘מזמן’ מצאנו למשל כאן: “מזמן, מזמן לא שמעה חורשת מקוה־ישראל דברים כאלה” (דאר היום, 24 באוגוסט 1922).