האקדמיה ללשון- מונחי העיתונות. מסמך היסטורי.

מילון מונחי העיתונות שמעולם לא פורסם

בחורף של שנת תש"ד (1944) החלה לפעול ועדה לענייני לשון העיתונות. לאורך קצת יותר מעשר שנות פעולתה היא קבעה לדורות כמה ממונחי היסוד בעולם התקשורת העברי, אבל רשימת המונחים שהכינה ובה כ־250 מונחים מעולם לא פורסמה.

הוועדה החלה את דרכה במפגש של נציגי ועד הלשון העברית עם בכירי עיתון דבר, היומון המרכזי של התקופה. ביום האחרון של שנת 1943 התכנסה הוועדה לישיבת בכורה במערכת דבר בתל אביב. בהמשך הצטרפו נציגים מן העיתונים הארץ, הבֹקר, המשקיף, הצופה ועוד, וגם נציג תחנת הרדיו של קול־ישראל.

מטעם ועד הלשון היו בוועדה אשר ברש, יעקב כהן, דוד שמעוני (שמעונוביץ), ברוך קרוא, אברהם אברונין ועוד. עלי איתן היה מזכיר הוועדה בשנים האחרונות לפעילותה.

תחילה דנה הוועדה בלשון העיתונים: הוצעו חלופות עבריות למילים לועזיות שהיה בהן צורך באותם הימים (דוגמת רקונסטרוקציה), נדונו שמות מקומות (פולניה או פולין), שימושי לשון (צורת הרבים של חזית – חזיות או חזיתות) ותיקוני לשון (מרוֹץ ולא מרוּץ, גזָרות ולא גִזרות).

על חיבור מילון מקיף למונחי העיתונות הוחלט רק כשנה לאחר הקמת הוועדה. זמן מה לאחר הקמת האקדמיה ללשון העברית, בשנת תשט"ו (1955), נשלחה הגרסה הסופית של "מונחי העיתון" לחברי האקדמיה ללשון העברית. מסיבה שאינה ידועה הרשימה לא הוגשה מעולם לאישור מליאת האקדמיה.

ברשימה כונסו המונחים המקצועיים שהוצעו במהלך שנות עבודת הוועדה לפי נושאים: סוגי העיתון, צורת העיתון, חלקי העיתון, בעלי התפקידים, העריכה ועוד. ברבים מן המונחים משתמשים גם כיום, כגון כותרת ראשית וכותרת משנה, עורך ראשי, עורך וסגן עורך, מכתבים למערכת, הכחשה, מדור, עימוד, ידיעה, העתק, בעל טור וגיליון חג.

הצעות שלא נקלטו

לצד אלו אפשר למצוא ברשימה מונחים שלא התקבלו. כך, למשל, את שם המחבר המופיע מעל לידיעה הוצע לכנות שורת מֵאֵת. את הכיתוב המלווה תצלום הוצע לכנות צַיִן. במקום המונח סקירה המשמש היום הוצע סיקורת, וכנגד "דדליין" – נעילה. to cover – לטפל ב… (כיום לְסַקֵּר), ולצייר קריקטורה – לקרקט. במקום כַּתָּבָה בניקוד המקובל כיום הוצע כְּתָבָה.

את מה שאנו מכנים מִבְזָק הוצע לכנות חזיז, במקום "טיפ" שעיתונאי מקבל נקבע רמיז, כנגד "סקופ" הציע המילון שכווי, ולסיפור בדוי, המכונה כיום "fake news", הוצע בִּדְבּוד.

במקום עיתונאי חוקר הוצע בולשן, וכנגד rewriter נקבע משפץ (כיום 'משכתב'), ואף נוספה במילון הגדרה לתפקיד זה: "עיתונאי הכותב ידיעות הנמסרות בטלפון, בודק ומתקן חומר של רפורטרים, מחבר ידיעות מקטעי עיתונים". מן ההגדרה הזאת אפשר להבין של"רפורטר" לא נמצאה חלופה גם לאחר כל שנות עבודת הוועדה.

אילוסטרציה בעברית

עיון בזיכרונות הדברים של הוועדה מגלה איך נולדה המילה אִיּוּר – חלופה עברית לאילוסטרציה. המונח עלה לדיון בוועדה בחורף של שנת תש"ו (1945–1946). חברי הוועדה העלו הצעות מהצעות שונות: דימות, תדגים, עיטור, תימון (מן תמונה), ציור, ציווּר, התארה. את ההצעה אִיּוּר הציע הסופר אשר ברש. תחילה היססה הוועדה אם לאשרה, אך בסופו של דבר, בישיבה שהייתה בכ"א בשבט תש"ו, היא התקבלה פה אחד.

בארכיון האקדמיה ללשון העברית שמורים זיכרונות הדברים והתכתובת של הוועדה, המגוללים את תולדות הדיון בלשון העיתונות ובמונחי העיתונות בתקופת המדינה שבדרך ובראשית ימי המדינה (מכל 56, תיק 4).

המילון למונחי העיתונות, גרסת תשט"ו (1955)

כריכת מילון למונחי העיתון

כתבתו של אורן פרסיקו מהעין השביעית על הוועדה העלומה