שפה קמה
האסופה המהודרת “שָׂפָה קָמָה” מביאה לפני הקוראים מבחר מאמרים וקטעים מתוך “לשוננו לעם” – מדור לענייני הלשון העברית שהתפרסם בעיתון “הארץ” בשנים תרצ”ג–תש”ח (1932–1948), בלוויית איורים ותצלומים בני התקופה.
המדור הוא מראה מהימנה לעברית בעשורים שקדמו להקמת המדינה. הדיבור העברי כבר רווח ביישוב הארץ־ישראלי, אך עדיין לא היה מובן מאליו.
העיון בלקט הקטעים הזה ממרחק השנים שעברו משול לדפדוף באלבום של תצלומי ילדותנו. אין בכוחם של התצלומים לשקף את העבר בשלמותו אלא לתת הבזקים מרגעים וממצבים שחווינו. ואדם שואל את עצמו, כשהוא מתבונן בתצלומי ילדותו, אם היה בהם כדי לרמוז על עתידו, על התגבשותו כאדם מבוגר, על מה שאירע מאוחר יותר בחייו. כך גם הקטעים האלה – אין הם משקפים את המציאות הלשונית במלואה, אין בהם בהכרח ייצוג מדויק של הפסיפס האנושי של תושבי הארץ באותן השנים, ואולם יש בהם כדי להעלות את השאלה על העברית שלנו ועל עצמנו כדובריה: האם היה במה שנכתב במדור ובמה שהעסיק את כותביו כדי לנבא את דרך התגבשותה של העברית החדשה?
