סיפורו של ארון ספרים ישן

מדוע נמחקה מילה מכתובת שהתנוססה על ארון הספרים של ועד הלשון העברית?

 

על ארון ספרים ישן של ועד הלשון העברית, השמור באקדמיה ללשון העברית, מתנוססת הכתובת שבתמונה. ברור היה שהמילה המחוקה היא “ועד”, אבל מדוע נמחקה המילה?

עיון בספר “שפתנו העברית החיה” שחיבר שמואל איזנשטדט, מנהל לשכת הוועד בימי המנדט, פתר את התעלומה. כך נכתב בו בפרק על ‘הלשון העברית בארץ בימי מלחמת העולם הראשונה’:

ג’מל פחה שאף לעקור כל מוסד וכל תנועה, שגילו את שאיפתו המדינית והלאומית של היישוב, ואף לוועד הלשון העברית לא היה מנוס מגזירותיו. ישיבותיו הפתוחות של ועד הלשון נתבטלו. פרסומיו נפסקו ואף מן הכתובת שהיתה מכויירת בעץ על גבי ארון ספריו – “ועד הלשון העברית”, היה צורך לקעקע מפני החשש את המלה “ועד”, ולהטמין את החותמות והפרסומים (עמ’ 113)

כידוע מלחמת העולם הראשונה העמידה בסכנה את קיומו של היישוב העברי בארץ ישראל וגרמה לטלטלה קשה לתושבים היהודים ביישובים רבים. גם בוועד הלשון העברית פגעה המלחמה. ראשיו נאלצו לעזוב את הארץ: אליעזר בן־יהודה נדד לארצות הברית עם הכרטיסייה של מילונו, ודוד ילין גורש לדמשק לאחר שפעל בכל מאודו לגייס סיוע כספי ליישוב. פעילותו של הוועד נפסקה לגמרי.

הפגיעה הגיעה גם אל ארון הספרים: השלטון העות’מאני ביקש לעקור כל סממן לאומי של היישוב והטיל איסורים מאיסורים שונים. עדות לגזרותיו שרדה בארון הספרים של ועד הלשון. על הארון הייתה מגולפת הכתובת “ועד הלשון העברית”. בשל החשש מן הגזרות גורדה המילה “ועד” ובמקומה נותרה צלקת.

ארון הספרים, שנבנה בראשית המאה העשרים, החזיק מעמד בכל טלטולי המקום והזמן והמשיך לשמש את עובדי האקדמיה ללשון העברית. היום הארון מוצג מרכז התרבות וההדרכה של האקדמיה.