המילה העברית האהובה – יום העברית תשע”ה

מהן המילים האהובות עלינו ביותר? מה אוהבים מבוגרים ומה אוהבים ילדים? ואיך בכלל בוחרים מילה אהובה?

יום הלשון העברית לשנת תשע”ה עמד בסימן ‘המילה האהובה’ – מיזם של האקדמיה ללשון העברית בשיתוף עמותת סנונית לקידום החינוך הממוחשב ובשיתוף אתר ynet. יום זה הוא הזדמנות חגיגית לעצור לרגע ולהתבונן במילים מנקודת מבט אישית ורגשית, לבחור מילה אחת מיוחדת. במסגרת המיזם הוזמנו ילדים, מבוגרים ואישי ציבור לספר מה המילה העברית האהובה עליהם ביותר.

• יוצרים ואישי ציבור בוחרים את המילה העברית האהובה
• המילה האהובה לילדים באתר על הגובה (בשיתוף עמותת סנונית)
• המילה העברית האהובה – פעילויות לילדים (בשיתוף עמותת סנונית)

על פי הנתונים שהצטברו עד כה הזוכה הגדולה היא המילה אהבה, אשר זכתה לתמיכה רבה בקרב מבוגרים וגם בקרב ילדים – או ליתר דיוק בקרב ילדות, כי הבנים העדיפו באופן מובהק את המילים כדורסל וכדורגל. ככלל בחירות רבות של ילדים נקשרו לדברים האהובים עליהם: שוקולד, גלידה, מחשב וכלב, ואילו המבוגרים נטו יותר למילים מופשטות כמו שלווה, שאיפה, תקווה, חמלה וגעגוע.

מילה נוספת שזכתה לתמיכה חוצת גילים היא שלום – כפי שהטיבה לתאר כנרת מן הצפון: “עמוק ועשיר, וגם קליל ויומיומי. כל פגישה ברחוב מהדהדת את משאת הנפש הנכספת, את חזון אחרית הימים”.

ישראלים רבים אוהבים את הבית, ובחרו במילים אבא, אימא, בית ומשפחה. הילד אופק מן הדרום בחר דווקא במילה סבא: “מכיוון שאני אוהב מאוד את סבא שלי. יש בינינו קשר מיוחד, ויש לנו סודות ביחד. המילה סבא מצחיקה אותי כי סבא שלי תמיד מצחיק אותי”. הנימוק “מילה מצחיקה” חזר אצל ילדים ומבוגרים גם בבחירת המילים אלפקה, בטטה, שבלול, חצוצרה, פוזמק, קונדס, פפאיה, צנון ופומפייה – שלכולן צליל ייחודי. כוחו של הצליל בלט במיוחד בבחירת מילות תצליל (אונומטופיאה), דוגמת המהום, המיה, בקבוק, רשרוש וקרקוש. ובהפוך על הפוך בחרו כמה בדוגמה העברית הגרועה ביותר לקשר בין צליל למשמעות: אומללה.

מזג האוויר תרם גם הוא את שלו. הסערה של הימים האחרונים הזכירה לאנשים קור, רוח, שלג ושלולית, וכמה אף בחרו במילה שלוגית  (שֶׁלֶג + שְׁלוּלִית) המציינת את שאריות השלג.

אבל בסופו של דבר, אחרי הסיכומים וההכללות, הבחירות היפות ביותר הן הבחירות האישיות והנוגעות ללב: המילה בוסתן שמזכירה לשוש את הטיולים עם אביה המנוח; המילה קינוב שמזכירה לתמר את קטיף הכרובית כשהייתה ילדה (קינוב פירושו הסרת העלים המיותרים או המקולקלים מן הירקות), המילה הזמנה שגורמת לילדה רחלי להרגיש רצויה, והמילה סולם – שעליה סיפר מיכאל:

“בשנות ה-90, בהיותי עולה חדש, עבדתי במפעל. היה לי כבר אוצר מילים מסוים שאפשר להסתדר בעבודה די טוב. יום אחד במהלך העבודה באולם הייצור שלח אותי מנהל העבודה למחסן להביא סולם. הרהרתי בלבי ‘סולם, סולם, משהו מוכר… מה זה בדיוק?..’ לא הצלחתי להיזכר באותו רגע, ותוך כדי ההרהורים מצאתי עצמי הולך לעבר המחסן כמצוות הממונה עלי. חשבתי: ממילא, אני אבקש סולם ויתנו לי סולם. כשביקשתי סולם במחסן, קיבלתי תשובה: ‘הוא בחוץ’. עמדתי נבוך. לא היה לי אומץ לגלות למחסנאי שבאתי לבקש לא יודע מה, ולגלות למנהל מה קרה – בושה וחרפה! לבסוף שאלתי את אחד העובדים מה זה סולם, והוא הראה לי אותו עומד מושען אל הקיר. באותה שעה קיבלתי עליי לא להסס לשאול את מה שאינני יודע (ובפרט בעברית). מאז הפכה המילה ‘סולם’ בשבילי לסמל ההתקדמות המתמדת, בכל התחומים, וזה מתאים מאוד למשמעותה: שלב אחרי שלב – לעלות!”