כאחד וכאחת
- “כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים” (עזרא ג, ט).
- “שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן” (משנה ברכות ז, א).
נשאלנו איזה ביטוי נכון יותר – כאחד או כאחת, ואם יש להתאים את הביטוי למינם הדקדוקי של השמות הקשורים אליו. תשובתנו היא ששני הביטויים נכונים ואפשר להשתמש בכל אחד מהם הן לשמות בזכר הן לשמות בנקבה.
בתנ”ך משמש רק הביטוי כאחד. הוא מופיע שש פעמים, וכולן בלשון המקראית המאוחרת. הביטוי כאחד מקביל לביטוי יחדיו, כפי שעולה למשל מהשוואת שתי מובאות ידועות מספר ישעיהו. בפרק יא נאמר: “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו… וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן”, ואילו בפרק סה – שלשונו נחשבת מאוחרת יותר – נאמר: “זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן…”. גם אצל חז”ל הביטוי כאחד מקביל לעיתים למילה המקראית יחדיו (ראו למשל בבלי סנהדרין סו ע”א, דברי רבי יונתן). בתרגום אונקלוס המקבילה הארמית של כאחד – כַּחֲדָא – באה תמורת יחדיו. יש הרואים בביטוי כאחד קיצור של הצירוף המקראי כאיש אחד, כגון בפסוק “וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים” (שופטים כ, יא). צירוף זה מתועד גם בלשון האכדית.
משמעות אחרת של הביטוי כאחד עולה כנראה ממגילת קהלת: “בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר – הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים” (יא, ו). כאן מדובר בדמיון ובהשוואה: “זה כמו זה”, “זה וגם זה”. שימוש כזה בביטוי אפשר למצוא גם בספרות חז”ל, כגון “מלמד ששניהן שקולים כאחד” (בבלי פסחים נז ע”ב).
בספרות חז”ל משמש לצד הביטוי כאחד הביטוי כאחת – ללא הבדל משמעות וללא קשר למינם הדקדוקי של השמות, כגון במשנה שהובאה לעיל “שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן” (ברכות ז, א). בכתבי היד הטובים של המשנה אנו מוצאים רק כאחת, ואילו בחיבורים מאוחרים יותר, ובעיקר במסירות מאוחרות יותר שלהם, גובר השימוש בביטוי כאחד. מקובל אפוא לראות בביטוי כאחת את הצורה המקורית בלשון חז”ל, והוא מוסבר כהשפעה של המקבילה הארמית כחדא שגם בה שם המספר הוא בנקבה (בארמית צורות הנקבה רגילות בביטויים סתמיים). את הופעתו של הביטוי כאחד בטקסטים מאוחרים של לשון חז”ל אפשר להסביר כשינוי שעשו המעתיקים בהשפעת המקרא.
בהקשרים רבים בספרות חז”ל כאחד וכאחת משמעם ‘בבת אחת’, ‘בו בזמן’. למשל: “כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל וְנִשְׁמָר וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ וּלְקִיטָתוֹ כְּאַחַת… חַיָּב בַּפֵּאָה” (משנה פאה א, ד), כלומר גידול שכל פירותיו מבשילים ונלקטים באותו זמן; “בשר ודם אין יכול לדבר שני דברים כאחד, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר עשר דברות בדיבור אחד” (מכילתא דרשב”י טו, יא). ואולם פעמים רבות קשה להכריע בין המשמעויות הקרובות ‘יחד’ ו’בבת אחת’.
בלשון ימינו הביטויים כאחד וכאחת נתפסים לרוב כמשמעם המילולי הבסיסי ‘כמו אחד’, ‘כמו אחת’, בדומה לצירוף המקראי הנזכר “כאיש אחד”. כנראה משום כך רבים מתאימים את הביטוי למינו של השם הקשור אליו: ‘שניהם כאחד’ לעומת ‘שתיהן כאחת’. יש היגיון בהבחנה הזאת, אך אין היא הכרחית: כפי שעולה בבירור ממקורות העברית הקלסית אין כל טעות בניסוחים ‘שניהם כאחת’, ‘שתיהן כאחד’.
סוף דבר: ‘כאחד’ ו’כאחת’ – שניהם כאחד (או כאחת) טובים.
