הוא לא מבין, הוא אינו מבין – על שלילת הבינוני
ניסוחים כגון ‘אני לא מבין’, ‘את לא יודעת’, ‘כסף לא מבטיח אושר’ טבעיים לגמרי לדוברי העברית בימינו. אך מתקני הלשון ממליצים להימנע מהם בלשון הכתובה ובדיבור בנסיבות רשמיות, ולנקוט ‘אינני מבין’, ‘אינך יודעת’, ‘כסף אינו מבטיח אושר’.
בעברית הקלסית מעמדן של צורות הבינוני (צורות הפועל בהווה) כמעמד של שמות, ולפיכך במבני שלילה חלה עליהן דרך השלילה של שמות העצם: במשפט שנשואו שם עצם שוללים באין, כגון ‘כסף אינו תחליף לאהבה’ או ‘אין הכסף תחליף לאהבה’, וכך גם במשפט שנשואו צורת בינוני: ‘הוא אינו מבין’ או ‘אין הוא מבין’.
עם זאת במשפטים שבהם הנשוא בא לפני הנושא, שלילת הבינוני במילה לא רגילה ואף מומלצת. כך למשל אנו מוצאים בתנ”ך “כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם” (דברים יט, ו), ובספרות חז”ל “לא דומה המבייש את הגדול למבייש את הקטן” (ירושלמי ג:ז, כז ע”ד). על פי זה ננסח בלשון ימינו: ‘לא נראים דבריו’, ‘לא ברור מה קרה כאן’, ‘לא ידוע לי על כך’, ‘לא מסתבר שהוא עשה זאת’.
