איור של מקלף ירקות - הכיתוב: מקלף או קולפן?

כלי לקילוף ירקות

המונח התקני שנקבע באקדמיה ללשון העברית הוא מַקְלֵף. השם שקול במשקל מַפְעֵל, משקל המכשירים, כמו מַצְפֵּן, מַגְהֵץ, מַפְסֵק, מַחְשֵׁב ועוד. בציבור רווחת גם המילה קוֹלְפָן הבנויה מהוספת הסיומת ־ָן לצורת הבינוני קוֹלֵף, בדומה למילים כגון פּוֹתְחָן, רוֹכְסָן, אוֹגְדָן. ויש גם המכנים את הכלי קוֹלֵף יְרָקוֹת.

מכיוון שיש יתרון לקיומה של צורה אחת – אנחנו ממליצים לדבוק בשם הכלי מַקְלֵף – כפי שנקבע במילון למונחי כלכלת הבית של האקדמיה משנת תשל"ח (1977).

קָלַף וקילף

בלשון חז"ל משמשים שני הפעלים קָלַף בבניין קל וקִלֵּף בבניין פיעל – ללא הבדל משמעות, וכך גם בימינו. גם הצורות הסבילות המקבילות מתועדות בלשון חז"ל: קָלוּף (בינוני פעול) ונִקְלַף (בבניין נפעל) – המתקשרות לבניין קל; מְקֻלָּף (בבניין פועל) – המתקשרת לבניין פיעל. עוד מתועדת צורת התפעל (נתפעל): "תאינה שנתקלפה" (תוספתא).

אל הפעלים מן השורש הזה מצטרפים גם השמות קְלִפָּה וקְלָף (עור מעובד).

הן הפעלים הן השמות מן השורש קל"ף מופיעים בעברית לראשונה בלשון חז"ל. השורש מוכר מן הארמית לניביה.