בדואי ובדווי

יש המקפידים – ובעיקר הקפידו בעבר – על הכתיב בדווי, ונימוקם עימם: כתיב זה מתאים לכתיב המילה בערבית (بدوي, בדוי). ואולם הכתיב הרווח יותר הוא בדואי.

בירור מעלה שהגייתה של המילה בעברית לא הגיעה אלינו ישירות מן הערבית. בערבית אחת המילים המציינות מדבר היא بَدْو (בַּדְו) וממנה נגזר שם הייחוס بَدَوِيّ  (בַּדַוִי) – איש המדבר, שוכן מדבריות.

שתי ההברות הראשונות נהגות בערבית בתנועת a, שלא כמו בהגייה הרווחת בעברית. סביר אפוא שהמילה הגיעה אלינו בתיווך של לשונות אירופה. כך השתנתה למשל התנועה באות בי”ת מ־a ל־e.

מכיוון שהגיית המילה בלשוננו מקורה בלשונות אירופה והיא התנתקה מן המקור הערבי, הכתיב בעברית אינו תלוי עוד בכתיב הערבי. שני הכתיבים הקיימים עשויים לשקף את ההגייה הרווחת, ולכן שניהם ראויים: בדואי (ובניקוד: בֵּדוּאִי) וגם בדווי (ובניקוד: בֶּדְוִי; הווי”ו נהגית w).