מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי־העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

המשקלים פָּעִיל, פְּעִילוּת לציון able ,-ability-

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ–נג לשנים תשס"ג–תשס"ו, עמ' 145–151

האם נאמר בָּדִיק (testable), רָחִיב (extensible) ושָׁרִית (serviceable)? דיון במליאת האקדמיה על השימוש במשקל פָּעִיל למונחים המתרגמים שמות תואר בסיומת האנגלית -able (ובהתאמה משקל פְּעִילוּת לשמות המסתיימים ב־ability).

העברית בת ימינו בסבך התקניות מאת מנחם צבי קדרי

אסופות ומבואות בלשון ד: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 294–304

במלאות שלושים לפטירתו של חבר האקדמיה פרופ' מנחם צבי קדרי (תרפ"ה–תשע"א) מובא כאן מאמר פרי עטו. אסופת מאמריו בשם 'עיונים בלשון ימינו' יצאה לאור בהוצאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ד (2004). בין השאר פורסם בה מאמרו 'העברית בת ימינו בסבך התקניות' (מתוך מחקרים בלשון ז, תשנ"ו).

ירושלים היהודית בראשית השלטון הבריטי: שמות עבריים לרחובות ירושלים מאת נתן אפרתי

העברית, כרך נט חוברת א–ב (תשע"א), עמ' 62–70

בתקופת השלטון הבריטי האוכלוסייה היהודית בירושלים הייתה ניכרת במספרה, ואוסישקין חתר לעגן את מעמדה ולזכות בהכרת השלטונות החדשים. ועדת השמות לרחובות ירושלים, שהוקמה בהוראת הרברט סמואל, הנציב הבריטי הראשון, הייתה יחידה בסוגה, ובה פעלו בצוותא נציגי שלושת מגזרי האוכלוסייה בירושלים: יהודים, נוצרים ומוסלמים.

אגודת המורים והתפתחות הדיבור העברי, תרס"ג–תרע"ד (1903–1914) מאת נתן אפרתי

מלשון יחידים ללשון אומה, תשס"ד, עמ' 32–56

הפרק "אגודת המורים והתפתחות הדיבור העברי, תרס"ג–תרע"ד" מתוך ספרו של ד"ר אפרתי "מלשון יחידים ללשון אומה", מתאר את התארגנותם של המורים שלימדו בעברית ואת תרומתם המכרעת להתפתחות הדיבור העברי בארץ ישראל בארץ בראשית המאה העשרים. לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"ב מובאים חלקים מתוך הפרק.

לשונה של מגילת איכה מאת שמחה קוגוט

לשוננו לעם, כרך כב חוברת ח (תשל"א), עמ' 213–219

ניבים וצירופי לשון מן הרווחים בלשוננו היום מקורם במגילת איכה. אך לא תמיד זהה משמעות הניב או הצירוף בשימוש הלשון היום עם משמעותו המקורית במגילה, שבה היה שימושו ציורי על פי רוב. במאמר נדונים אחדים מן הצירופים הללו.

בין לשון המקרא ללשון ימינו מאת אורה (רודריג) שורצולד

העברית, כרך נח חוברת ד (תשס"ט–תש"ע), עמ' 203–220

ההשוואה בין לשון המקרא ללשון ימינו מעלה שהפער ביניהן רב בתחום התחביר והפונולוגיה ורב פחות בתחום המורפולוגיה. חלק גדול מן הזרות המורגשת בלשון המקרא נובע משינויים באוצר המילים. אם בוחנים את התופעות אחת לאחת, לשון המקרא אינה כה רחוקה מלשון ימינו. ואף על פי כן התחושה היא שלשון המקרא אינה ברורה דייה לקורא הישראלי.

הזמר, הפזמון והעברית המדוברת מאת יעל רשף

לשוננו כרך ע (תשס"ז), עמ' 513–532

בימינו שירים רבים מושתתים במופגן על עברית רזה ולא נורמטיבית אך בחירה זו אינה פוגעת ביוקרתם. הזיקה אל העברית המדוברת התפתחה מאוחר יחסית: במשך שנים שלטה במוזיקה הפופולרית לשון שירית וגבוהה, ורק עם חדירתו של הרוק אל התרבות הישראלית משלהי שנות השישים ואילך חל מהפך במעמדה של לשון הדיבור בתחומיה.

לשונות חג השבועות מאת אבא בנדויד

לשוננו לעם, כרך כה חוברת ח (תשל"ד), עמ' 199–212

בשיחה של אבא בנדויד עם אריה גולן, דן כנר וגליה נתיב, ששודרה בקול ישראל בשנת תשל"ד (1974), נדונים מילים, ביטויים וענייני לשון הקשורים לחג השבועות, ובהם 'ביכורים', 'עומר', 'עצרת', 'דיברות', 'כפה עליהם הר כגיגית' ו'תיקון ליל שבועות'.

"מעתק החילון" מנקודת מוצא בלשנית מאת מיכל אפרת

לשוננו, כרך עג חוברת ב (תשע"א), עמ' 209–247

המאמר פותח בבדיקת השימוש במונח "מעתק חילון" ומביא כדוגמה כמה מילים ומקרים המוסברים במעתק זה. כן נבדקים במאמר היבטים אלו לאור התאוריות הבלשניות־הסמנטיות ומודגשת התרומה של העיון בתופעות אלו לאור תאוריות בלשניות־סמנטיות להבנת המציאות, הבנת הלשון ומה שביניהן. (מאמר זה הוא חלק ראשון ממאמר בן שני חלקים.)

השפעת ההגדה של פסח על הפרזיולוגיה של העברית המודרנית מאת מנחם צבי קדרי

עיונים בלשון ימינו: אסופות ומבואות בלשון ד, תשס"ד, עמ' 87–103

אחד המקורות שהשפיעו על העברית המודרנית הוא ההגדה של פסח, שהמגע בינה ובין חלק ניכר של החברה הדוברת עברית היום הוא עדיין מגע חי ובלתי אמצעי. במאמר המחבר עומד על הביטויים ושימושי הלשון שהעברית בת זמננו נטלה מן ההגדה, ובהם צירופים, תיאורי פועל ואפילו משפטים שלמים.

מסע העדלידע מאת דן אלמגור

לשוננו לעם, כרך מד חוברת ב (תשנ"ג), עמ' 51

בשנת תרצ"ב (1932) ישבה ועדת השמות של עיריית תל־אביב על מדוכת השם לקרנבל הפורימי השנתי, ומאז נתעשרה העברית בעשרות מלים חדשות במתכונת האולימפיאדה, המכביאדה, הושתיאדה והעדלידע. את החומר הזה נביא בהזדמנות אחרת, ורק נגלה בינתיים שצפוי "סיבוב" נוסף בהתמודדות בין הסופיות יָּה ו־יאדה.

"חומר" ו"חֵמר" מאת גד בן־עמי צרפתי

כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 184–187

אם המורה למלאכה תאמר: "ילדים, היום נעבוד בחומר!", אין ספק שהתלמידים ישאלו: "באיזה חומר?" לכן רבות אומרות: "ילדים, היום נעבוד בחֵמר!" – והכול מבינים. מה קרה כאן? המאמר דן במשמעותן של המילים חֹמֶר וחֵמָר בתולדות לשוננו ועל היחס ביניהן.

חתול זוללת וחיות אחרות: על התהוות נטיית המין בשמות בעלי החיים מאת קרן דובנוב

העברית, כרך נח חוברת ג (תשס"ט–תש"ע), עמ' 127–145

נטיית המין של שמות עצם המציינים בעלי חיים מעוררת לעתים תהיות. יש שמות שצורת הנקבה שלהן נדירה ואין הדוברים רגילים בה, יש שמות שצורת היסוד שלהם היא ממין נקבה ולכן העברית אינה מספקת הבחנה בין זכר ונקבה ועוד. המאמר דן בסוגיות אלו תוך עיון ביצירות עבריות מראשית המאה העשרים.

מי צריך מינוח עברי מאת רונית גדיש

הרצאה במושב האקדמיה בכינוס בראשון לציון, שבט תשע"א, ינואר 2011

במאמר מוצג מפעל המינוח העברי מכמה היבטים: הצורך במונחים עבריים בעבר וכיום, התחרות בין המונחים הלועזיים לחלופותיהם העבריות והדרכים העומדות לרשות מחדשי המונחים. בסוף המאמר המחברת מתמודדת עם שאלת השאלות: באיזו מידה המונחים מתקבלים ונקלטים.

ה"עציון" חוזר לשפתנו מאת אבינעם דנין

לשוננו לעם, כרך מה חוברת א (תשנ"ד), עמ' 40–43

"הכותרת בוודאי מעלה סימני שאלה אצל זריזי הקריאה והמבט. הן כבר ידוע לנו 'עציון גבר' מימי המקרא, ועל מפת הארץ מצויים כפר עציון וניר עציון… אלא שעציון זה, שאנו עוסקים בו כאן, שמו של צמח הוא, ואין לו עניין עם המילה עץ כפי שיתברר להלן."

כצורתו, כתקנו וכיופיו: המתרגם והעברית הנורמטיבית מאת אמציה פורת

לשוננו לעם, כרך מז חוברת ג (תשנ"ו), עמ' 97–117

"כשאני בא להסביר את דרכו של אדם שכתיבתו כתיבה נורמטיבית, נעים לי לומר שנדמה לי שבימינו, בשלהי המאה העשרים, בעידן של הרהורים אחר מעמדן של נורמות בכלל, בזמן שהקונבנציה או הנורמה האחת היא להתכחש לכל נורמה, בימינו אלה דווקא מורגשת מידה של התחזקות בכבודה וביקרה וביוקרתה של הכתיבה הנורמטיבית."

שלוש תופעות בלשון המוקדמת מאת מרדכי מישור

לשוננו, כרך עג חוברת א (תשע"א), עמ' 107–115

בשלב רכישת הלשון אצל ילדים מתגלות תופעות פונטיות שונות. במאמר זה המחבר מתאר שלוש תופעות פונטיות אופייניות לשלב זה אשר משקפות תהליכים דומים לאלו המתרחשים בלשונם של המבוגרים.

חמדה בן־יהודה ו"מלחמתה עם השטן": מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון מאת רעות גרין

העברית, כרך נח חוברת א–ב (תשס"ט-תש"ע), עמ' 57–74

במחקר נתייחד לחמדה בן־יהודה מקום כאשתו השנייה של אליעזר בן־יהודה וכאחת מסופרות העלייה הראשונה. ואולם כמעט שלא דובר בתרומתה  למפעל חייו של בן־יהודה – המילון. מאמר זה בוחן את תרומתה של חמדה בן־יהודה למפעל המילון ושואל מדוע נפקד מקומה בזיכרון הקולקטיבי.

הספרות ותחיית הלשון העברית מאת אהרן מגד

לשוננו לעם, כרך מט חוברת ג (תשנ"ח), עמ' 110–116

"הרחוב שהייתי גר בו בתל־אביב נמצא סמוך מאוד לרחוב י"ל גורדון, וקצת הלאה ממנו, מקביל לו, רחוב מאפו, ומקביל לשניהם רחוב סמולנסקין, ולא רחוקים מהם – רחובות פרישמן ומנדלי מוכר־ספרים. כשהייתי עובר ברחובות אלה, עניין של יום־יום, ונזכר בסופרים שעל שמם הם נקראים, היו עוברים בלבי רגשי חמלה עליהם, מעורבים ברגשי הערצה."

מה בין "פרי" ל"פרות"? מאת גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם, כרך נא–נב חוברת ג (תש"ס–תשס"א), עמ' 104–109

"סביר להניח שרבים מקוראי המקרא לא שמו לב שהמילה פרי, המופיעה במקרא בצורתה זו כמעט מאה ועשרים פעמים, אינה באה אפילו פעם אחת בצורת הרבים, ובוודאי יופתעו כאשר תתברר להם עובדה זו."

משמעותם של שמות החגים מאת יצחק שלו

לשוננו לעם, כרך כו חוברות ג–ד (תשל"ה), עמ' 67–74

"המונח חג במקרא חל רק על שלוש רגלים – פסח, שבועות וסוכות – אבל בשימוש רחב יותר הוא מצוי גם לגבי יום קודש בלבד. ענייננו כאן יהיה לבדוק את הזיקה שבין שמות החג השונים לבין תוכנו ולעמוד על המשמעויות שנתקפלו בשמות."

ומה עושים בפועל? מאת תמר קציר (כץ)

אקדם 42 (תשע"א, 2010)

הביטוי בפועל מציין בלשוננו דבר ממשי המתרחש במציאות. הוא רגיל בשימושו כתיאור פועל, והוא משמש בין השאר בצירופים כגון "מאסר בפועל" ו"ראש הממשלה בפועל". רבים שואלים כיצד להגותו: בַּפֹעַל (בפ"א רפה), בַּפֹּעַל (בפ"א דגושה) או בְּפֹעַל.

מאה שנים לכתיב העברי מאת אמנון שפירא

האקדמיה ללשון העברית בשנת תש"ע – מאה ועשרים שנים לייסוד ועד הלשון העברית

"דוברי עברית רבים יופתעו לשמוע שלא בהר־סיני ניתנו כללי הכתיב הדקדוקי (= הכתיב החסר, הכתיב המנוקד) אלא במושבה גדרה בחודש אלול תרס"ד (1904), ונותן הכללים היה המורה, חוקר הלשון העברית ושירת ספרד, דוד ילין (1964–1842)."

"זר פרחי שדה עם קוץ אחד או שניים": על שירי הזמר של נעמי שמר מאת רחל אוסטרובסקי

לשוננו לעם, כרך נו חוברת ג (תשס"ז), עמ' 107–117

המחברת בוחנת את שירי הזמר של נעמי שמר מצד תוכנם ומצד השימוש ברובדי העברית: לשון המקרא, הלשון המדוברת בת ימינו והמזיגה שביניהם. מאמר זה נכלל בחוברת שכולה יד לזכרה של היוצרת הגדולה נעמי שמר ז"ל, שבשנותיה האחרונות הייתה חברת האקדמיה ללשון העברית.

האקדמיה ועורכי הלשון מאת רונית גדיש

הרצאה ביום העיון 'הטקסט העברי הלכה ומעשה' במכללת ליפשיץ, שבט תש"ע, ינואר 2010

במאמר מוצגים התחומים העיקריים שבהם האקדמיה פוסקת וקובעת תקנים לשוניים – הכתיב חסר ניקוד, הדקדוק, המינוח, הפיסוק והניסוח – והעקרונות העומדים מאחורי הקביעות בתחומים האלה בלוויית הערות על ההיבט היישומי של קביעות האקדמיה בעבודת העריכה.

פרשת שמיני: הצב, החרדון והקרפדה מאת דוד טלשיר

לשוננו סה (תשס"ג), עמ' 351–371

בעל החיים צָב קיבל את שמו מרשימת השרצים שבפרשת שמיני: "הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ". אך הצב המקראי איננו הצב של ימינו, כי אם 'חרדון' או אחד מסוגי החרדוניים. רק בראשית האלף השני לספירה ניטל השם צָב מן החרדון, אשר לא היה ידוע באירופה, ועבר לשני בעלי חיים אחרים: צב השריון והקרפדה.
המשיכו לקרוא.