מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי־העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

מלחמת השפות ומלחמת השפה מאת משה בר־אשר

מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד

בשנה הזאת מלאו מאה שנה למלחמת השפות ביישוב על מעמדה של העברית המתחיה. מלומדים ועסקנים סברו שהעברית שהייתה בתהליך של שיבה לחיים מלאים לא תצלח להוראה של מקצועות חדשים שלא היה להם מינוח בעברית. ואם תצלח להוראה בבתי הספר, אין בה כוח לשמש בהוראה האקדמית בטכניון ולימים גם באוניברסיטה העברית. לשמחת שוחרי הלשון והתרבות העברית…
המשיכו לקרוא.

דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו מאת חיים א' כהן

לשוננו לעם, כרך מט חוברת ג (תשנ"ח), עמ' 117–131

במאמר מקיף זה המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.
המשיכו לקרוא.

מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי מאת אפרים חזן

חנוכה תשע"ד

"…מעוז צור ישועתי' הוא פיוט לחנוכה הנאמר לאחר הדלקת הנרות במנהגי אשכנז. בזמננו "אומץ" הפיוט גם בקהילות ספרדיות ומזרחיות שונות – בעיקר בשנות המדינה. פיוט זה שייך לפיוטי הגאולה: הוא עוסק בתקופות היסטוריות שונות בחיי עם ישראל ומתאר את הגאולה שהייתה בכל אחת מהן (ראו בעיון להלן)…"
המשיכו לקרוא.

"מה רציתי להגיד?" פועלי תפיסה ואמירה בעברית הדבורה – משימוש מילולי לשימוש פרגמטי מאת אסתר בר אבא בורוכובסקי

מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, תשע"ד, עמ' 125–137

המאמר מיוחד למילים ולביטויים רבים הרווחים בשיח היום־יומי הדבור במשמעות שונה ממשמעותם המקורית, למשל כאילופשוטאתה יודע.

ניגונה של לשון: משולחנו של חבר האקדמיה מאת חיים סבתו

אקדם 49 (תשע"ד)

"…נתבקשתי לומר כמה מילים על כתיבתי בסיפוריי. בסיפוריי כרַתי לי ברית אהבה עם הלשון העברית. ולא הלשון העברית של ימינו בלבד, שכמותה שומעים אנו ברחוב, אלא הלשון העברית על כל רבדיה. גם באוצר המילים וגם בקצב ובנעימה של הלשון משתמש אני ומשתעשע בלשון המשנה והמדרש, בלשון התלמוד והפוסקים, בלשון הפיוט והתפילה ואף בלשון רש"י והרמב"ם, הרמח"ל וחכמי הדרוש…"
המשיכו לקרוא.

גמל נמרי – עלייתו ונפילתו בעברית מאת מיה קסטרו

לשוננו, כרך עה חוברת ד (תשע"ג), עמ' 463–478

במאמר מזומנת לקורא הצצה על אופן התגבשות המינוח העברי בתחום שמות בעלי החיים בתקופת תחילת הדיבור העברי ועד לאחר קום המדינה – דרך דוגמה אחת של בעל חיים מיוחד שגם שמותיו מיוחדים: ה־giraffe.

על התואר מָרַן מאת חנן אריאל

בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף, מרחשוון תשע"ד

מקורו של התואר מָרַן במילה הארמית מָרֵא. מילה זו מופיעה כבר במצבות מלכים בארמית העתיקה שנתגלו בסוריה – היא ממלכת ארם – ומשמעה 'אדון'. מָרִי הוא 'אדוני' ומָרַן – 'אדוננו'.
המשיכו לקרוא.

על הצורות מועצה, מפלגה ומחלקה, מתוך: "על הוועדה לדקדוק של ועד הלשון" מאת מאיר מדן

לשוננו לעם, כרך ג חוברת ז (תשי"ב), עמ' 13–16

"הרי דוגמאות אחדות מתוך פרק אחד בעבודת הוועדה לדקדוק של ועד הלשון, מן הפרק הדן בצורותיהם ונטייתם של שמות שאין להם הכרע ברור מתוך המקורות הקדומים. בדיבור החי קיימת מבוכה ופקפוק, ולעתים אנו שומעים צורות שונות וסותרות של אותה מילה…"
המשיכו לקרוא.

ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער" מאת מאיר מדן

לשוננו לעם, כרך ה (תשי"ד), עמ' 14–18

"הבה נתבונן במספר מונחים שנקבעו לציין ערים לסוגיהן. עיר אנו קוראים ליישוב שיש בו אוכלוסייה רבה ומוסדות ציבור, ושרוב האוכלוסייה בו עוסקת במלאכה, במסחר ובתעשייה. השם עיר אינו כולל יישובים חקלאיים, שהם כפרים, מושבות, מושבים וכדומה…"
המשיכו לקרוא.

"אתה אומר ועושה" – קדושתא לסדר הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ליניי: מן העבודה במילון ההיסטורי מאת בנימין לפלר ומיכאל רנד

לשוננו, כרך עב, חוברת א–ב (תש"ע), עמ' 179–199

הרוב הגורף של כתבי היד הליטורגיים מן הגניזה אינו מעמיד העתקות של יצירות פייטן אחד שנועדו ללוות את תפילות ישראל, אלא ליקוטי פיוטים מפייטנים שונים ומתקופות שונות המשמשים בערבוביה, ולעתים קרובות אפילו במערכת ("קומפוזיציה") פיוטית אחת. המציאות הזאת מעמידה משימה מורכבת עד מאוד לפני חוקרי פיוטי הגניזה, המעוניינים לרוב (על פי התפיסה המודרנית) בהוצאת מהדורות…
המשיכו לקרוא.

מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף (ה"סתונית") מאת אפרים הראובני

"מחקרים בשמות צמחי א"י", לשוננו, כרך א חוברת ג (תרפ"ט - 1928), עמ' 243–245

בלשונות אירופה מבשר הצמח שאנו מכנים "סתוונית" את בוא הסתיו ומכאן שמו. אולם בישראל הפרח פורח בחורף ולכן מציע הראובני לכנותו 'מבשר החורף'.

מאפייני לקסיקון אחדים של הטקסט המשפטי מאת אורלי אלבק

העברית, כרך סא, חוברת א–ג (תשע"ג), עמ' 63–72

"הטקסט המשפטי מזמן לקוראיו אתגר מורכב. לרוב אין הקורא ההדיוט יכול לו בלא עזרת משפטן. הלשון המשמשת בכתיבה רשמית, ובכללה לשון המשפט, זכתה לביקורת נוקבת במדינות שונות, בעיקר בבריטניה ובארצות־הברית… במאמר זה אתאר כמה ממאפייני הלקסיקון של הטקסט המשפטי אף שאינם גורמים בהכרח למורכבותו הם עשויים להכביד על הקורא ולהוסיף לאי־בהירות של הטקסט."

העברית כלשון שמית חיה מאת גדעון גולדנברג

הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 190-148

במלאות שלושים לפטירתו של חבר האקדמיה גדעון גולדנברג אנחנו מביאים כאן מאמר לזכרו. המאמר מתפרסם באדיבות האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

לפשר החותם שנמצא ליד הכותל המערבי מאת שלמה נאה

אקדם 48 (תשע"ג)

"בחג החנוכה בשנת תשע"ב דווח על תגלית מעניינת שנתגלתה בשכבת העפר שמילאה את תעלת הניקוז שלמרגלות קשת רובינסון, בחפירות שמנהלת רשות העתיקות בגן הארכאולוגי בירושלים. מדובר בחפץ קטן עשוי טין, דמוי חותם, בקוטר של כשני סנטימטרים, שעליו טבועות שש אותיות בשתי שורות, שלוש אותיות בכל שורה."

שבת שלום ומבורך מאת ניסן ברגגרין

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 170-168

המחבר מתחקה על מקורה של הברכה "שבת שלום ומבורך" ומשיב על שתי תמיהות: (א) איך אפשר להסביר את צירוף שני הלוואים השונים – האחד שם עצם (שלום) והאחר שם תואר (מבורך), ו(ב) מדוע "מבורך" בזכר ולא בנקבה בהתאמה למין המילה שבת.

אריג הקנבס וקיטור הקנבוס מאת יעקב עציון

על מדוכת שמו של הצמח המכונה 'קנביס' – העולה לכותרות חדשים לבקרים – ישבו אנשי ועד הלשון בראשית המאה העשרים. ברשימה מובא קיצור קורותיו של השם בלשוננו.
המשיכו לקרוא.

לזכר לאה גולדברג ז"ל מאת אפרים ברוידא

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית, כרך יז (תש"ל), עמ' 46–49

במלאות מאה ושתיים שנים להולדתה של חברת האקדמיה לאה גולדברג (סיוון תרע"א – שבט תש"ל, מאי 1911 – ינואר 1970), אנחנו מביאים כאן דברים לזכרה מאת חבר האקדמיה אפרים ברוידא.

לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ מאת ראובן (ריצ'רד) שטיינר

לשוננו, כרך ע (תשס"ח), עמ' 5–27

"בין כתבי הפירמידות יש שני קבצים של לחשים שמטרתם למנוע נחשים מלגשת אל המומיה של המלך, קובץ מצד זה וקובץ מצד זה. הלחשים בשני הקבצים שונים זה מזה, חוץ מלחש מצרי אחד המופיע פעמיים, פעם בכל קובץ. לדעתי, לחש נשנה זה הוא המפתח להבנת הרקע להופעת לחשים שֵמיים בכתבי הפירמידות."

האריה חזר הביתה מאת גד בן־עמי צרפתי

כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 236–241

"כאשר העוברים ושבים בכיכר בר־כוכבא שבמרכז ירושלים מרימים את עיניהם כלפי מעלה, הם משתוממים בוודאי בראותם אותה חיית כלאיים המתנוססת על ראש הבניין שבצד המזרחי של הכיכר, המפריד בין ההמשך של רחוב יפו לרחוב שלומציון המלכה: אריה בעל כנפיים (בתמונה). ואמנם המפלצת הזאת אינה זרה אצלנו – מקורה הוא ממקור ישראל!"

בר כוכבא ובר יוחאי מאת חנן אריאל

מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית

מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לסה"נ: בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה? מה אפשר ללמוד מן השמות בדגם 'בן פלוני' או 'בר פלוני' המופיעים בתעודות בנות התקופה? ולבסוף: האם מה שהתרחש בארץ ישראל במאה השנייה היה מרד או מלחמה – וכיצד באה לידי ביטוי השאלה הזאת בבולים שהונפקו בארץ?
המשיכו לקרוא.

על יומן המלחמה של דוד בן־גוריון מאת אבשלום קור

לשוננו לעם, כרך לד, חוברות ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234

שלושה ימים לפני ראש השנה תש"ט כתב דוד בן־גוריון ביומנו: "הצללתי לרדיו את ברכתי לראש השנה". "הצללתי" – כתב בן־גוריון, מלשון צְלִיל. אבל המונח הזה לא נקלט: היום אומרים "הקלטתי". מאבקו של בן־גוריון למען העברית עולה מיומן המלחמה שהופיע בהוצאה לאור של משרד הביטחון. שלושה כרכים של יומן המלחמה – כלומר של מלחמת הקוממיות, כפי…
המשיכו לקרוא.

ראש הממשלה – מהפיוט לפוליטיקה ובחזרה מאת יעקב עציון

אקדם 46 (תשע"ב)

מאימתי מהלך הצירוף ראש הממשלה בעברית? במאמר מתואר גלגולו של המונח מימי הביניים אל העברית החדשה.

ברייה ועמלץ שמהּ מאת דוד טלשיר וצפורה טלשיר

לשוננו לעם, כרך מג חוברת ב (תשנ"ב), עמ' 47–52

"מין מסוכן מאוד לאדם. תוקף סירות על נוסעיהן. נמצא במקום השני ברשימה העולמית של כרישים התוקפים בני־אדם" – כך מתאר לב פישלזון את העמלץ באנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל. לא רבים היודעים כי העמלץ, בן למשפחת כרישים, קיבל את שמו מהצעת תיקון לנוסח של כתוב מקראי קשה.

לשון ההגדה של פסח מאת שמעון שרביט

לשוננו לעם, כרכים מ–מא (תשמ"ט-תש"ן), עמ' 29–35

"אנו עוסקים בגוף ההגדה, שהוא קדום, ולא בפיוטים ובשירים שנספחו לה בימי הביניים. את גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י' של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. אם נוציא אפוא מכלל דיון את פרקי המקרא ואת הפסוקים הבודדים הנדרשים בהגדה, נעלה, שההגדה כתובה בעיקרה בלשון חכמים, הן מצד דקדוקה הן מצד אוצר המילים שלה."

"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס מאת יוסף שלמון וקרן דובנוב

אקדם 47 (תשע"ג)

הכותבים דנים בגישתו של אחד מראשוני ועד הלשון, הרב יחיאל מיכל פינס, לעברית. במאמר מובאות דוגמאות לגישתו החדשנית של פינס בעניין הרחבת אוצר המילים, ולשמרנותו בכל הנוגע לסגנון. בחידושים של פינס הנזכרים במאמר: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה.

מקומה של הכוונת לשון בימינו מאת גבריאל בירנבאום

ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת הלשון, תש"ס, עמ' 334–349

המחבר עוסק ביחס שבין הבלשנות כמדע טהור ובין הנורמטיביזם, ומציע את המושג 'נורמטיביזם מפוכח'. הוא מציג את גישותיהם של ארבעה בלשנים: בלנק, בנדויד, רוזן ובן־חיים. לבסוף מובאות הערות לדרכה של האקדמיה על פי החלטותיה בדקדוק מן השנים תשנ"ג–תשנ"ז המעידות על גישה של נורמטיביזם מפוכח. (המאמר מתפרסם באדיבות כרמל הוצאת ספרים.)

רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים מאת רונית גדיש

אקדם 47 (תשע"ג)

לפי החלטת האקדמיה אפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה. החלטה זו לא נועדה להיענות לדרישה אידאולוגית כלשהי, אלא נסמכת על המקורות העבריים העתיקים שבהם לנשים בעלות תפקיד יש תוארי תפקיד בצורת נקבה, כגון נביאה, מלכה ובעלה.

כיצד מצטטים מן התנ"ך? מאת יוסף עופר

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ב (תשנ"א), עמ' 57–61

הבא לכתוב פסקה, מאמר או ספר, ונזקק לצטט פסוק מן התנ"ך, כיצד יצטט? הפסוק נתון לנו במקרא בכתיב מיוחד, ומלווה בניקוד, בטעמים, במתגים ובמקפים. במה מכל זה יש להתחשב?

דרכו של דוד ילין בחידושי המילים מאת עפרה מייטליס

העברית, כרך ס חוברות ג–ד (תשע"ב), עמ' 127–147

דוד ילין תרם רבות לפעילותו של ועד הלשון ולמפעל חידוש המילים. המאמר דן בשתי נטיות מנוגדות של ילין: השמרנות והדבקות במקורות לעומת ההכרה בהתפתחות הטבעית של השפה. הירתמותם של ילין ואחרים למפעל החייאת השפה הכשירה את דעת הקהל לקליטת רעיונותיו הנועזים של בן־יהודה, אך גם הובילה את ועד הלשון להחלטות מתונות ששמרו על אופי העברית.

עברית והשפות הקלסיות – יוונית ולטינית מאת דניאל שפרבר

לשוננו לעם, כרך מ–מא: קובץ לשנת הלשון (תשמ"ט–תש"ן), עמ' 302–305

ההשפעה העיקרית של היוונית (והלטינית) על לשונם של בני ארץ־ישראל הייתה בסוף ימי בית שני ובתקופת חז"ל. אפשר להעריך שנכנסו לספרות חז"ל כאלפיים מילים יווניות (ולטיניות) בתחומים שונים ומגוונים, כגון מנהל ושלטון, רפואה, ריהוט ולבוש. הכותב מתאר את הרקע לתופעה ואת היקפה, ודן במבחר דוגמאות.

מי המציא את הפועל צִלם? מאת ראובן סיוון

לשוננו לעם, כרך יג חוברת א (תשכ"ב), עמ' 19–22

דוד ילין, מראשוני ועד הלשון ומראשיו, נפטר בירושלים בכסלו תש"ב. לזכרו אנחנו מביאים מאמר זה. ילין חידש מילים רבות ובהן מצפן, רכבת, נדיר (על פי הערבית), וכן מיוחס לו חידוש הפועל צִלֵּם, והנגזר ממנו צילום וכן צלמונייה או צלמנייה שנדחו אחר כך מפני חידושו של ביאליק: מצלמה.  

מינוח מקצועי – מהותו ותרגומו מאת משה אזר

לשוננו לעם, כרך מח חוברת ד (תשנ"ז), עמ' 139–146

חבר האקדמיה פרופ' משה אזר נפטר בט"ז במרחשוון תשע"ג. במלאות שבעה ימים למותו אנחנו מביאים כאן מאמר פרי עטו על ייחודו של המינוח המקצועי לעומת כלל המילים בשפה.

הנשר וכלב הים: השפעתו של ישראל אהרני על המינוח העברי לבעלי חיים מאת דוד טלשיר

אקדם 46 (תשע"ב), עמ' 7

גורל היאחזותן של מילים בלשון תלוי בצירוף נסיבות ובעיקר במזל. לעיתים אין לדעת למה הועדפה מילה מסוימת על פני חברתה. חלק לא־מבוטל בזואונימיה העברית יש לזקוף לזכותו של חוקר טבע אחד שפעל בראשית המאה העשרים והטביע עליה חותם עז – ישראל אהרני.

הא־הידיעה בשמות מקומות מאת יוסף מנחם מרגלית

לשוננו לעם, כרך יא חוברת י (תש"ך), עמ' 250–253

האם יש לומר 'שומרון' או 'השומרון'? מקובל ששם פרטי אין מוסיפים לו ה"א הידיעה, ואילו שם כללי שהפך לשם פרטי (של מקום) מחייב יידוע. לדוגמה שרון משמעו מישור סתם, ואילו 'השרון' הוא חבל ארץ מסוים במישור החוף של ארץ ישראל; שפלה היא חבל ארץ כל שהוא, שאין בו הרים, ואילו 'השפלה' היא שפלת יהודה. אבל…
המשיכו לקרוא.

על המונח דַּכְּאָן (repressor): מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה

דיון במליאת האקדמיה: זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לח–לט–מ לשנים התשנ"א–התשנ"ג, עמ' 265–270

לקריאת הדיון לזכרו של פרופ' נתן צתרי שהלך לעולמו בערב ראש השנה תשע"ג, אנחנו מפרסמים דיון מתוך זיכרונות האקדמיה על המונח דַּכְּאָן מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה. פרופ' צתרי עמד בראש הוועדה שפעלה באקדמיה משנת תשמ"ה. רשימת המונחים פורסמה במילון מטעם האקדמיה, והיא כוללת כמה חידושים עבריים, בהם אֶנְגָּד…
המשיכו לקרוא.

ניבים ופתגמים: חוות־דעת מאת דב ירדן

לשוננו לעם, כרך ה חוברת א (תשי"ד), עמ' 24–27

"המומחה נתן את חוות־דעתו בעניין', 'המבקר פרסם חוות־דעת חיובית על היצירה'. במשפטים אלו בא הצירוף 'חוות־דעת' בהוראת הבעת דעה, גילוי הערכת האדם לגבי עניין. מן הראוי לברר, אם אין בצירוף 'חוות־דעת' משום עירוב תחומין של המלים 'דעת' ו'דעה', ולשאול מפני מה הועדפה הצורה 'חוות־דעת' בדיבורנו מן הצורה "חוות־דעה" שהיא, לכאורה, מדויקת יותר?

על התעתיק מעברית לכתב לטיני

העברית, כרך ס חוברות א–ב (תשע"ב), עמ' 62–69

שאלת התעתיק העסיקה את אנשי הלשון עוד לפני קום המדינה, וביתר שאת העסיקה את האקדמיה ללשון העברית מיד עם ייסודה. במהלך שני העשורים האחרונים עלה הנושא כמה פעמים, ואף הגיע לדפי העיתונות עם קביעת הכללים החדשים. אנו מביאים פה לקט מובאות מן הדיונים בכללי התעתיק מעברית לכתב הלטיני שהתקיימו במליאת האקדמיה ללשון העברית וממקורות נוספים.

מילוניאדה: למילים המסתיימות ב־יאדה, 1898–1994 מאת דן אלמגור

לשוננו לעם, כרך מו חוברת ב (תשנ"ה), עמ' 47–58

"בשתי רשימות קודמות הצבענו על הקשר שבין המונח העתיק אולימפיאדה לבין השמות העבריים שנבחרו לשני אירועים חדשים: ה'עדלידע' וה'מכבייה' (תרצ"ב). כזכור, העדלידע ניצחה את הפורימיאדה, והמכביאדה 'הפסידה' במאבק כנגד המכבייה. אולם, כראוי למונח הקשור בתחרויות ספורט, לא פרשה האולימפיאדה מן המאבק בין המילים העבריות המסתיימות ב־יאדה, לבין אלו המסתיימות ב־ייה, והמאבק נמשך."

המילה עיצומים כחלופה לסנקציות

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד, תשל"ד–תשל"ז, עמ' 229–234, 274–283

בישיבת מליאת האקדמיה קכ"ח משנת תשל"ו הציג המשפטן וחבר האקדמיה מאיר שלי לפני חברי האקדמיה את הצעת הוועדה למונחי משפט לקבוע את המילה "עיצומים" – שמקורה בתלמוד הירושלמי – תמורת סנקציות בתחום המשפטי. ההצעה עוררה דיון נרחב שנמשך גם בישיבה קל בשנת תשל"ז. עיקרו של הדיון השאלה אם המילה עיצומים יפה לא רק לעניין…
המשיכו לקרוא.

במה שוללין ובמה אין שוללין – על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא מאת קרן דובנוב ורות אלמגור־רמון

אקדם 39 (תשס"ט)

מכווני הלשון עוסקים רבות בשאלת השלילה של הנשוא השמני והנשוא-הבינוני ב'אין' או ב'לא'. משפטים כגון "אין הוא שר", ו"הוא אינו שר" – הם מומלצים, ואילו המתכונת הרווחת בעברית החיה היא: "הוא לא שר". הקושי העיקרי הוא בתקנת משפטים דומים שנשואם בינוני. כאן קשה יותר לכותבים לקבל את המומלץ: "אין הוא הולך", "הוא איננו הולך".

על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני מאת שושנה בהט

לשוננו לעם, כרך לח חוברות ט–י (תשמ"ז), עמ' 532–551

המאמר הוא הרצאה שנשאה הכותבת לפני עורכי הספרים המדעיים באוניברסיטה הפתוחה בקיץ תשמ"ח. הדברים מובאים בשינויים קלים בכתיב ובפיסוק. כמו כן נוספו כותרות ביניים. מקצת מן המילים הנדונות כאן נשתנתה ההחלטה בהן, ועל כך באות הערות עדכון. הקדמה כלל נקוט באקדמיה ללשון העברית, גם אם לא קיבל גושפנקה רשמית, שבענייני ניסוח אין היא מתערבת התערבות…
המשיכו לקרוא.

עשרת הדיברות מאת ניסן ברגגרין

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 84–89

"דיברות הוא ריבוי של דיבר, כדרך כיסא-כסאות, ושם זכר". ואולם המדקדקים והנקדנים של ימי הביניים  ושל הזמן החדש ניסו להתאים את השם המוזר להם 'דיבְּרות' בפיוטים ובתפילות לאחד מן השמות האחרים משורש דב"ר שבתנ"ך, ויצאו למשל נגד דיגוש הבי"ת. הכותב סוקר את הניסיונות האלה לאורך הדורות.

על העשייה בלשון העברית בזמן החדש מאת משה בר־אשר

פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה (תשע"ב), עמ' 93–120

"כבר בדור הראשון לדיבור העברי התחיל עיסוק גם בדקדוק העברית המתחיה. תחילה היה זה עיסוק נורמטיבי שבא לכוון את התפתחותה ואת הסתגלותה לעולם החדש ולחיים החדשים, לפי שלשון המקורות לא נתנה להם מענה שלם…"

הלכה ומנהג בייעוץ האקדמיה לציבור מאת קרן דובנוב

אקדם 44 (תשע"ב), עמ' 6–7

במאמר מוסברים העקרונות המנחים את המזכירות המדעית של האקדמיה במתן תשובות לציבור, ומובאות דוגמאות לשאלות ותשובות: מעמד הצירופים 'ניסוי וטעייה', 'ניסוי ותהייה'; מעמדן של צורות בבניין נפעל דוגמת נֶאֱבַד ונִכְבָּה – שיש כנגדן צורות בבניין קל באותה משמעות; תקניות ביטויי זמן כמו 'שלוש ועשרה' אף שמדובר ב'עשר דקות'.

רכבים ונשקים וכיוצא בהם מאת חיים א' כהן

אקדם 31 (תשס"ו), עמ' 6–7

"תופעה רווחת היא בעברית בת ימינו, וכפי שנראה להלן גם בעברית לדורותיה, ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל… ברשימה קצרה זו יוצגו שמות אחדים מרבדיה הקלסיים של העברית, שחל בהם מהלך זה, תוך בירורם לפרטיהם."

סיפורה של מילה: פרת משה רבנו מאת ראובן מירקין

לשוננו לעם, כרך מד חוברת ג (תשנ"ג), עמ' 129– 134

איך קיבלה החיפושית האדומה בעלת הנקודות השחורות את השם פָּרַת מׂשֶה רַבֵּנוּ? התשובה טמונה ביידיש.
המשיכו לקרוא.

חזק חזק ונתחזק מאת יעקב ש' שפיגל וישראל בן־דוד

לשוננו לעם, כרך מו, חוברות א ו־ד (התשנ"ה), עמ' 24–26, 176–180

כשמסיימים בבתי הכנסת את הקריאה בחומש מן החומשים, קוראים "חזק חזק ונתחזק". הקריאה מבוססת על הקריאה של יואב שר צבאו של דוד בצאתו לקרב: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (שמואל ב, י, יב). ואולם נוהגים להגות "וְנִתְחַזֵּק" בצירי אף על פי שבפסוק הפועל בא בפתח: "נִתְחַזַּק".

גלגולו של זנב: מחצרות החסידים אל הסלנג הישראלי מאת דוד אסף וישראל ברטל

לשוננו לעם (גיליון פורים), כרך מד חוברת ב (תשנ"ג), עמ' 73–79

"שאלת מקורו של הכינוי העממי וולגרי הרווח זַיִן לאבר המין הזכרי היא מן החידות שאין להן פותר בתולדות הסלנג הישראלי. כיצד הפכה אות מאותיות האלפבית – ודווקא זי"ן – למציינת איבר מין? והלוא עומדים לה ללשון העברית כמה וכמה שמות נושנים לאותו איבר קטן, כגון אמה, גיד, אבר, עטרה, ראש הגוויה ועוד."

הַלָּעוֹזוֹת החדשים מאת ארי אבנר

לשוננו לעם, כרך מג חוברת ד (תשנ"ב), עמ' 147–150

חבר האקדמיה, ארי אבנר, נפטר ביום שישי כ"ד בשבט תשע"ב, 17 בפברואר 2012, והוא בן 87 שנים. לזכרו אנחנו מעלים כאן מאמר שפרסם על אחד הנושאים שהעסיקו אותו בפעילותו באקדמיה – אילו מילים לועזיות יש להחליף במילים עבריות. ארי אבנר היה חבר פעיל באקדמיה ותרם תרומה חשובה לעבודתה מידיעותיו הכלליות הנרחבות ומן הלשונות הרבות שידע.

מונחי פריחה והנצה במקורות מאת יהודה פליקס

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ד (תשנ"א), עמ' 136–141

במקרא שמות רבים לצמחים ולבעלי חיים. בחלק מן השמות אנו משתמשים גם היום, אך לא תמיד במשמעותם המקורית שבמקרא. הקישוא, הדלעת, המלפפון והערמון הם כמה דוגמאות לשמות שמשמעותם במקרא אינה זהה למשמעותם בימינו. לרשימה זו מצטרפים גם מונחים בהתפתחות הפרח ובהנצה.

על המבנה ו/או מאת חיים ה' כהן ומשה אזר

לשוננו לעם, כרך לב חוברת א (תשמ"א), עמ' 3–14; כרך לד חוברת ד (תשמ"ג), עמ' 112–123

המבנה ו/או שכיח מאוד בלשון המשפטית וחדר אף ללשון הכללית. שופט בית המשפט העליון חיים ה' כהן (1911–2002) סבר כי מבנה זה זר לעברית וכי אין בו צורך אמיתי – לא מצד הלשון ולא מצד הדיוק המשפטי. פרופ' משה אזר הרחיב את הדיון בשאלת היווצרותו של מבנה זה ובצורך בו. לדעתו אין לצאת חוצץ נגדו, אך ראוי להגבילו. המשיכו לקרוא.

העגבנייה ומה שעוללו לה שמותיה מאת ראובן סיוון

לשוננו לעם, כרך כב חוברת ג וחוברת ח (תשל"א), עמ' 75–104, 220–222

ראובן סיוון, שעסק רבות בתולדות חידושי המילים, מרחיב במאמרו זה את היריעה בסקירה מקיפה על המילה המחודשת 'עגבנייה', בלוויית עדויות חיות וכתובות. המילה עגבנייה לא התקבלה בקלות, והיו שהתנגדו לה. מי חידש אותה? ועל פי מה? מי התנגד לחידוש? מה הייתה המילה המתחרה? – על כל אלו ועוד יש תשובות במאמר.

לשון הרע, עין הרע מאת ניסן ברגגרין

עיונים בלשון העברית, מקורות ומחקרים ג (תשנ"ה, 1995), עמ' 177–180

לצירוף לשון הרע שתי מסורות הגייה: לָשון הרע, לְשון הרע. עוד על צירוף זה במאמרו של ניסן ברגגרין.

החָמוס – זיהוי ה"חולדה" שבמשנה על ידי הרמב"ם מאת זהר עמר

לשוננו, כרך עג חוברת ג–ד (תשע"א), עמ' 327–333

"בפירושו של הרמב"ם למשנה ניתן למצוא התייחסויות רבות מתחום החי. הוא מביא זיהוי לרבים משמות בעלי החיים, לעתים זיהויים ייחודיים שלא מצאנו כדוגמתם אצל פרשנים אחרים בימי הביניים. במאמר זה נבקש להתמקד בזיהוי ה'חולדה' הנזכרת במשנה לאור פירושו של הרמב"ם, ולעמוד על תרומתו של זיהוי זה להכרת הרֵאליה הקדומה."

קִוְנוּט, קִוְנֵט, מְקֻוְנָט – quantize, quantization, quantized: גזירת שורש מן קְוַנְט

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ-נא-נב-נג, ישיבה רסח, עמ' 45–47

במלאות שלושים לפטירתו של חבר האקדמיה אבנר טריינין (תרפ"ח–תשע"ב, 1928–2011) אנו מביאים כאן לזכרו דיון במליאת האקדמיה בנושא שבו עסק. טריניין שהתפרסם כמשורר היה גם פרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית בירושלים. כמרצה לפיזיקה הוא נדרש למציאת חלופות בעברית למונחי תורת הקוואנטים.