מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי־העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

רסיסים אמתיים ומדומים וחיקויים אמתיים ומדומים של דקדוק עברית המקרא בעברית החדשה מאת משה בר־אשר

לשוננו כרך עח חוברת ד (תשע"ו), עמ' 421–439

בעברית הנכתבת ובעברית המדוברת נותרו בצדי הדרך כמה מקווי לשון המקרא שנפלטו מלשון חכמים ומהעברית החדשה. יש מהם שהם שרידים אמתיים שנשארו בעינם, ויש מהם שהם אך רסיסים מדומים.

לשון הקודש בארץ הקודש מאת שמעון פרס

אקדם 11, אייר תשנ"ז, מאי 1997

לקריאת המאמר לזכרו של שמעון פרס, נשיא המדינה התשיעי, מובא כאן מאמר פרי עטו שנכתב במיוחד ל"אקדם". לדברים נוספים לכבוד הלשון העברית שנשא שמעון פרס ראו אקדם 35 (עמ' 1, עמ' 8).

Elizur_LXIII-3

"טוב מכסף קניין דעת": על תרגילי כתיבה חינוכיים ושקולים מימי הביניים מאת שולמית אליצור

העברית, מחזור סג חוברת ג–ד (תשע"ה–תשע"ו), עמ' 146–150

במאמר זה מוצגים שלושה משפטים שהתגלו בכתבי יד מן הגניזה הקהירית. בכל אחד מהם עשרים ושתיים אותיות הא"ב וחמש אותיות מנצפ"ך. האם שימשו פסוקים אלו לתלמידי בית הספר לשם לימוד הא"ב?

beim ubechdi

שלוש בי"תין מפוקפקות: באם, בכדי, נקט ב־ מאת אורי מור

לשוננו, כרך עח חוברת ג (תשע"ו), עמ' 305–333

מאמר זה דן בשלושה שימושי לשון שעברו מסלול דומה הן מצד התקן הן מצד ההתפתחות הטבעית בעברית הכתובה. מתיאור תולדותיהם הכותב יוצא למסקנות על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי לשון בהכוונת העברית ועל מעמדם של קווי לשון לא קלסיים בשיח הנורמטיבי.

שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית ‬ מאת יוחנן ברויאר

לשוננו לעם, מחזור מב חוברת ב (תשנ"א), עמ' 43–52

עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה. במאמר מוסברת התופעה בפירוט באמצעות דוגמאות המבהירות אותה.

דרכה של האקדמיה ללשון העברית בחידושי מילים מאת שושנה בהט

לשוננו לעם, מחזור לח חוברת ט–י (אב–אלול התשמ"ז)

בהרצאה זו שהועלתה על הכתב הציגה שושנה בהט, המזכירה המדעית הוותיקה של האקדמיה, את העקרונות שהדריכו את מחדשי המילים באקדמיה בתקופתה: מהי דרך המלך ומהן הדרכים הסוטות ממנה. בתוך כך היא מספרת על מילים שנתחדשו דוגמת סיקור, סוכרת ומקָרר, על חסרונן של מילים כמו יֶדע והקשר, על מילים במשקל פָּעיל ושפעל, על הלחמים ותחיליות ועוד.
המשיכו לקרוא.

ברחובות ירושלים מאת גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם, מחזור מה חוברת ג (תשנ"ד), עמ' 127–138

מי היה בנימין מטודלה וכיצד הגיע סמל של עיר בספרד לפינת הרחוב הקרוי על שמו? כיצד הגיעו אוסישקין וארלוזרוב לשכונה של משוררי ספרד? והאם ידיעה בדקדוק עשויה לסייע לכותבי שלטי הרחובות? המאמר עונה על שאלות אלו ואחרות ועוסק בסוגיות לשון אגב טיול ברחובות ירושלים.

על משמעויות טקסטואליות ולקסיקליות של תופעות לשוניות מאת מנחם קיסטר

לשוננו, כרך עח חוברת א–ב (תשע"ו), עמ' 7–20

העלאה על הכתב של טקסט המסור בעל פה מחייבת את הכותב לפרש את צורת ההגייה. מאמר זה עוסק בתופעות שונות במסירת הטקסט הנובעות מתופעות פונטיות ומביא כמה דוגמאות לכך. בירור מסוג זה עשוי לסייע בביאור בעיות טקסטואליות.

העברית ברשות הרבים מאת אהרן מגד

לשוננו לעם, מחזור מה חוברת ג (תשנ"ד), עמ' 121–126

נאומו של אהרן מגד נישא באירוע חגיגי בבית נשיא המדינה עזר ויצמן במלאות 40 שנה להיווסדה של האקדמיה (תשנ"ד, 1994). מגד מדמה את העברית ליפהפייה שהתעוררה מתרדמתה, ומשווה את שלבי התחייה הראשונים, אז התהדרה העברית בתיאורים בלשון גבוהה ונקייה, לסגנון הרווח היום. עוד הוא מתאר את פועלה של האקדמיה בתחום חידוש המילים.

mehave_02

האם יש צורך במילה "מְהַוֶּה"? מאת אמציה פורת

לשוננו לעם, מחזור כג חוברת ז–ח (תשל"ב), עמ' 197–202

המחבר עומד על משמעו המדויק של הפועל מהווה – 'מחולל', 'יוצר', 'מביא לידי הוויה'. במיוחד הוא מדגים שימושים לא מדויקים במילה ומציע ניסוחים חלופיים.

zarfat sfarad ashkenaz

ספרד, צרפת ואשכנז – מי הן? מאת שושנה בהט

לשוננו לעם, מחזור מג חוברת ד (תשנ"ב), עמ' 143–146

איך נקשרו השמות המקראיים צרפת, ספרד ואשכנז לארצות אירופה ולאילו מקומות הם כוונו מלכתחילה? מאמר קצר מאת שושנה בהט עליה השלום המזמן לנו טיול בין דפי התנ"ך, דפי ההיסטוריה ומפת העולם.
המשיכו לקרוא.

חיי מילים: סוללה, מלאך מאת גד בן־עמי צרפתי

כלשון עמי, גד בן־עמי צרפתי (תשנ"ז), עמ' 177–187

איך התרחב משמעה של המילה 'סוללה' מ'תל עפר שבונים סביב עיר נצורה' לשלל המשמעים שבהן משמשת המילה כיום ובהם 'קבוצת כלי ירייה' ו'בטרייה'? מה הקשר בין 'מלאך' ל'מלאכה', ואיך קיבל המלאך כנפיים? על גלגולי המשמעות של שתי מילים מקראיות ועל יחסי הגומלין בין העברית לשפות אירופה במאמרו של חבר האקדמיה המנוח גב"ע צרפתי.

קוטביות סמנטית והתנטרלות מאת רבקה בליבוים

לשוננו עב (תש"ע), עמ' 503–523

מדוע נמדוד עצמים לפי גודלם ולא לפי קוטנם? מדוע נציין את רוחבו של המעבר ולא את צרותו? ומדוע מדברים עד דרגת הקושי ולא על דרגת הקלות? במלאות שנה למותה של ד"ר רבקה בליבוים אנו מביאים את מאמרה הדן במערכות קוטביות שבהן אחד הקטבים מתקהה ומשמש לציון הסולם כולו.

שלושה ביטויי עבר־רחוק בעברית המדוברת מאת אורה (רודריג) שורצולד

לשוננו לעם, כרך לח חוברת א–ב (תשמ"ז), עמ' 300–303

המילה תָּרַפַּפּוּ המוכרת בצירוף "שנת תרפפו" שאולה מן הספרדית היהודית, הידועה יותר בשם לָדִינוֹ. פירוש המילה 'סבא של סבא'. במאמר זה תוכלו לקרוא בפירוט על מקורו של ביטוי זה וכן על ביטויים נוספים בלשון הדיבור המציינים עבר־רחוק.

קביעות תקן בלשון – חדשים גם ישנים מאת חיים א' כהן

מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה (תשס"ט), עמ' 33–54

דורות רבים הקפידו מתקני הלשון להסתמך על לשון המקרא, ולא התחשבו במסורות שבעל פה הסוטות ממנה. אך משהפכה העברית לשפה טבעית וחקר הלשון התרחב, נשתנו הטעמים בהעמדת הדקדוק ובהגדרת מקורותיו. מאמר זה דן במילים שאתה, זו ומקח. הוא מתאר את תולדותיהן, את המאבקים שהיו בעניינן ואת מקומן בתקנת הלשון.

על העברית בלשון השידור מאת רות אלמגור־רמון

העברית, כרך סב חוברת ג-ד (תשע"ד), עמ' 139–145

לקריאת המאמר זמננו הוא זמן תקשורת ההמונים, שעל ידיה השידור העברי מלַווה את אזרח המדינה בלכתו בדרך, בשבתו נוכח צג המחשב ומרקע הטלוויזיה, בשכבו ובקומו. רות אלמגור־רמון מציגה במאמרה את האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון, את העקרונות שעליהם  נוהגים להקפיד במיוחד ואיך חידושי הלשון והדקדוק משתלבים בלשון השידור.

שמותיה של ירושלים במקרא מאת יואל אליצור

על פי ספרו מקום בפרשה, תשע"ד, עמ' 261–272

"לעיר ירושלים כינויים פיוטיים רבים במקרא: כלילת יופי, משוש כל הארץ, עיר האלוהים, עיר הקודש, קריה נאמנה ועוד. ואולם שמותיה האמתיים אינם רבים. ננסה להתחקות אחר מקורם של כמה מהם." במאמר נדונים השמות ירושלם, שלם, ציון, יבוס, מקורותיהם בספרות הקדומה וגיזרונם.
המשיכו לקרוא.

the struggle for language

לשון עתיקה במציאות חדשה מאת זאב בן־חיים

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 36–85, לשוננו לעם ד, חוברות ג-ה, ח-ט (תשי"ג)

במאמר רחב יריעה בן־חיים מציג את השקפתו על העברית בת ימינו ועל זיקתה לרובדי העברית שקדמו לה, ודן בסוגיית הכוונת הלשון. הוא מציע לקורא להכיר בחיוניותה של העברית החדשה ועם זאת הוא קורא לטיפוחה כשפת תרבות ולשמירת הרציפות ההיסטורית עם העברית המוּרשת.
המשיכו לקרוא.

רוב רובו מאת גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם, כרך מד חוברת ג (תשנ"ג), עמ' 110–114

הביטוי 'רוב רובו' מציין רוב גדול, אך מצד ההיגיון הוא מציין דווקא מספר קטן מן הרוב: רובו של הרוב ולא כולו. השימוש הרווח בצירוף מושפע מדרך ההדגשה הרגילה בעברית – הכפלה לשם הבעת הפלגה, כגון 'כל כולו', 'תוך תוכו', 'שיר השירים'. כותב המאמר דן במקורו של הביטוי ובמתח שבין לשון להיגיון.

דיבור עברי בתקופת ההשכלה מאת שלמה הרמתי

לשוננו לעם, כרך לט חוברת ה–ו (תשמ"ח), עמ' 97–160

עניינו של המאמר בשאלה עד כמה שימשה העברית לשון דיבור בארצות אירופה בתקופה שקדמה לתחיית הלשון בארץ ישראל. הוא סוקר את השימוש בעברית ואת הדיונים בנושא זה בקרב חוגי ההשכלה בארצות אשכנז, באיטליה וברוסיה. באישים הנזכרים במאמר: מנדלסון, שד"ל, אברהם מאפו ועוד רבים.

קערה מנדאית

שלוש קערות מנדאיות מאוסף יוסף מתתיהו מאת אוהד אבודרהם

לשוננו, כרך עז חוברת א (תשע"ה), עמ' 59–98

הלשון המנדאית היא ניב ארמי. אנו לומדים עליה בעיקר מן הספרות הקלסית של הקהילה וגם מהשבּעות שנכתבו על קערות חרס ומקמעות. במאמר זה מתוארות שלוש קערות השבעה קדומות, והעיון בהן מלמד על חשיבותם של המקורות האפיגרפיים להכרת הלשון המנדאית הכתובה. תצלום הקערה באדיבות המצלם פרופ' משה מורגנשטרן.

רב־מילים, המילון השלם – מילון עברי חדש מאת עוזי ומינה פריידקין

לשוננו לעם, כרך מט חוברת א (תשנ"ח), 3–25

המאמר מתאר את מהדורת הדפוס של מילון רב־מילים (שוֵיקה, 1997) – "מילון מקיף ועדכני לעברית בת־זמננו". במאמר מפורטים העקרונות שבתשתית המילון והשתמעויותיהם לאוצר הערכים ולהצגת המשמעויות שלהם. המחברים מרחיבים את הדיבור על ההגדרות במילון: אלו מושתתות על מיפוי המבנה הסמנטי של הערך, וניסוחן נועד להבליט את ייחודה של כל מילה ואת יחסיה עם האחרות.

סוגיות מדעיות בהכנת מילון שימושי מאת מרדכי מישור

פרקים בעברית לתקופותיה – אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 265–272

לקריאת המאמר המאמר מתאר את מילון ההווה (תשנ"ה) שכתבו שושנה בהט וד"ר מרדכי מישור. המחבר מציג את ארבעת ההיבטים שבהם נתייחד המילון: (א) מילון שימושי (ב) ללשון ימינו, (ג) שנועד לשקף את העמדה הרשמית בכל הנוגע לתקן, ו(ד) המציג את הפועל בצורת הבינוני. במאמר מודגמים ייחודים אלו והשפעתם על בחירת הערכים…
המשיכו לקרוא.

כיצד סדר נושא ונשוא מאת אבא בנדויד

לשוננו לעם, כרך ט חוברות ג–ו (תשי"ח), עמ' 67–75 (ג), 97–107 (ד), 149–165 (ה–ו)

"סדר המילים במשפט הוא אחד מכבשוניה של כל לשון נלמדת, ולא על נקלה אדם עומד עליו". אבא בנדויד מברר ומבהיר במאמר את תחביר הנושא והנשוא במבני המשפט למיניהם על פי הרוֹוח במקורותינו ומראה מה טיבה של הקדמת הנשוא לנושא בהקשרים שונים.

סביבון

הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי מאת אסתר גולדנברג

לשוננו לעם, כרך מד חוברת א (תשנ"ג), עמ' 3–11

מי חידש את השם סביבון ואילו עוד שמות ניתנו לו? והאם ניצחה החנוכייה את מנורת החנוכה? במאמר מסופר סיפורם של הסביבון והשמות המתחרים בו על פי עדויות כתובות מסוף המאה הי"ט וראשית המאה עשרים. בחלקו השני של המאמר המחברת דנה ביחסי הכוחות בין החנוכייה למנורת החנוכה.

שושנה בהט

שתי גישות לחידושי לשון מאת שושנה בהט

עם וספר, בטאון ברית עברית עולמית, סדרה מחודשת, חוברת א (תשמ"א, 1981)

שושנה בהט, שהייתה מזכירה מדעית באקדמיה, דנה בדרכי חידוש של מילים ומונחים המשנות את פניה של העברית: היצירה הגורפת של שורשים חדשים על ידי תוספת תחיליות (תפקד, חשבן), התפשטותם של משקל פָּעִיל ובניין שִׁפְעֵל, וחדירתן של מילים לועזיות. אגב כך היא משתפת את הקוראים בלבטים של ועדות המינוח המקצועיות של האקדמיה. המאמר מתפרסם כאן באדיבות "ברית עברית עולמית".

מקומה של הארמית בעברית החדשה מאת משה בר־אשר

פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה, תשע"ב, עמ' 3–55

המאמר מתחקה על מקומה ותפקידה של הארמית בעברית החדשה – הן מצד אוצר המילים הן מצד הדקדוק. המאמר מבוסס על הרצאה שנשא המחבר באקדמיה הלאומית למדעים בשנת תש"ן, והוא נכלל כפרק הראשון בספרו פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה שבו כונסו מחקרים ועיונים…
המשיכו לקרוא.

citron

פרי הדר מאת אבא בנדויד

לשוננו לעם, כרך כח, חוברת ז–ח (תשל"ז), עמ' 215–217

על פי מסורת ישראל המושג המקראי "פרי עץ הדר" מציין אתרוג. בעברית החדשה "פרי הדר" הוא שם כללי יותר הכולל מינים נוספים כמו הלימון והתפוז. במאמר סקירת קורותיו של הצירוף מן המקרא ועד ימינו.

בנימין לפלר

יוסה (יוסף) בירבי ניסן מִשָּׁוֵה קִרְיָתַיִם: קדושתא לסדר "הנני ממטיר" מאת בנימין לפלר

לשוננו, כרך עו, חוברת ד (תשע"ד), עמ' 405–446

זמן קצר לאחר שנמסר מאמר זה למערכת "לשוננו" נפטר החכם רבי בנימין לפלר. לפלר היה חכם גדול, וחוקרי הפיוט ולשונו הגדירוהו כאחד מבני העלייה שבתחום. תהא מנוחתו כבוד. והרי מה שכתב מדובב את שפתיו בעולם האמת.

הריבוי "עולמים" / "עולמות" מאת שמא יהודה פרידמן

מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, תשע"ד

בלשון חז"ל אנו מוצאים שתי צורות רבים של המילה 'עולם': 'עולמים' ו'עולמות'. המאמר מתחקה על החוקיות בשימוש שתי הצורות ובוחן אם מדובר בבידול משמעות או בהתניה תחבירית. מאמר זה הוא פרק מספרו של פרופ' פרידמן מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, ששערו הראשון…
המשיכו לקרוא.

שמונים שנות עשייה בעברית מאת זאב בן־חיים

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 123–129

בראשית דרכה של תחיית הלשון לא היו ידועים ההבדלים שבין כותונת לחלוק, בין כובע לכומתה, בין רוטב למרק, בין מספר לספרה ועוד. במאמר זה (במקור הרצאה שנישאה בשנת תשל"א בתל־אביב) בן־חיים מסרטט את פעולתו של ועד הלשון בתחום התחדשות הדיבור העברי והרחבת אוצר המילים, מתאר את ההתנגדות שעוררה פעילותו ומציג את הצלחותיו. עוד הוא סוקר את פעולתה של האקדמיה בעשרים שנותיה הראשונות.

רש"י והלשון העברית

עצמאותו של רש"י בתחום המילון מאת חנוך גמליאל

לשוננו, כרך עג חוברת ג–ד (תשע"א), עמ' 437–448

רבי שלמה יצחקי, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, נולד בסביבות שנת דת"ת (1040) בעיר טרואה (טרוייש) שבצרפת, ובה פעל רוב ימיו עד למותו בכ"ט בתמוז דתתס"ה (1105). המאמר של חנוך גמליאל – חוקר העברית של ימי הביניים ותפיסות הבלשנים והפרשנים בימי הביניים – מבוסס על הרצאתו בערב עיון פתוח שייחדה האקדמיה לדמותו של רש"י.
המשיכו לקרוא.

פרא וחמור – ומה שביניהם

פרא וחמור – ומה שביניהם מאת זהר עמר

לשוננו, כרך עו, חוברת ג (תשע"ד), עמ' 265–283

בעברית בת ימינו השמות פֶּרֶא ועָרוֹד מוכרים כשמות של שני בעלי חיים שונים הנזכרים במקרא. המאמר עוסק בזיהוים, ביחס האדם אליהם ובשימושם, ומתמקד בתופעה אפשרית של הכלאתם עם חיות משק כמו חמור וסוס.

טיל מונחה מאת דוד פלס

לשוננו לעם, כרך ט חוברת ח (תשי"ח), עמ' 233–238

במאמר הכותב מספר על חידוש המונח טיל מונחה. הוא מוסר את מה שידוע לו על המילה 'טיל' ומסביר את ההבדל בין 'טיל' ובין 'טיל מונחה'. נעיר כי כיום המונח 'טיל' משמש בעיקר לציון טיל מונחה לעומת 'רקטה' שאינה מונחית.

נעמי שמר

שירי נעמי שמר – קווי היכר סגנוניים מאת תמר סוברן

לשוננו לעם, כרך נו, חוברת ג (תשס"ז), עמ' 131–148

"למעלה מארבעים שנה נשמע ונשמר קולה הייחודי של נעמי שמר. אין עוד בארץ יוצר עממי שיצירתו הפכה לחלק מההוויה הישראלית של צעירים ובוגרים. המנגינות משמרות את המילים, השירים נלמדים בבית הספר מן הימים הראשונים של כיתה א. ילדים פוגשים דרכם חוויות חיות ועושר של לשון, ובעזרתם מתחזקת ומתעשרת זיקתם לנוף הארץ וללשון העברית המתארת אותו."

אנגלית באוניברסיטאות על שום מה? מאת אהרן דותן

העברית, כרך סא, חוברת ד (תשע"ג), עמ' 147–157

לקריאת המאמר "כיום שומה על העברית להתמודד לא רק עם רסיסי הלעז האנגלי החודרים אליה ומכרסמים בה… אלא עליה לעמוד במתקפה אנגלית חזיתית, גלויה ונמרצת, המאיימת לדחוק את רגליה של העברית כליל. זו איננה בעיה בלשנית או סוציו־לינגוויסטית, אלא עניין אקדמי או פסידו־אקדמי היוצר בעיה תרבותית ולאומית ממדרגה…
המשיכו לקרוא.

על שיבולים ופאה בראש ובשדה מאת ישראל רוזנסון

לשוננו לעם, כרך נג חוברת ב (תשס"ב), עמ' 75–80

"במאמר זה ננסה לחשוף רקע לשוני ספרותי לכמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים (עם שהקשר ביניהם נראה במבט ראשון מוזר) במתנות עניים – פאה ולקט – ובשֵׂער. שני הביטויים שיעמדו במוקד חקירתנו הם שיבולת הזקן ופאה נכרית. ננסה לעמוד על זיקתם לפאה שבלשון מקרא, ובתוך כך נתייחס לביטוי קצוצי פאה, ונאמר דבר מה על זיקה אפשרית ללקט."

אהרן אהרנסון

שֵׁמוֹת הֲמוֹנִיִּים לִצְמָחִים מאת אהרן אהרנסון

זכרונות ועד הלשון, מחברת ה (תרפ"א)

בט"ו באייר תרע"ט, 15 במאי 1919, נעלם מעל תעלת למנש האווירון הצבאי שטס בו אהרן אהרנסון, חוקר טבע, אגרונום ובוטנאי ארץ ישראלי, מגלה "אם החיטה". אהרנסון פעל נמרצות למתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל. פועלו בתחום המינוח העברי מתואר בהרצאה שאמור היה לשאת לפני ועד הלשון ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לאחר מותו פרסם ועד הלשון את ההרצאה ב"זכרונות ועד הלשון".
המשיכו לקרוא.

טוּזיג או לא טוּזיג – זו השאלה מאת מרדכי מישור

לשוננו לעם, כרך מו חוברת ב (תשנ"ה), עמ' 71–74

המילה טוזיג – פיקניק בלעז – אינה משמשת שימוש רגיל ככל מילה מן השורה. היא דוגמה מובהקת למונח לא מוצלח, בעל "מקַדם קליטוּת" נמוך. אלא שהאקדמיה מעולם לא נדרשה להכריע בשאלת מעמדה; המזכירות המדעית אינה ממליצה לפונים אליה להשתמש בה, ואין צורך לומר שלא האקדמיה המציאה אותה.

עם ולשון – חינוך ותרבות מאת חיים א' כהן

אקדם 50 (תשע"ד)

"עברית יודעים הכול. עברית מפטפטים הכול. הכול נעשֶׂה בעברית, ובעברית חיה, נושמת, חיונית, מחדשת ומתחדשת כל העת. כדי לכתוב ולדבר עברית אין הישראלי, דובר עברית ילידית, צריך ללמוד דקדוק." לשם מה בכל זאת צריך ללמוד וללמד דקדוק במערכת החינוך כיום? הדברים נאמרו בערב עיון של האקדמיה ללשון העברית בנושא הוראת הספרות והלשון בבתי הספר, ביום הלשון העברית, כ"א בטבת תשע"ד.
המשיכו לקרוא.

"וְסִימַנַךְ" – סימנים בלשון העברית מאת יגאל ינאי ויוסף עופר

לשוננו לעם, כרך מב, חוברת ד (תשנ"א), עמ' 142–145

מילים המבוססות על נוטריקון הבא כדי להקל על הזיכרון אינן תופעה חדשה. הסימנים הראשונים הידועים הם מתקופת התנאים. דצ"ך עד"ש באח"ב הוא הסימן שנתן רבי יהודה במכות מצרים (דם, צפרדע, כינים, ערוב…) כמפורש בהגדה של פסח.

על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו מאת תמר קציר (כץ)

לשוננו, כרך עו, חוברת א–ב (תשע"ד), עמ' 59–77

מילים מקראיות רבות משמשות בעברית בת ימינו ובהן קבוצה מעניינת ומיוחדת: מילים שבלשוננו היום הן פשוטות ורגילות, אך במקרא הן מילים קשות ונדירות שמשמען עלום או שנוי במחלוקת. המאמר מדגים שלושה סוגי שימושים: שימוש המבוסס על הפרשנות הקלסית, שימוש המבוסס על פרשנות חדשה ושימוש המבוסס על ההקשר במקרא.

תלמיד חכם – תלמיד או חכם? מאת אליקים וייסברג

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ה (תשנ"א), עמ' 191–193

משמעות הצירוף תלמיד חכם היא 'למדן, בקי בתורה'. עיון לשוני בצירוף מעורר שאלה קלה ותמיהה חמורה. הקלה היא בעיה דקדוקית: האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? החמורה היא סתירה פנימית: אם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע פחיתות כבוד?

איש יהודי היה בשושן הבירה מאת משה בר־אשר

לשוננו לעם, כרך נ חוברת ב (תשנ"ט), עמ' 76–79

"יש מחוקרי העברית ומפרשני המקרא שנתנו דעתם לעובדה שהמילה יהודי שינתה את הוראתה אחרי גלות עשרת השבטים, והיא מציינת מאז שם כולל לכל אחד מבני ישראל. אמת הדבר, השינוי לא יכול היה להתרחש לפני גלות עשרת השבטים, אבל לדבר הזה יש להוסיף שינויים שחלו בהוראת המילה רק בראשית ימי הבית השני".

תרגומי הספרות הערבית לעברית: מאוריינטליזם להתקבלות מאת מחמוד כיאל

העברית, כרך סא חוברת ד (תשע"ג), עמ' 175–192

עניינו של המאמר בשלושה מתרגמים בולטים שאימצו מגמות תרגום ייחודיות, מתוך מניעים אידאולוגיים מנוגדים, והובילו את פעילות התרגום לכיוונים שונים: מנחם קפליוק (1988-1900), שמעון בלס (נולד ב־1930) ואנטון שמאס (נולד ב־1950). המאמר מבוסס על הרצאה של המחבר בכינוס הפתוח ללשון העברית ולספרותה שקיימה…
המשיכו לקרוא.

השפעת הצרפתית על לשון ימינו מאת משה קטן

לשוננו לעם, כרך מב, חוברת א (תשנ"א), עמ' 24–25

העברית והצרפתית הן שפות שונות מאוד, השייכות למערכות בלשניות רחוקות זו מזו. עם זאת, אפשר לגלות ביניהן קרבה בשל הנסיבות ההיסטוריות והגלגולים שעברו על שתי השפות. המאמר המתפרסם כאן עוסק בנקודות המגע בין העברית לצרפתית.

הדמומית והכלנית מאת ראובן סיוון

הדמומית והכלנית מאת ראובן סיוון

לשוננו לעם, כרך יב חוברת ו (תשכ"א), עמ' 149

מי חידש את השם 'כלנית' ל־Anemone? ואיך קרא לצמח זה בן־יהודה? ומהי 'דמומית'? ראובן סיוון מנסה לעשות סדר בשמות ובמחדשיהם.
המשיכו לקרוא.

מלחמת שִׁמְשׁוֹם בחוֹלְיוֹם

מלחמת שִׁמְשׁוֹם בחוֹלְיוֹם מאת שושנה בהט

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ה (תשנ"א), עמ' 189–190

בתוך שאר המילים האבודות שהוצעו לשימוש ולא הגיעו אפילו לחיי שעה, נמצאות שתי רשימות מילים של פרופ' יוסף קלוזנר ושל קדיש סילמן. שתיהן התפרסמו בכרך הראשון של לשוננו בשנת תרפ"ט (ראו בתמונה). הן קלוזנר הן סילמן ביקשו לעשות כמעשיהם של עמי המערב באירופה בשינוי צורה ולקרוא שמות עבריים לימות השבוע.

closeup of almond blossom

שקדייה מאת טלי בן־יהודה

אקדם 28 (תשס"ה)

מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?
המשיכו לקרוא.

זָקֵן כמילת טאבו בעברית הישראלית מאת הדסה קנטור

פרקים בעברית לתקופותיה: אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 321–327

מערכת הערכים כפי שהיא מתבטאת בלשון ימינו שונתה, ובהשפעת המערב הוחרמו מילים רבות. הוא אשר קרה למילה הנאה זָקֵן: במקרא אין לה משמעות נלווית שלילית כלשהי. אך בימינו המילה זקן כמעט הפכה למילת טאבו, והיא הומרה בתחליפים מספר: קשיש, מבוגר, בוגר, בכיר, ותיק. גם בחלופות אלו חלו תזוזות סמנטיות במרוצת השנים.

גפרור

גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים מאת ראובן מירקין

לשוננו לעם, כרך לג חוברת ד–ה (תשמ"ב), עמ' 135–138

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר ספרים, ואולם המילה אינה מובאת במילון בן־יהודה. מן הסתם ידע בן־יהודה על החידוש, אבל מן הסתם לא הביאה במילונו משום שהעדיף את חידושו שלו מַדְלֵק.

מלחמת השפות ומלחמת השפה מאת משה בר־אשר

מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד

בשנה הזאת מלאו מאה שנה למלחמת השפות ביישוב על מעמדה של העברית המתחיה. מלומדים ועסקנים סברו שהעברית שהייתה בתהליך של שיבה לחיים מלאים לא תצלח להוראה של מקצועות חדשים שלא היה להם מינוח בעברית. ואם תצלח להוראה בבתי הספר, אין בה כוח לשמש בהוראה האקדמית בטכניון ולימים גם באוניברסיטה העברית. לשמחת שוחרי הלשון והתרבות העברית…
המשיכו לקרוא.

דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו מאת חיים א' כהן

לשוננו לעם, כרך מט חוברת ג (תשנ"ח), עמ' 117–131

במאמר מקיף זה המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.
המשיכו לקרוא.

מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי מאת אפרים חזן

חנוכה תשע"ד

"…מעוז צור ישועתי' הוא פיוט לחנוכה הנאמר לאחר הדלקת הנרות במנהגי אשכנז. בזמננו "אומץ" הפיוט גם בקהילות ספרדיות ומזרחיות שונות – בעיקר בשנות המדינה. פיוט זה שייך לפיוטי הגאולה: הוא עוסק בתקופות היסטוריות שונות בחיי עם ישראל ומתאר את הגאולה שהייתה בכל אחת מהן (ראו בעיון להלן)…"
המשיכו לקרוא.

"מה רציתי להגיד?" פועלי תפיסה ואמירה בעברית הדבורה – משימוש מילולי לשימוש פרגמטי מאת אסתר בר אבא בורוכובסקי

מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, תשע"ד, עמ' 125–137

המאמר מיוחד למילים ולביטויים רבים הרווחים בשיח היום־יומי הדבור במשמעות שונה ממשמעותם המקורית, למשל כאילופשוטאתה יודע.