מבחר תשובות

כאן תמצאו תשובות רבות של המזכירות המדעית על שאלות נפוצות.
תשובות אלו מבוססות על תשובות שניתנו לפונים במהלך השנים והן עובדו ונערכו. במידת הצורך אנו מעדכנים את התשובות – לפי החלטות האקדמיה או בעקבות נתונים שהתגלו ושיקולים חדשים שעלו.
מבחר התשובות ממשיך להתרחב כל העת – לשירות קהל המתעניינים.

עורכת המדור: תמר קציר

נָעַל והנעיל

אנו נשאלים לעיתים מה הפועל המתאים לשימת נעליים לאחֵר – בעיקר לילדים. התנ"ך וספרות חז"ל מעמידים לרשותנו שתי אפשרויות. בספר יחזקאל נאמר: "וָאַלְבִּשֵׁך רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ" (טז, י) – נָעַל בבניין קל. ובמכילתא דרבי ישמעאל: "לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו סנדליו" (נזיקין א). לעומת זאת בספר דברי הימים מצאנו: "וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם" (ב כח,…
המשך קריאה נעימה >>

נראָה ונראֶה

האם נכון לומר נִרְאֶה או נִרְאָה? התשובה היא כי שתי הצורות נכונות – אך לא באותו הזמן. נִרְאֶה היא צורת ההווה: 'נראֶה לי שאת צודקת', 'אתה נראֶה ממש טוב', 'נראֶה לכם שאמרתי את זה?' הגייה זו של נראֶה בהווה רגילה בפי כול בביטויים כגון 'כנראֶה', 'ככל הנראֶה', 'רואה ואינו נראֶה'. נִרְאָה היא צורת העבר: 'הוא נראָה…
המשך קריאה נעימה >>

נרטב והתרטב

שני הפעלים – נִרְטַב (מבניין נפעל) והִתְרַטֵּב (מבניין התפעל) – מאוחרים יחסית בלשוננו, ומבחינת הדקדוק שניהם טובים באותה מידה, שהרי שני הבניינים יפים לציון שינוי מצב. למשל, נֶחְלַשׁ, נִרְדַּם בבניין נפעל; הִתְחַזֵּק, הִתְעוֹרֵר בבניין התפעל. נראה שבתפיסתם של דוברים רבים נִרְטַב מייצג עברית גבוהה יותר, אולי משום שהִתְרַטֵּב שגור יותר בפי הילדים. נציין שהצמד נרטב…
המשך קריאה נעימה >>

סב על עקביו ושב על עקבותיו

הביטויים סב על עקביו (או 'עקבותיו') ושב על עקבותיו (או 'עקביו') קרובים מאוד זה לזה, ובהקשרים רבים הם עשויים להתחלף ביניהם. אף על פי כן הם אינם זהים, וביסוד כל אחד מהם עומד ציור אחר: סב על עקביו פירושו 'הסתובב על עקביו ופנה לכיוון הנגדי'. המילה עָקֵב משמשת כאן בַּמשמע היסודי 'החלק האחורי של כף…
המשך קריאה נעימה >>

יום המשפחה

סבא רבא, סבתא רבתא

השאלה איך נכנה את הורי סבֵינו היא שאלה כמעט יום־יומית בדור האחרון. האקדמיה בחרה בצירוף המהלך סַבָּא רַבָּא על דרך הארמית ('רבא' בארמית – גדול) ובנקבה קבעה סָבְתָא רַבְּתָא (רַבְּתָא היא צורת הנקבה הארמית של רַבָּא). לצד אלו אפשר להשתמש גם בצירופים סָב גָּדוֹל, סַבָּא גָּדוֹל; סָבָה גְּדוֹלָה, סָבְתָא גְּדוֹלָה. ומה צורת הרבים? דרך…
המשך קריאה נעימה >>

סבלנות וסובלנות

עברית ימינו מזמנת לנו שתי מילים דומות אך שונות במשמעותן: סַבְלָנוּת (patience) וסוֹבְלָנוּת (tolerance). שתיהן גזורות מאותו השורש – סב"ל – שבראשונה היה בעל משמעות פיזית ממש: לסבול פירושו 'לשאת משא'. כך למשל בדברי הלעג של ישעיהו על הסוגדים לאלילי זהב וכסף הוא אומר: "יִשָּׂאֻהוּ [הכוונה לאל שיעשו] עַל כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד, מִמְּקוֹמוֹ…
המשך קריאה נעימה >>

סופה וסערה

נשאלנו אם יש הבדל בין המילים סופה וסערה, ואם כן – מהו. בתנ"ך סוּפָה וסְעָרָה (או סַעַר) הן מילים נרדפות. שתיהן מציינות רוח עזה, ובהשאלה הן מציינות מהומה ורעש ואף כעס וחמה. למשל: "וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ, בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלְחָמָה בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה" (עמוס א, יד). גם בספרות שלאחר המקרא אין הבחנת משמעות בין המילים, וההבדל היחיד ביניהן הוא…
המשך קריאה נעימה >>

סינר או סינור?

עד היום יש המתלבטים מה הצורה הנכונה – סינר או סינור. האקדמיה נדרשה לשאלה זו, וקבעה כי הצורה התקנית היא סִינָר. המילה סינר נזכרת במשנה: "האישה החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה" (שבת י, ד), ופירושה יריעת בד המשתלשלת מן המותניים מטה ונקשרת לגוף ברצועות. מרביתם של כתבי היד המנוקדים ושל מסורות הקריאה במשנה מוסרים…
המשך קריאה נעימה >>

סירים וסירות

אם נשאל דובר עברית בן ימינו מה צורת הרבים של 'סיר' הוא ודאי יתמה על שאלתנו. שהרי כיום ברור לכול שסיר ברבים הוא סירים, בדיוק כמו במילים אחרות מאותו המשקל (שִׁיר–שִׁירִים, סִיב–סִיבִים ועוד רבים). גם עיון בכמה מן המילונים החדשים יַראה כי זו צורת הרבים היחידה של המילה (מילון ההווה, רב־מילים). אך המעיין במילוני ועד…
המשך קריאה נעימה >>

סכנת מוות וסכנת חיים

הצירופים 'סכנת מוות' ו'סכנת חיים' נראים הפוכים זה מזה, ואף על פי כן הם משמשים באותה משמעות. הא כיצד? מבנה הסמיכות נפוץ מאוד בעברית, והוא עשוי להביע יחסי משמעות שונים: שייכות – 'של' (כבשת הרש, כספי ציבור), חומר (כף עץ, נעלי בד), תוכן (כף סוכר, נבואת נחמה), זמן (ארוחת בוקר), תכלית (שולחן עבודה, נעלי בית),…
המשך קריאה נעימה >>

סַכּרת או סוּכּרת?

המונח התקני הוא סֻכֶּרֶת (בלי ניקוד: סוכרת). המונח שנקבע הוא שילוב של המילה סוכר ושל משקל המחלות פַּעֶלֶת, כלומר: ראשיתו בתנועה u כמו סוכר, והמשכו בשני סגולים כמשקל המחלות. למחלות דלקתיות האקדמיה נוהגת לקבוע שמות בעיקר במשקל פַּעֶלֶת, אך לשמות של מחלות אחרות יכולות להתאים גם דרכי תצורה אחרות. למעשה המילה סוכרת נקבעה בצורתה זו…
המשך קריאה נעימה >>

סלסילה או סלסלה?

סל קטן הוא סַלְסִלָּה, ובלי ניקוד סלסילה. צורת הרבים היא סלסילות. מילה זו מופיעה במקרא פעם אחת: "עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת" (ירמיהו ו, ט). יש המפרשים שמדובר בצורה אחרת של המילה זַלְזַל – שריג של גפן. אחרים מפרשים זאת מלשון סַל, ומכאן משמעות המילה המוכרת בימינו. מילה קרובה בהגייתה…
המשך קריאה נעימה >>

סִפְרוּת או סַפְרוּת?

מפי דוברי העברית נשמעות שתי הגיות של המילה: סִפְרוּת וסַפְרוּת. ההגייה הנחשבת תקנית היא סִפְרוּת, כפי שנקבע במילוני האקדמיה ללשון העברית. ואולם גם הניקוד סַפְרוּת מתועד בחלק מן המילונים העבריים הכלליים. כבר בימי הביניים שימשה בלשוננו המילה ספרות, אך במשמעות אחרת: מלאכת הסוֹפֵר. לדוגמה: "ואמרו על אחד מן החסידים שהיה לו שכן סופר מהיר, והיה…
המשך קריאה נעימה >>

יום המשפחה

עברית לכל המשפחה

מיהו דוד? בתנ"ך 'דוד' הוא אחי האב ו'דודה' היא אחות האב וגם אשת הדוד. השימוש במילים אלו לציון קרבה דווקא מצד האב אינו מקרי, שכן בעת העתיקה הייתה חשיבות רבה יותר לקרבה מצד זה, למשל בהקשר של ירושה (הערבית מבחינה עד היום בין עַםּ 'אחי האב' ובין חַ'אל 'אחי האם'). בספרות חז"ל יש שימוש מועט ב'דוד' ו'דודה'…
המשך קריאה נעימה >>

עברית תקנית ועברית תקינה

הצירופים עברית תקנית ועברית תקינה משקפים שתי נקודות מבט: שם התואר תִּקְנִי נגזר מן המילה תֶּקֶן. מכשיר או מתקן ייחשבו תִּקְנִיִּים אם קיבלו אישור ממכון התקנים או כיוצא בזה. אך חיוני לא פחות שהם יהיו תַּקִּינִים, כלומר לא מקולקלים. עברית תקנית היא עברית על פי התקן (נורמה) שנקבע בתחומים שונים: כתיב, פיסוק, הגייה, נטיית הצורות, מינוח וכדומה.…
המשך קריאה נעימה >>

עגבנייה

את המילה עגבנייה חידש ככל הנראה יחיאל מיכל פינס, מראשוני ועד הלשון העברית. הוא בחר בשורש עג"ב המציין אהבה ותשוקה מינית. ההשראה לכינוי זה לירק בעל הלחיים האדומות באה משמה של העגבנייה בכמה מלשונות אירופה, כמו בגרמנית Liebesapfel שתרגומו "תפוח אהבה". ראובן סיוון מספר שהשם עגבנייה לא מצא חן בעיני תושבי הארץ, ודוברי העברית נמנעו…
המשך קריאה נעימה >>

עדשה ועדשים

עֲדָשִׁים היא צורת הרבים של עֲדָשָׁה (ולא "עָדָשׁ"), כפי שתאנים היא צורת הרבים של תאנה. ובדומה להם גם חיטים–חיטה, שְׂעורים–שעורה, שקמים–שקמה ועוד רבים. אם כן מינה של המילה 'עדשים' הוא נקבה: עדשים כתומות, עדשים ירוקות, עדשים מבושלות. מאכל עשוי עדשים מוכר כבר מספר בראשית: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים" (כה, לד). במקרא המילה באה…
המשך קריאה נעימה >>

עוּבּר בנקבה

המילה עוּבּר משמשת בלשוננו עוד מתקופת חז"ל לציון הוולד אשר בבטן אמו. ביסודה מילה זו יפה לזכר ולנקבה כאחד, ואולם מכיוון שבימינו אפשר לדעת את מין העובר כבר בזמן ההיריון – טבעי שנוצר רצון או צורך לגזור צורת נקבה למילה. למי שההבחנה חשובה לו נוכל להציע את הצורה עוּבָּרה, על דרך שוּתף–שוּתפה, וברבים עוּבָּרות. אומנם…
המשך קריאה נעימה >>

עוקמני בשיר "אני ואתה"

בשירה של רחל 'אני ואתה' (משנת תרפ"ט, 1929) הדוברת אומרת "בסתרי עֻקְמָנִי עלטה ודממה בסתרי עֻקְמָנִי". על פי מילונם של דוד ילין ויהודה גרזובסקי (גור) משנת תרע"ט (1919) עֻקְמָן פירושו "בנין רחב ידים שבו דרכים עקֻמות ומפֻתלות שקשה למצוא בו דרך לצאת ממנו". כלומר עֻקְמָן הוא מבוך. הפירוש מיוסד על מדרש מבראשית רבה ומקהלת רבה. על המילים…
המשך קריאה נעימה >>

עורק

רבים הוגים "עֹרֶק" במלעיל (כמו אֹזֶן), ואולם את המילה יש לומר במלרע: עוֹרֵק (כמו שׁוֹמֵר), וברבים עוֹרְקִים (כמו שומְרים), כגון בצירוף 'חוסם עורְקים'. ייתכן שהסיבה להגייה המלעילית הרווחת "עֹרֶק" היא הטעמתם המלעילית של כמה איברי גוף – עֹרֶף, בֹּהֶן, מֹתֶן, ואולי הצורך להתרחק מצורת הבינוני עוֹרֵק במשמע 'בורח, עריק'. מקור המילה בפסוק מספר איוב, המתאר…
המשך קריאה נעימה >>

עותק והעתק

המילים עותק והעתק קרובות במשמען, אך אינן זהות. עותק (בניקוד עֹתֶק) הוא אחד מכמה דברים שווים (אקזמפלר). למשל: 'הספר נדפס באלפי עותקים', 'חמשת העותקים חתומים בחותמת המקורית'. העתק (בניקוד הֶעְתֵּק או הֶעֱתֵק) הוא נוסח מועתק שאינו מקור, כגון תצלום של מסמך. לדוגמה: העתק של תעודת בגרות (למקרה שתאבד התעודה עצמה), העתק נאמן למקור. כאשר מסמך…
המשך קריאה נעימה >>

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

על הפועל נִסְפָּה ומשמעו

הפועל נִסְפָּה רווח בהקשר של השואה, והוא משמש לעיתים גם בהקשרים אחרים של מוות ואסונות. נשאלנו על מקורו של פועל טעון זה ועל ההקשרים שהוא מתאים להם. מקורו של הפועל נִסְפָּה בלשון המקרא. הוא קשור למילה סוֹף (השורשים ספ"י וסו"ף קרובים זה לזה) ומשמעו 'אבד', 'נשמד'. בתנ"ך מצוי גם הפועל סָפָה בבניין קל במשמעות 'כילה',…
המשך קריאה נעימה >>

על ידי וחלופותיו

צירוף היחס על ידי משמש בעברית הקלסית לציון כלי, אמצעי או מתווך. לדוגמה, בהגדה של פסח נאמר שהקדוש ברוך הוא גאל את ישראל ממצרים "לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו". בעברית החדשה צירוף היחס על ידי קיבל את המשמעות של מילת היחס by…
המשך קריאה נעימה >>

עליך ועלייך

יש אנשים המתלבטים אם לכתוב 'עליך' או 'עלייך', 'הישגיך' או 'הישגייך' וכדומה. תשובתנו כי שני הכתיבים נכונים אלא שכל אחד מהם מכוון למין אחר: 'עליך' ו'הישגיך' – ביו"ד אחת – מכוונים לזכר, ואילו 'עלייך' ו'הישגייך' – בשתי יו"דים – מכוונים לנקבה. כך למשל נכתוב לתלמיד "עליך לשפר את הישגיך", ואילו לתלמידה נכתוב "עלייך לשפר את…
המשך קריאה נעימה >>

עם הארץ בנקבה

על אדם שלא למד ואין לו ידע אומרים לעיתים שהוא 'עם הארץ'. כיצד אפשר לומר זאת על אישה? הדרך המקובלת והמומלצת לפי שעה היא להשאיר את הצירוף כמות שהוא: 'היא עם הארץ' – כמו 'היא נכס', 'היא אדם טוב' (או 'בן אדם טוב'). כך גם במקרים הפוכים: 'הוא אישיות', 'הוא דמות ידועה'. עם זאת מהלכת גם…
המשך קריאה נעימה >>

עם זה, עם זאת, יחד עם זאת

עם זה ועם זאת יש המקפידים על צורת הביטוי 'עם זה' בזכר במקום 'עם זאת' בנקבה – כי כך מצאנו בספר נחמיה. ואולם גם לצורת הביטוי 'עם זאת' יש על מה לסמוך. הנה פירוט הדברים: ביטויי קישור רבים מורכבים ממילת יחס ומכינוי רומז סתמי, כגון 'אחר כך', 'לפיכך', 'על כן', 'כמו כן', 'לעומת זאת'. כך…
המשך קריאה נעימה >>

עַמְלֵץ

עמלץ הוא שמו של סוג כריש. ראשיתו של שם מוזר זה בפירוש מקורי לפסוק בתהלים שהציע עמנואל לב (Löw; 1854–1944), חוקר יהודי הונגרי שכתב על בעלי החיים והצמחים של ארץ ישראל ועל שמותיהם העבריים והארמיים. בתהלים עד, יד נאמר "אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים". את המילים "עם לציים" הציע לב לקרוא בחלוקה…
המשך קריאה נעימה >>

עץ או פלי?

הטלתם מטבע כדי להכריע בהתלבטות ותהיתם על מקורו של הביטוי הנפוץ? מקורו של הביטוי "עץ או פלי" הוא בצורת מטבע המיל מתקופת המנדט הבריטי – בצידו האחד היה ציור של ענף עץ זית ובצידו השני הוטבע הכיתוב "פלשתינה (א"י)". "עץ" הוא אפוא הצד שעליו ציור הענף, ו"פלי" הצד שעליו כתוב "פלשתינה". גם כיום "עץ" הוא…
המשך קריאה נעימה >>

עשה ימים כלילות או עשה לילות כימים?

בדרך כלל אדם ישן בלילה ופעיל ביום. אך יש שבגלל משימה חשובה ודחופה אנשים פעילים גם בלילה, ועליהם אומרים שהם עושים לילות כימים. כך למשל עגנון מתאר את חריצותו של גרשום בסיפורו 'הנידח': "והיה עוצר עצמו בבית המדרש והיה עושה לילות כימים לתורה, והיה יושב ושונה, לא שח שיחה בטלה ולא ישן שנת קבע". הביטוי…
המשך קריאה נעימה >>

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת הרבים שלה – פַּגּוֹת, לעומת צורת הרבים של פַּגִּיתפַּגִּיּוֹת, שהיא כצורת הרבים של פגייה, המקום שבו מטפלים בפגים. את…
המשך קריאה נעימה >>

פוחד ומפחד

בימינו פּוֹחֲדִים – בבניין קל, וגם מְפַחֲדִים – בבניין פיעל, ללא הבחנת משמעות. מה המקור לכפל הצורות האלה? בתנ"ך (על פי ניקוד המסורה) משמשות בעיקר צורות בבניין קל – בעבר ובעתיד בלבד, בסך הכול עשרים ושתיים היקרויות. למשל: "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם" (דברים כח, סו); "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד"…
המשך קריאה נעימה >>

פיקח ופיכח

השורש פק"ח מציין ביסודו פתיחה, והוא קרוב לשורשים פק"ע ובק"ע. במקרא הוא מציין בעיקר פתיחה של עיניים: "אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם" (ירמיהו לב, יט), ומכאן פיקח הוא מי שאינו עיוור: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר, הֲלֹא אָנֹכִי ה'" (שמות ד, יא). ומעניין…
המשך קריאה נעימה >>

חנוכה

פך שמן ופח שמן

בהקשר של חג החנוכה נכון לדבר על פך השמן. בתיאור הנס בתלמוד נאמר: "שכשנכנסו יוונים להיכל טִמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונִצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים…" (בבלי שבת כא ע"ב). משמעות…
המשך קריאה נעימה >>

פצחן ופרצן

מילים נפוצות בתחום לָחמת סֶבֶ"ר ("סייבר") הן "האקר" ו"קראקר". למילים אלו קבעה האקדמיה חלופות עבריות: פַּצְחָן (האקר) הוא אדם בעל ידע רב במחשבים ובמערכות ההפעלה שלהם, ובין השאר מסוגל לפצח קודים, ועל שם יכולתו זו נקרא פצחן. פצחנים עשויים לסייע לחברות המפתחות מערכות אבטחה למחשבים ולהעמיד אותן על נקודות התורפה של המערכות. פַּרְצָן (קראקר; רווח…
המשך קריאה נעימה >>

פקק ומכסה

לכל סיר יש מכסה ולכל בקבוק יש פקק. או שמא גם לבקבוק יש מכסה? המילים פקק ומכסה משמשות שתיהן בלשון המקורות אך משמען הבסיסי שונה: המכסה כשמו נועד לכסות, ואילו הפקק פוקק את הכלי, כלומר סותם את פתחו. מדובר בשתי צורות סגירה שונות, ואכן בספרות חז"ל יש הבחנה ברורה בין שתי הפעולות: "מכסין ולא פוקקין"…
המשך קריאה נעימה >>

פורים

פֶּרֶג ופָרָג

הפרג מוכר מפריחתו בשדות, אך גם מן השימוש בגרגיריו במטבח – למשל במילוי אוזני המן. בשני ההקשרים אפשר לומר פֶּרֶג וגם פָּרָג. בעשורים הראשונים של המאה העשרים נפוצה הצורה פֶּרֶג, וכך נוקד במילונים. במאמר משנת תש"ו (1946) שכתב זאב בן־חיים, לימים נשיאה של האקדמיה ללשון העברית, הוא הוכיח על פי השוואה לארמית הסורית כי הניקוד…
המשך קריאה נעימה >>

פרגון

שאלה: מה מקור המילה פרגון והאם יש לה חלופה עברית? תשובה: מקורם של הפועל פרגן ושם הפעולה פרגון ביידיש – במילה פארגינען (ההגייה: farginen), ומכאן גם הפ"א הרפה בראש המילה. לאורך השנים היו ניסיונות להציע חלופות עבריות למילה. הידועה שבהן היא המילה ריתוי. יצחק אבינרי הציע להשתמש בחלופה זו בעקבות אביגדור המאירי. הפועל רִתָּה – שמשמעו…
המשך קריאה נעימה >>

פרוטוקול ופרטי־כל

המילה פרוטוקול נתגלגלה ללשונות אירופה מן היוונית והלטינית. בבסיס המילה עומדים הרכיבים היווניים proto – ראשון, kolla – דֶּבֶק, ובראשיתה היא ציינה את הדף הראשון בערמת דפי פפירוס מודבקים. בדף זה הופיעה חותמת רשמית המעידה על מקור המסמך והתאריך שלו. כיום המילה פרוטוקול נושאת כמה משמעויות. אחת מהן היא רישום של דברים שנאמרו במהלך ישיבה,…
המשך קריאה נעימה >>

פָּרַס או פָּרַשׂ?

מלכתחילה מתקיימים בעברית שני שורשים: האחד פר"ס בהוראת 'חתך' והאחר פר"שׂ בהוראת 'שָׁטַח', 'פיזר'. ואולם כבר בכתבי היד ובדפוסים של ספרות חז"ל אנו מוצאים שגם השורש השני, שהוראתו שיטוח ופיזור, נכתב לעיתים בסמ"ך. כך למשל במסכת סוכה מן המשנה: "פרס [נוסח אחר: פירס] עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנְשָׁר [העלים הנושרים]". ככלל חל…
המשך קריאה נעימה >>

פרפקציוניסט בעברית

לפני הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה ללשון עמדה ההצעה לקבוע תמורת פרפקציוניסט ופרפקציוניזם את המילים שְׁלֵמוּתָן ושְׁלֵמוּתָנוּת, המובאות במילוניו של ראובן אלקלעי ואף משמשות מעט. בדיוני הוועדה עלתה השאלה אם אומנם יש צורך לקבוע מילים מיוחדות לעניין או שמא אפשר להסתפק בצירופים קיימים דוגמת רדיפת שלמוּת, שאיפה לשלמוּת. דעה אחת הייתה שצירופי המילים האלה…
המשך קריאה נעימה >>

צבא ההגנה לישראל

מה עומד מאחורי ראשי התיבות צה"ל – האם הצירוף הלא מיודע 'צבא הגנה לישראל' או הצירוף המיודע 'צבא ההגנה לישראל'. לפי ההיגיון הלשוני מכיוון שמדובר בצבא מסוים אחד וידוע – שמו המלא של צה"ל צריך להיות מיודע: צבא ההגנה לישראל. אלא שב"חוק יסוד צה"ל" הופיע השם ללא יידוע. ושינוי לשון החוק הוא עניין לא פשוט בכלל.…
המשך קריאה נעימה >>

צַבָּע או צַבָּעִי?

רבים מתלבטים בשמו של בעל המקצוע העובד בצביעה. צורת השם התקנית היא צַבָּע – על משקל נַגָּר, טַבָּח, סַפָּר, דַּיָּל, זַמָּר ועוד. שמו של בעל המקצוע הזה רווח למדי בספרות חז"ל, כגון בדברי המשנה "הצבע צובע לעצמו" (שביעית ז, ג). ההגיות הרווחות "צַבַּעי" ו"צַבָּעִי" שגויות. הן נוצרו אצל דוברים שאינם הוגים את העיצור עי"ן –…
המשך קריאה נעימה >>

צדף וצדפה

כיצד נכון לומר – צְדָף וצְדָפָה או צֶדֶף וצִדְפָּה? ומה ההבדל בין צדף לצדפה? הצורות התקניות הן צֶדֶף וצִדְפָּה. זוג מילים זה דומה לזוגות המילים: נֶקֶב–נִקְבָּה, יֶתֶר–יִתְרָה, שֶׁלֶד–שִׁלְדָּה, כֶּבֶשׂ–כִּבְשָׂה וכן מֶלֶךְ–מַלְכָּה, כֶּלֶב–כַּלְבָּה. המילים הסגוליות, דוגמת נֶקֶב, כֶּבֶשׂ, כֶּלֶב, היו במקורן בנות הברה אחת (למשל כֶּלֶב הייתה כַּלְבְּ, כמו בערבית), ולצורת הנקבה נוספה הסיומת ־ָה (כַּלְבָּה).…
המשך קריאה נעימה >>

צוהריים טובים

רבים שואלים על טיבה ועל תקינותה של הברכה "צוהריים טובים". ראשית נשיב על השאלה הנפוצה: מה הצירוף התקין – 'צוהריים טובים' או 'צוהריים טוב'? מבחינה דקדוקית המילה צוהריים נתפסת כיום כשם עצם ברבים – דוגמת מים ושמיים – בעל סיומת  ַיִם (על דרך הזוגי). ואכן בצירוף הסמיכות 'צוהרי היום' שנוצר בימינו המילה צוהריים באה בצורה…
המשך קריאה נעימה >>

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא – מצויה קצת בספרות חז"ל, אך אין במקורות תיעוד לצורת הרבים שלה. כמה מן המילונים מביאים לצד צְוָתִים גם את…
המשך קריאה נעימה >>

שאלות ותשובות

צולל וצוללן

יש הקוראים לאדם הצולל מתחת למים צוֹלֵל ויש הקוראים לו צוֹלְלָן. מן הבחינה הלשונית שתי המילים טובות להבעת העניין: צוֹלֵל – צורת הבינוני (הווה) של הפועל צָלַל. צורה זו טובה לציון בעל מקצוע או עיסוק כמו צורות בינוני רבות אחרות, למשל: שֹׁופֵט, יוֹעֵץ, רָץ, מַדְרִיךְ, מִתְאַגְרֵף. צוֹלְלָן – צורת הבינוני צוֹלֵל בתוספת הסיומת ־ָן. גם…
המשך קריאה נעימה >>

צְמִיג או צָמִיג?

המילה צמיג חודשה במחצית הראשונה של המאה העשרים לציון "חישוק של גומי לגלגל של מכונית" (אבן־שושן, מִלּוֹן חָדָשׁ). תחילה נוקדה המילה במילונים (החל בשנת 1935) בקמץ – צָמִיג, בדיוק כמו שם התואר צָמִיג (דביק). ואולם במילון למונחי מכונית שפרסמה האקדמיה בשנת תשט"ו (1955) נקבע הצורה צְמִיג במשקל פְּעִיל. יתרונה של צורה זו שהיא מבחינה בין שם…
המשך קריאה נעימה >>

צֹמֶת – זכר או נקבה?

רבים מדוברי העברית תופסים את צומת כשם שמינו נקבה – "צומת מסוכנת", "הצומת הקרובה" וכיו"ב, אבל המקפידים על לשונם נוקטים לשון זכר: "צומת מסוכן", "הצומת הקרוב". כך אומנם קבעה האקדמיה ללשון העברית: צומת – מינו זכר. מקורו של השם 'צומת' בספרות חז"ל, ושם הוא בא תמיד בצירוף 'צומת הגידים' (מקום חיבורם של הגידים ברגלי הבהמה…
המשך קריאה נעימה >>

קברים וקברות

למילה קֶבֶר שתי צורות רבים בלשון המקרא – קְבָרִים וקְבָרוֹת (הצורה השנייה בעיקר בלשון המקרא המאוחרת). לעומת זאת בלשון חז"ל צורת הרבים הרגילה היא קְבָרוֹת. הבדלים בצורת הרבים בין לשון המקרא ללשון חז"ל ידועים גם במילים אחרות. לדוגמה: צורת הריבוי של מוֹעֵד במקרא היא מוֹעֲדִים, ואילו בלשון חז"ל משמשת גם הצורה מוֹעֲדוֹת. פעמים רבות צורת…
המשך קריאה נעימה >>

קולות בעלי חיים

במדרש "כיסא ואיפודריון" מן המאה האחת עשרה נמצאת רשימה ארוכה למדי ומפתיעה למדי של קולות בעלי חיים: "אמר ר' יוחנן היו כולם נותנים קולם והיה מרעיד כל העולם כולו, שור גועה, אריה שואג, איל צוהל, נמר צורח, כבש חונב, זאב זורד, צבי מפרט, דוב מגמגם, חמור מבריס, פיל נוהם, ראם מצלצל, גרפית מלבלב, אדם מרנן,…
המשך קריאה נעימה >>

קַנְיוֹן או קֶנְיוֹן?

המילה קניון משמשת בעברית גם במשמע 'מרכז קניות' וגם במשמע 'גיא צר ועמוק באזור הררי'. בשני המשמעים הצורה התקנית היא קַנְיוֹן בפתח ובמלרע (הטעמה בהברה האחרונה). אומנם באנגלית המילה canyon ('גיא צר') נהגית בתנועת ε (כך על פי רוב נהגית באנגלית התנועה הנכתבת באות a) ובמלעיל. ואולם אין סיבה להגות כך בעברית. המילה הזאת ספרדית…
המשך קריאה נעימה >>

שאלות ותשובות

קצה הלחם

איך נקראים הקצוות של כיכר הלחם? השם הפשוט ביותר הוא כמובן קצה הלחם. אך בקרב הדוברים מהלכים השמות "נשיקה" ו"לשיקה". את הכינוי נשיקה אפשר אולי להבין כמקום שבו כיכרות הלחם שבתנור נושקות זו לזו. בספרות חז"ל מקום המגע הזה מדומה דווקא לנשיכה: במשנה נזכרים "ככרות נושכות זו בזו" (טבול יום א, א), ור' עובדיה מברטנורא…
המשך קריאה נעימה >>

קָצָר וקָצֵר

שְׂעָרוֹ גֻּלַּח כְּשֶׁבָּא לַמַּחֲנֶה שְׂעָרָהּ נִשְׁאַר אָרֹךְ וּבְלִי מַעֲנֶה אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ בָּרַעַשׁ הַגּוֹבֵר שְׂעָרֵךְ הָאָרֹךְ, נַעֲרָה, שְׂעָרְךָ הַקָּצֵר (יהודה עמיחי, הבלדה על השער הארוך והשער הקצר) המילה קָצָר היא משמות התואר הרגילים ביותר בלשוננו, ונראה שכיום איש אינו מתלבט כיצד להגותה. גם המילונים בני ימינו תמימי דעים בעניינה, ובכולם מצוי ניקוד זהה: קָצָר בשני…
המשך קריאה נעימה >>

קָרָא והִקְרִיא

רבים שואלים אותנו כיצד נכון לומר: 'קראתי סיפור לילדיי' או 'הקראתי סיפור לילדיי'? הפועל הרגיל לעניין זה בתנ"ך ובספרות חז"ל הוא הפועל קָרָא בבניין קל. בתנ"ך – בייחוד בתוספת 'באוזני', כגון "וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית ה' וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ… וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית ה'" (מלכים ב כג,…
המשך קריאה נעימה >>

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן המקרא), וכך גם רָאשֵׁי ממשלה. כידוע צורות הנטייה של היחיד באות בחולם, כגון רֹאשִׁי (הראש שלי), רֹאשְׁךָ, רֹאשָׁהּ – על…
המשך קריאה נעימה >>