מבחר תשובות

כאן תמצאו תשובות רבות של המזכירות המדעית על שאלות נפוצות.
תשובות אלו מבוססות על תשובות שניתנו לפונים במהלך השנים והן עובדו ונערכו. במידת הצורך אנו מעדכנים את התשובות – לפי החלטות האקדמיה או בעקבות נתונים שהתגלו ושיקולים חדשים שעלו.
מבחר התשובות ממשיך להתרחב כל העת – לשירות קהל המתעניינים.

עורכת המדור: תמר קציר

דַּחְלִיל

בארמית של התלמוד הבבלי באה המילה דַּחְלוּל (בבא בתרא כז ע"ב), ומקובל לפרשה: דמות עץ בצורת אדם שנועדה להפחיד את הציפורים. מילה זו גזורה מן הפועל הארמי דְּחֵל שפירושו פָּחַד, פועל המוכר לדוברי העברית מן הצירוף הארמי בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ – מילולית 'ביראה ואהבה' (כיום הביטוי עניינו 'בזהירות', 'ביראת כבוד'). בעברית החדשה נוצרה על פי דַּחְלוּל הצורה…
המשך קריאה נעימה >>

דיו – זכר או נקבה?

התשובה על השאלה אם המילה דְּיוֹ היא ממין זכר או ממין נקבה אינה חד־משמעית. בספרות חכמים משמשת המילה בעיקר בלשון נקבה, כמו ששנינו במסכת אבות: "אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש; הלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק". אבל במסירות של התלמוד הבבלי יש…
המשך קריאה נעימה >>

דרגות הקצונה בשירות בתי הסוהר

בעקבות אסון השרפה הנורא בכרמל בחנוכה תשע"א שבו נספו צוערים של שירות בתי הסוהר פנו רבים לאקדמיה לברר מה מקורה של הדרגה מישר – המקבילה לדרגת סגן בצבא. תת־גונדר שמעון מלכה, לשעבר ראש אגף כוח אדם ונשיא בית הדין למשמעת בשירות בתי הסוהר, מסר למלכה זמלי מן המזכירות המדעית של האקדמיה את הפרטים האלה: שירות…
המשך קריאה נעימה >>

הא כיצד?

את הביטוי 'הא כיצד' ירשנו מלשון חז"ל. הָא היא מילה ארמית שמשמעה 'זוֹ'. היא מוכרת למשל מן ההגדה של פסח 'הא לחמא עניא' (זה לחם עוני) וכן בביטויים 'הא בהא תליא', 'על דא ועל הא' ועוד. אם כן 'הא כיצד' משמעו: 'זה (הדבר שנזכר קודם לכן) – כיצד?' בספרות חז"ל 'הא כיצד' משמש בשני תפקידים:…
המשך קריאה נעימה >>

האם אפשר למזוג אוכל

רבים שואלים אותנו: האם מוזגים רק משקה או גם מאכל? השימוש בפועל למזוג ביחס לאוכל מוצק מקורו בהרגלי לשון המושפעים מן הערבית. הפועל המקביל בערבית לפעלים מָזַג ויָצַק הוא סַכַּבַּ. בחלק מן הלהגים המדוברים של הערבית הורחבה משמעותו של פועל זה גם להעברת אוכל מוצק מן הכלי המרכזי לצלחת האישית. בהשפעת להגים אלו נוצר בפי…
המשך קריאה נעימה >>

הבטחת איכות ואבטחת מידע

בעברית החדשה משמשות שתי מילים קרובות: הַבְטָחָה ואַבְטָחָה. הַבְטָחָה היא המילה הכללית, והיא מציינת את שם הפעולה של הפועל הִבְטִיחַ, כגון 'הבטחה לסיוע', 'הבטחת הכנסה', 'הפרת הבטחה'. המילה אַבְטָחָה יוחדה למשמעות מסוימת של השורש בט"ח: פירושה מתן אמצעי ביטחון מפני התקפה לא צפויה (באנגלית: security). ממנה נגזרו הפועל אִבְטֵחַ ובעל המקצוע מְאַבְטֵחַ. באיזו משתי הצורות נשתמש…
המשך קריאה נעימה >>

הביתה או לבית?

שני הניסוחים 'הגעתי הַבַּיְתָה', 'הגעתי לַבַּיִת' כשרים. הצורה 'הביתה' מקבילה לצורה 'לבית' בדומה לזוגות מצרימה–למצרים, ירושלימה–לירושלים. ה"א זו, המכוּנה ה"א המגמה, נוספת בסוף המילה לציון כיוון. היא שכיחה מאוד בלשון המקרא, ומשמשת בלשון ימינו בעיקר במילים המציינות כיוון, כגון 'צפונה', 'יָמינה', 'החוצה', וכן בביטויים קפואים כגון 'ארצה' וכך גם 'הביתה'. בשימוש הרווח נוצרה הבחנה במשמעות…
המשך קריאה נעימה >>

הִדַּרְדֵּר או הִתְדַּרְדֵּר?

שתי הצורות הִדַּרְדֵּר (בלי ניקוד: הידרדר) והִתְדַּרְדֵּר הן צורות תקינות, וכך גם שמות הפעולה הִדַּרְדְּרוּת והִתְדַּרְדְּרוּת. בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר. אבל אפשר שלא תחול הידמות…
המשך קריאה נעימה >>

הַדָּרָה

הַדָּרָה היא שם הפעולה של הִדִּיר – פועל בבניין הפעיל מן השורש נד"ר (השוו: הִפִּיל, הַפָּלָה מן השורש נפ"ל). מקורו של הפועל הִדִּיר בלשון חז"ל ופירושו 'אָסַר בְּנֶדֶר', כגון "הדירוֹ אביו מנכסיו" (ירושלמי נדרים ה, ו; לט ע"ב) – אָסַר עליו בנדר ליהנות מנכסיו. מכאן כנראה קיבל הפועל הִדִּיר בימינו משמעות של 'מָנַע דבר מעצמו או מאחר',…
המשך קריאה נעימה >>

ההפך מפריטת כסף

רבים פונים אלינו ומציעים חידושים מחידושים שונים לציון הפעולה ההפוכה מן 'לפרוט כסף'. ואולם יש לכך פועל המוכן לנו מלשון חכמים: הפועל צירף. כך נאמר במשנה: "פודין מעשר שני בשער הזול כמות שהחנווני לוקח לא כמות שהוא מוכר, כמות שהשולחני פורט ולא כמות שהוא מצרף" (מעשר שני ד, ב). דוגמה נוספת נמצאת במדרש ספרי דברים על…
המשך קריאה נעימה >>

הוא לא מבין, הוא אינו מבין – על שלילת הבינוני

ניסוחים כגון 'אני לא מבין', 'את לא יודעת', 'כסף לא מבטיח אושר' טבעיים לגמרי לדוברי העברית בימינו. אך מתקני הלשון ממליצים להימנע מהם בלשון הכתובה ובדיבור בנסיבות רשמיות, ולנקוט 'אינני מבין', 'אינך יודעת', 'כסף אינו מבטיח אושר'. בעברית הקלסית מעמדן של צורות הבינוני (צורות הפועל בהווה) כמעמד של שמות, ולפיכך במבני שלילה חלה עליהן דרך…
המשך קריאה נעימה >>

הודיה והודאה

נשאלנו אם יש הבדל משמעות בין המילים הודיה והודאה, ובאיזו מהן משתמשים בהקשר של הכרה באשמה. שתי המילים מקורן בלשון חז"ל, והן באות בה בלי כל הבדל משמעות. מדובר בשתי צורות של שם הפעולה של הפועל הוֹדָה על שתי משמעויותיו: אמירת תודה והכרה באשמה. כפל הצורות הודיההודאה נובע משתי הגיות שונות שהיו בעברית של חז"ל, וההבדל…
המשך קריאה נעימה >>

יום העצמאות

הומייה וצופייה

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה במילים האלה נפתח ההמנון הלאומי של מדינת ישראל "הַתִּקְוָה", המבוסס על שני בתיו הראשונים של השיר "תִּקְוָתֵנוּ" שחיבר המשורר העברי נפתלי הרץ אימבר, יליד גליציה, בשנת תרל"ח (1878/1877) בעת שישב ברומניה. בשורות השנייה והרביעית נחרזות המילים הוֹמִיָּה וצוֹפִיָּה המוכרות לנו למן המקרא. הומייה היא הוֹמָה,…
המשך קריאה נעימה >>

הזיז או הוזיז?

הפועל הֵזִיז גזור מן השורש זו"ז ושייך לגזרת ע"ו. הוא זהה בצורתו לפעלים הֵרִיץ, הֵקִים, הֵעִיף. כאשר גורמים לאדם לָרוּץ – מְרִיצִים אותו, כאשר גורמים לו לָקוּם – מְקִימִים אותו, וכך כאשר גורמים לו לָזוּז – מְזִיזִים אותו. הצורה "הוֹזִיז" היא על דרך פעלים כמו הוֹצִיא, הוֹרִיד. אלא שפעלים אלו שייכים לגזרה אחרת – גזרת…
המשך קריאה נעימה >>

החזקה, תחזוקה, אחזקה

שם הפעולה הכללי של הפועל 'החזיק' הוא החזקה. המילה הַחְזָקָה משמשת בהקשרים כלליים, כגון 'החזקת נשק', 'החזקה של ערכת עזרה ראשונה', והיא גם המילה התקנית בהקשר הכלכלי: 'חברת החזקות', 'החזקת מניות', וכן המונח שנקבע במילון הבנקאות ושוק ההון (תשס"ז): הַחְזָקוֹת צוֹלְבוֹת (בניירות ערך; securities cross-holding). המילה תחזוקה נקבעה תמורת המונח הלועזי maintenance (מתועדת ברשימת "מונחי…
המשך קריאה נעימה >>

החיל והכיל

הפועל הֵחִיל קשור אל הפועל חָל ('קרה', 'התרחש') ומשמעו 'יישם', 'גרם שהדבר יחול על־'. למשל: הוחלט להחיל את החוק על כל התאגידים הפרטיים. לעומת זאת הֵכִיל – משורש כו"ל הקרוב אל כל"ל – פירושו 'כָּלַל' וגם 'היה מסוגל לקבל את הדבר ולהתמודד עימו' (בפסיכולוגיה הֲכָלָה היא קבלת האחר על רגשותיו וקשייו). כך גם ההבדל בין…
המשך קריאה נעימה >>

החל מ־ או החל ב־?

אחת משאלות הניסוח המתגלגלות שוב ושוב לפתחנו היא אם נכון לומר 'החל מ־' או 'החל ב־'. מתברר כי שאלה זו העסיקה מאוד את מתקני הלשון באמצע המאה הקודמת: הם התחבטו בה והביעו דעות סותרות, ומקצתם אף חזרו בהם מן ההגבלות שהציעו. המסקנה העולה מקריאת דבריהם היא שיש מקום לשני הניסוחים, ואין סיבה להעדיף דווקא אחד מהם.…
המשך קריאה נעימה >>

החליק, התחלק ועוד

החליק, התחלק לשורש חל"ק שני משמעים שונים לגמרי: 1. לא מחוספס (חָלָק) 2. פיצול והפרדה (חֵלֶק, חִלֵּק). במערכת הפועל מתקיימת בדרך כלל הבחנה בין המשמעים: לשם התואר חָלָק קשור הפועל בבניין הפעיל – הֶחְלִיק (או הֶחֱלִיק) פירושו 'הפך דבר לחָלָק', כגון 'החליק את שערו', וכן 'גלש או מעד על משהו חָלָק', כגון 'החליק על הקרח'.…
המשך קריאה נעימה >>

הינו בתפקיד אוגד

בלשון ימינו, ובייחוד בלשון הכתובה, רווח למדי השימוש בנטיותיה של המילה הִנֵּה בתפקיד אוגד: "התובעת הינהּ מנכ"לית החברה", "התפוז הינו פרי חורף מובהק", "בול זה הינו נדיר ביותר". שימוש זה הוא הגבהה מלאכותית של הסגנון שלא לצורך ושלא כהלכה, והוא אינו עולה בקנה אחד עם שימושיה של המילה הִנֵּה בעברית הקלסית. במקומו מומלץ לנקוט את כינויי הגוף:…
המשך קריאה נעימה >>

היתכנות או ייתכנות?

הצורה התקנית היא היתכנות (בניקוד: הִתָּכְנוּת), וכך גם נקבע במונחי האקדמיה (תשנ"ז, 1997). פירוש המילה הוא 'היותו של דבר אפשרי ובר מימוש' (באנגלית: feasibility וגם practicability). המילה היתכנות היא שם פעולה מן הפועל ייתכן. פועל זה משמש רק בצורות עתיד: יִתָּכֵן, תִּתָּכֵן, יִתָּכְנוּ (בלי ניקוד: ייתכן, תיתכן, ייתכנו). יִתָּכֵן – צורת עתיד של בניין נפעל,…
המשך קריאה נעימה >>

הכווין

אנחנו נשאלים לא פעם לשם מה חידשו את הפועל הִכְוִין. בדיקה באתר מונחי האקדמיה מעלה כי הפועל הזה נקבע לראשונה במילון למונחי רדיו של ועד הלשון משנת תרצ"ח (1938) כנגד הפועל to tune, ולצידו נקבע שם הפעולה הַכְוָנָה כנגד tuning. אולם נראה שקביעה זו לא פשטה בשימוש. לימים נוצר לצורך כך הֶגוון של השורש…
המשך קריאה נעימה >>

הכול וכולם

'כולם יודעים ש־', 'לא כולם מסכימים', 'הלוואות לכולם' – שימוש זה במילה 'כולם' רווח מאוד בעברית בת זמננו. ואולם יש המסתייגים ממנו משום שאינו על דרך לשון המקורות. המילה כֻּלָּם מורכבת מן המילה כֹּל ומכינוי הנסתרים (הם) – בדיוק כמו המילה כֻּלָּנוּ המורכבת מן המילה כֹּל ומכינוי המדברים (אנו). המילה כולם פירושה אפוא 'כל הם'…
המשך קריאה נעימה >>

הַלְוָיָה ולְוָיָה

הבאת מת לקבורה נקראת בעברית של ימינו הלוויה או לוויה. כינויים אלו אינם נזכרים לא בלשון המקרא ולא בלשון חז"ל. בספרות חז"ל משמש הצירוף הוצאת המת, למשל: "תנו רבנן: מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה" (בבלי מגילה כט ע"א ועוד). עם זאת בספרות התלמודית מדובר על ליווי של מת: "אמר רחבא אמר ר' יהודה:…
המשך קריאה נעימה >>

הלילה – הלילה שעבר או הלילה שיבוא?

הַלַּיְלָה פירושו 'בלילה הזה'. הכוונה יכולה להיות הן לעבר הן לעתיד, והיא מתבררת בדרך כלל מן ההקשר, על פי צורת הפועל (עבר או עתיד). כבר במקרא משמשת הצורה הַלַּיְלָה בשתי ההוראות. למשל: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלַי הַלָּיְלָה" (שמואל א טו, טז) – הכוונה לעבר; לעומת זאת: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם…
המשך קריאה נעימה >>

הניא והניע

הפעלים הֵנִיא והֵנִיעַ קרובים זה לזה בצלילם ובכתיבם, אך שונים מאוד במשמעם. הֵנִיא פירושו 'מָנַע', 'עיכב', 'השפיע שלא לעשות את הדבר': "ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים" (תהלים לג, י), "וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ" (במדבר לב, ז). ובלשון ימינו: "עמיתיה ניסו להניאהּ מן ההתפטרות". הֵנִיעַ הוא פועל אחר לגמרי…
המשך קריאה נעימה >>

הניע או התניע?

"הנעתי את הרכב" או "התנעתי את הרכב"? הכוונה מן הסתם להפעלת מְנוע הרכב, ואם כן יש לומר הִתְנַעְתִּי. הפועל הִתְנִיעַ הוא מן השורש תנ"ע. שורש זה נגזר מן המילה תנועה – שהיא עצמה מן השורש נו"ע והתי"ו בה תחילית (של המשקל). התי"ו התחילית הזאת הפכה לשורשית גם בפעלים נוספים: הפועל תָּרַם מן תְּרוּמָה (משורש רו"ם)…
המשך קריאה נעימה >>

הסטה והסתה

להסיט בטי"ת פירושו להזיז, להפנות לכיוון אחר: להסיט את הווילון, להסיט את הדיון, להסיט את תשומת הלב. הפועל הסיט (משורש סו"ט) מורש לנו מלשון חז"ל, והוא קשור אל הפועל סָטָה (משורש  סט"י) שמשמעו 'סר מן הדרך'. להסית בתי"ו פירושו לשדל לעשיית מעשה: "וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה" (יהושע טו, יח). כבר בתנ"ך ההסתה היא בעיקר למעשה שלילי,…
המשך קריאה נעימה >>

הַסְפָּקָה או אַסְפָּקָה

שם הפעולה של הפועל סִפק (סחורה או שירותים וכדומה) גזור מבניין הפעיל: הַסְפָּקָה. לצד צורה זו בה"א נפוצה הצורה באל"ף: אַסְפָּקָה. נראה שהיה ניסיון להבדיל בין שני גוֹני משמעות: 'הספקה' – פעולתו של הסַפָּק; 'אספקה' – הציוד או השירות שסופק. כך עולה מן ההגדרות המובאות במילון אבן־שושן למהדורותיו (החל בשנות החמישים של המאה העשרים). כיום…
המשך קריאה נעימה >>

העורך דין או עורך הדין?

כיצד מיידעים את הצירוף 'עורך דין'? מקומה המתבקש של ה"א הידיעה הוא כבכל צירוף סמיכות, לפני הרכיב השני: עורך הדין, בדיוק כמו 'רופא השיניים', 'דוברת המשרד', 'אוצר התערוכה', 'מנהלת הלשכה', 'מדריך התיירים', 'מבקרת המדינה'. עם זאת בעבר היו שהתירו (ואף המליצו) ליידע את הצירוף בראשו: העורך דין (כנראה בהשראת התפקיד הפועלי של המילה "עורך" בפיוט הנאמר…
המשך קריאה נעימה >>

הפועל יכול

הפועל יכול רגיל מאוד בלשוננו, אך צורתו בנטיותיו השונות איננה רגילה כלל. יכול בעבר רבים שואלים איך יש לומר: 'יכולנו' או 'יכַלנו' ושמא 'היינו יכולים'? מה הצורה התקנית: 'יָכַל', 'יכול' או 'היה יכול'? הפועל יָכֹל שייך לקבוצה קטנה של פעלים בבניין קל שהתנועה בע' הפועל שבהם היא חולם (משקל פָּעֹל). דוגמה נוספת לפועל מן הקבוצה…
המשך קריאה נעימה >>

הרבה דברים או דברים רבים?

המבנים הקלסיים בעברית הם דברים רבים, דברים הרבה (מן המקרא) ודברים מרובים (מן המשנה), אך כבר בתלמודים מצוי המבנה הרבה דברים (תחילה רק בראש משפט).
המשך קריאה נעימה >>

השהיה והשעיה

המילים השהיה והשעיה שונות הן ביסודן, אך בהקשרים מסוימים שתיהן משמשות באותה משמעות. הַשְׁהָיָה היא עיכוב או הארכת משך הזמן של פעולה כלשהי. למשל: מנגנון השהיה במכשיר אלקטרוני, השהיה בסיפור עלילה להגברת המתח. השורש שה"י עניינו עיכוב ואיחור. הוא נשאל ללשוננו מן הארמית בתקופת חז"ל ומשמש בבניינים שונים, למשל: "חסידים הראשנים היו שוהים שעה אחת…
המשך קריאה נעימה >>

הִשְׁמִין והִרְזָה או שָׁמַן ורָזָה?

– הִרְזֵיתָ מאוד בזמן האחרון! – ממש לא, דווקא הִשְׁמַנְתִּי. האם הפעלים בדו־שיח זה תַּקינים או שמא יש לומר: רָזִיתָ, שָׁמַנְתִּי? הסוברים שהשימוש בפעלים הִשְׁמִין והִרְזָה בדו־שיח לעיל אינו תקין, מניחים שפעלים בבניין הפעיל מציינים רק גרימה. לכן הם יעדיפו את הפעלים בבניין קל: שָׁמַן ורָזָה. ואולם הבניינים קל והפעיל עשויים שניהם (ולא רק הם) לציין שינוי מצב. למשל: חָזַק
המשך קריאה נעימה >>

התכה והמסה

רבים שואלים אותנו על ההבדל בין הַתָּכָה להֲמָסָה, ובייחוד מבקשים לדעת אם נכון לומר שקרח נמס או מותך. מקור השאלה בהבדל שיש בין השימוש במילים אלו במקורות – ובעקבותיהם בלשון הכללית בימינו – ובין שימושן בלשון המקצועית בתחום מדעי הטבע. בלשון המקצועית הַתָּכָה היא melting, כלומר מעבר של חומר ממצב של מוצק למצב של נוזל…
המשך קריאה נעימה >>

התרעה, התראה, הרתעה

רבים מתבלבלים בין המילים התרעה, התראה והרתעה. הסיבה לבלבול כפולה: המילים קרובות בצלילן זו לזו ושלושתן נושאות משמעות של הזהרה ואיום. מה בכל זאת ההבדל ביניהן? התרעה וכן הפועל התריע (על) משמעם הזהרה מפני סכנה מתקרבת. הפועל התריע נוצר בלשון חכמים מן המילה תרועה והוא מציין בעיקרו השמעת קול בשופר או בחצוצרה. בספרות חז"ל פעולת ההתרעה…
המשך קריאה נעימה >>

ו/או

הרצף ו/או שכיח מאוד בלשון המשפטית, כגון "כל שינוי ו/או תוספת שהשוכר רוצה לבצע בדירה טעונים הסכמה מפורשת של המשכיר", "ביטוח צד שלישי יכסה נזק לגופו ו/או לרכושו של כל אדם". שימוש לשון זה אף חדר ללשון הכללית, כגון "מתכון לפשטידת ברוקולי ו/או כרובית". האקדמיה ממעטת לעסוק בענייני ניסוח ולא דנה בשאלת ו/או, ואולם רבים…
המשך קריאה נעימה >>

ודוק

בלשון המשפטית ובלשון הרבנית מוצאים לעיתים את המילה ודוק. מילה זו שאולה מן הארמית, והיא צורת ציווי של הפועל דק מן השורש דק"ק בבניין קל. משמעו העיקרי של השורש הוא כמו בעברית, מלשון דַּק, דקיק. הוראה אחרת של השורש בארמית היא 'לחפש היטב, לדקדק ולהקפיד בחיפושים'; למשל 'דק ואשכח' פירושו: חיפש היטב ומצא. משמעות נוספת…
המשך קריאה נעימה >>

ויהי מה

הביטוי 'וִיהִי מָה' פירושו 'בכל מקרה', 'יקרה מה שיקרה' – למשל: "נישאר כאן ויהי מה". מקור הביטוי בתנ"ך. לאחר הריגת אבשלום ביקש אחימעץ בן צדוק לבשר למלך דוד על דיכוי המרד. יואב שר הצבא לא רצה שאחימעץ יהיה האיש שמפיו ישמע המלך על מות בנו, ושלח את הכושי. אך אחימעץ התעקש לרוץ גם הוא: וַיֹּאמֶר…
המשך קריאה נעימה >>

יום הכיפורים

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה

בפיוט הידוע 'ונתנה תוקף', שנוהגים לאמרו בקהילות רבות בראש השנה וביום הכיפורים, נאמר: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". מעטים שמים לב כי הצורה 'מעבירין' איננה הצורה המתבקשת מצד הדקדוק. הלוא תשובה, תפילה וצדקה הן כולן מילים ממין נקבה, ולפיכך הניסוח המתבקש הוא 'מעבירות את רוע הגזרה'. מדוע אפוא משמשת צורת הזכר 'מעבירין'? ומדוע…
המשך קריאה נעימה >>

זאת וזו, אלה ואלו

כינויי הרמז זאת וזו (בחולם, כלומר בתנועת o) נרדפים, כלומר אין הבדלי משמעות ביניהם. הכינוי זאת מלשון המקרא (בעיקר ביידוע, כגון 'האישה הזאת', אבל יש גם גֶּפֶן זֹאת בלא יידוע בתהלים פ, טז) והכינוי זו מלשון חכמים. ואולם גם הצורה זֹה (בה"א) מצויה במקרא פעמים אחדות, בעיקר בספר קהלת. כינויי הרמז אלה ואלו נרדפים גם הם; האחד מלשון המקרא (בעיקר ביידוע:…
המשך קריאה נעימה >>

זבד הבת

הולדת בן במשפחה נחוג בטקס ברית מילה, ואם נולדת בת אין עושים לה כל שמחה טקסית; נמצאת הבת מקופחת לעומת הבן. היה מי שהציע לעשות גם לכבודה מסיבה ולכנותה מסיבת ויש שביקשו להתעלם מן המילה שבצירוף 'ברית מילה' ולכנות את החגיגה בשם בריתה – כנגד ברית לזכר, בריתה לנקבה. אין צריך לומר שחידוש זה חסר…
המשך קריאה נעימה >>

זוֹ וזוּ

רבים מתלבטים אם נכון לומר זוּ (בשורוק) או זוֹ (בחולם): בעיה זוּ או בעיה זוֹ, תלמידה זוּ או תלמידה זוֹ. רוב מתקני הלשון ממליצים להימנע מן ההגייה זוּ בכינוי הרמז לנקבה ומורים להגות תמיד זוֹ בחולם. אף על פי כן גם להגייה זוּ יש על מה לסמוך. הינה פירוט הדברים: במקורות העברית יש שני כינויי…
המשך קריאה נעימה >>

זוג או פרד, זוג או פרט

הביטוי 'זוּג אוֹ פֶּרֶד' ובנוסח אחר 'זוּג אוֹ פֶּרֶט' מוכר מעולם משחקי הילדים – אם כשיטה לקביעת תור במשחק, אם כמשחק בפני עצמו שבו צריך לנחש אם מספר העצמים המוסתרים בכף היד הוא זוגי או לא זוגי. המילים פֶּרֶד ופֶרֶט אינן חדשות. פֶּרֶט היא מילה מקראית: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר…
המשך קריאה נעימה >>

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו בתקופת חז"ל מן היוונית (zygon). משמעותה המקורית היא העול שנושאים שני שוורים בשעת החרישה. מכאן התפתחה ההוראה המציינת שני שוורים…
המשך קריאה נעימה >>

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה

זיכרונו לברכה, זכרו לברכה

לאחר הזכרת שם אדם שנפטר נוהגים להוסיף ביטויים כגון 'עליו השלום', 'מנוחתו עדן', ונפוצים במיוחד הביטויים 'זיכרונו לברכה' ו'זכרו לברכה'. רבים מתלבטים איזה מן השניים האחרונים נכון יותר, ותשובתנו ששניהם מבוססים על שימושי לשון עתיקים, ונראה שאין להעדיף אחד מהם על חברו. את הביטוי 'זכרו לברכה' אפשר לקשור לפסוק במשלי: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים…
המשך קריאה נעימה >>

זכוכית וזגוגית

המילים זכוכית וזגוגית קרובות מאוד זו לזו, ושתיהן התגלגלו ממקור אחד. אף על פי כן אין משמען זהה לגמרי: זכוכית היא שם החומר, ואילו זגוגית היא שִׁמְשָׁה, לוח זכוכית. עוד משמשת המילה זגוגית חלופה לאמייל – החומר השקוף המצפה את השן. ומניין לנו שתי המילים האלה? שמה של הזכוכית נקשר אל שקיפותה ואל צלילותה –…
המשך קריאה נעימה >>

חִבְרוּת – זכר או נקבה?

נשאלנו אם המילה חִבְרוּת (סוציאליזציה) היא זכר או נקבה. המילה חִבְרוּת היא שם הפעולה של הפועל חִבְרֵת. שתי המילים גזורות מן השורש חבר"ת, והתי"ו בהן היא שורשית (השורש חבר"ת הוא הרחבה של השורש חב"ר, והוא נגזר משם התואר 'חברתי'). אף כי המילה חִבְרוּת מסתיימת ב־וּת, אין היא דומה למילה כמו ידידוּת (ידיד + ־וּת), שהרי כאמור התי"ו…
המשך קריאה נעימה >>

שאלות ותשובות

חג שמח ומועדים לשמחה

הברכה "חג שמח" שגורה על לשוננו בתקופת החגים, אך לא תמיד היא הייתה חלק ממסורת החגים היהודיים. ואכן מקומה נפקד מן הרשימה בְּרָכוֹת וּבִטּוּיֵי נִמּוּס שפרסם ועד הלשון בשנת תרפ"ח (1928), ותחתיה אנו מוצאים שתי ברכות אחרות למועדים:  "מועדים לשמחה" ו"תזכו לשנים רבות". מקורן של ברכות אלו במסורות העדות: הברכה "מועדים לשמחה" נהוגה בשלושת הרגלים…
המשך קריאה נעימה >>

חדלות פירעון

הצירוף חדל פירעון (insolvent) מציין אדם, ארגון ואף מדינה שאינם יכולים לפרוע את חובם. הרכיב הראשון בצירוף הוא שם התואר חָדֵל. בצורת הנסמך הצירי משתנה לפתח: חֲדַל־פירעון, כמו זָקֵן–זְקַן־(חברי הכנסת), חָסֵר–חֲסַר־(סבלנות). צורת הנקבה היא חַדְלַת פירעון, כמו חַסְרַת סבלנות. ומה ניקודה של הצורה המופשטת חדלות? למילים רבות במשקל פָּעֵל יש צורה מופשטת הבנויה בתוספת הסיומת ־וּת…
המשך קריאה נעימה >>

חוּלוֹן או חוֹלוֹן?

שמה של העיר הוא חוֹלוֹן – בשתי תנועות o. מקורו בשמה של עיר בנחלת שבט יהודה הנזכרת בספר יהושע, כגון: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ… וְאֶת חֹלֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ" (כא, יג–טו). שם עתיק זה ניתן לעיר השוכנת מדרום לתל־אביב שנבנתה על שטח של חוֹלוֹת נודדים. שם זה דומה לשם העיר רַמְלָה, שם ערבי הגזור מן רַמְל,…
המשך קריאה נעימה >>

חייט ותופרת

נשאלנו אם אפשר להשתמש בצורה חייטת. אומנם רגילה ההבחנה בין בעל המקצוע חייט ובין בעלת המקצוע תופרת, ואולם אין זו הבחנה לשונית. צורת הנקבה חַיֶּטֶת תקינה היא. לצידה מתועדות אף צורות נקבה אחרות: הצורה חַיָּטָה מופיעה ביצירה של י"ח ברנר מ־1910 – "לבתי בודאי יאה, אמנם, יותר להיות גננת מאשר חייטה"; ואברהם שלונסקי משתמש בצורה
המשך קריאה נעימה >>

חַיִּים אֲרוּכִים

בסידורים רבים נמצא בברכת החודש "וְתִתֵּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים" בשורוק ובכ"ף רפה (במקום אֲרֻכִּים). יש מסורת עתיקה שלפיה שם התואר ארוך נשקל במשקל פָּעוּל: אָרוּךְ – אֲרוּכָה – אֲרוּכִים – אֲרוּכוֹת. עקבות המסורת הזאת נראות בכמה סידורי תפילה וברוב מסורות עדות ישראל. ההצעות לפרש את ההגייה הזאת מלשון אֲרוּכָה (רפואה) אין להן יסוד ואינן אלא…
המשך קריאה נעימה >>

חִכִּיתִי וחִכֵּיתִי

מדוע לא פסלה האקדמיה את הצורות חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי, הצורמות לאוזני חלק מן הציבור? במקרא יש כשבעים וחמש צורות פועל בבניין פיעל בגוף ראשון (יחיד) מגזרת ל"י (ל"ה בפי העם). מתוכן כשליש(!) בצירי, ובהן גִּלֵּיתִי, צִוֵּיתִי, עִנֵּיתִי, כִּלֵּיתִי, פִּתֵּיתִי, כִּסֵּיתִי, נִקֵּיתִי, קִוֵּיתִי. ויוזכר הפסוק המפורסם: "מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים" (ישעיהו ה, ד). כמובן גם הצורות…
המשך קריאה נעימה >>

חלווה או חלבה?

המילה חלווה נכתבת בווי"ו. אין בינה לחלב ולא כלום, שהרי היא מיוצרת בעיקרהּ מעירוב של שומשום טחון בדבש או בסוכר. מקור המילה בערבית. השורש הערבי חל"ו משמעו 'מתוק' או 'עָרֵב' (בערבית מדוברת גם 'יפה'). משורש זה הגיעה לעברית העממית גם המילה אַחלה (בערבית أَحْلَى), שמובנה המקורי 'מתוק ביותר'. בערבית חלווה (حَلْوَى) היא פשוט 'ממתק', ושמה…
המשך קריאה נעימה >>

חָלָל בנקבה

צורת הנקבה של חָלָל במשמעות 'אדם שנפל בקרב או נהרג באסון' אינה נקרית במקורותינו, אבל נוכל ללמוד עליה ממילים דומות: עָקָר – עֲקָרָה, חָכָם – חֲכָמָה. אם כן צורת הנקבה היא חֲלָלָה (בנסמך חַלְלַת־, ברבים חֲלָלוֹת, בנסמך רבים חַלְלוֹת־). כמובן, כאשר חַלְלות צה"ל מוזכרות ברשימה הכוללת נופלים גברים, אפשר לִמנותן תחת הכותרת הכללית חַלְלֵי צה"ל.…
המשך קריאה נעימה >>