מבחר תשובות

כאן תמצאו תשובות רבות של המזכירות המדעית על שאלות נפוצות.
תשובות אלו מבוססות על תשובות שניתנו לפונים במהלך השנים והן עובדו ונערכו. במידת הצורך אנו מעדכנים את התשובות – לפי החלטות האקדמיה או בעקבות נתונים שהתגלו ושיקולים חדשים שעלו.
מבחר התשובות ממשיך להתרחב כל העת – לשירות קהל המתעניינים.

עורכת המדור: תמר קציר

אב בית דין בנקבה

נשאלנו מה דין הצירוף 'אב בית דין' כאשר אישה ממלאת את התפקיד. על פי הצירוף אב בית דין יכול להיווצר הצירוף המקביל אֵם בית דין. אפשרות אחרת היא לנקוט את הצירוף ראש בית דין. צירוף זה מצוי במקורות במשמעות זהה ל'אב בית דין', למשל במשנה ראש השנה ב, ז: "ראש בית דין אומר 'מקודש' וכל העם עונין…
המשך קריאה נעימה >>

אב טיפוס – כתיב וריבוי

הצירוף אב טיפוס הוא החלופה העברית ל־prototype, או כפי שהיה מקובל לומר בלשוננו בעבר הלא רחוק: פְּרוֹטוֹטִיפּ. כותבים רבים מתלבטים איך לכתוב את הצירוף ואיך לרבות אותו. האקדמיה נדרשה לשאלה זו, וקבעה – כדרכה בצירופים אחרים – שיש לכתוב אב טיפוס בשתי מילים. אשר לצורת הרבים: מכיוון שצירוף זה הוא צירוף סמיכות – בדיוק כצירוף…
המשך קריאה נעימה >>

אָבַד, נֶאֱבַד והלך לאיבוד

רבים שואלים אותנו אם הפועל נֶאֱבַד תקני או שמא ראוי להקפיד ולנקוט את הפועל אָבַד. ועוד, מה דינו של הצירוף הָלַךְ לְאִבּוּד. תשובתנו: כל האפשרויות האלה טובות, וכולן מתועדות ברבדים מסוימים של העברית הקדומה. אָבַד ונֶאֱבַד במקרא משמש הפועל אָבַד בלבד. משמעותו השכיחה – 'כָּלָה', 'הושמד', כמו בהזהרה הנודעת שבתורה "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה…
המשך קריאה נעימה >>

פסח

אגדה והגדה, אגדות ומעשיות

המילה הַגָּדָה היא שם הפעולה של הפועל הִגִּיד, ולפיכך משמעותה המקורית היא 'אמירה'. כבר בתקופת חז"ל יוחדה למילה הזאת המשמעות 'דרשה, סיפור או דבר חכמה שנאמרים כדי לפרש או להרחיב את דברי התורה שבכתב או את דברי הנביאים והכתובים'. כיוון שבתקופה זו הייתה השפעת הארמית רבה על העברית, התחילו להשתמש בבבואתה הארמית של המילה הזאת…
המשך קריאה נעימה >>

אודות ועל אודות

המילה אודות משמשת בעברית מן התנ"ך ועד ימינו, ומקובל לפרשה 'דברים', 'עניינים', 'מעשים': "וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ" (בראשית כו, לב), "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח" (במדבר יב, א). בפסוקים אלו ובאחרים המילה אודות באה לאחר מילת היחס על משום שהפעלים הקודמים לה ('הגיד', 'דיבר'…
המשך קריאה נעימה >>

אוֹמן ואוּמן

המילים אָמָּן (ההגייה: אוֹמן) ואֻמָּן הן ביסודן אותה מילה. מקורן במילה האכדית ummânu שפירושה בעל מלאכה מנוסה וגם אדם העוסק במלאכת מחשבת. בתנ"ך המילה באה פעם אחת בלבד וניקודה אָמָּן: "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן" (שיר השירים ז, ב). בכמה מנוסחי הדפוסים של התנ"ך היא מנוקדת בחטף קמץ: אֳמָן. בלשון חכמים רגילה יותר…
המשך קריאה נעימה >>

אַחַר, אַחֲרֵי, מֵאֲחוֹרֵי

מן השורש אח"ר מוכרות לנו מילים רבות שמשמען משתלשל ממשמעות יסוד 'ההפך מפנים', 'ההפך של קדימה': אַחֲרוֹן ואַחֲרִית, לְאַחֵר ומְאֻחָר, אָחוֹר אֲחוֹרִי ואֲחוֹרַנִּית, אַחֵר, אַחְרַאי ואַחְרָיוּת. לשלל המילים הללו נוספות מילות יחס נפוצות: אַחַר ("ויהי אחר הדברים האלה"), אַחֲרֵי ("אחרי מות"), מֵאֲחוֹרֵֵי (מאחורי הקלעים). מילות היחס אַחַר ואַחֲרֵי נרדפות זו לזו, וככל הנראה אַחֲרֵי היא…
המשך קריאה נעימה >>

אי־שוויון ברבים

במשקל פִּעְלוֹן (וכן בבן זוגו פִּיעָלון) רווחת צורת הריבוי בסיומת ־וֹת, כגון ניסיונות, כישלונות, שיגעונות, פתרונות, חסרונות, דמיונות, יתרונות, חשבונות. כך גם הריבוי של שוויון הוא שוויונות. עם זאת אפשר למצוא מילים אחדות במשקלים האלה גם בסיומת ־ִים, כגון ביטְאונים, עשרונים, חלבונים. ואף יש שאותה מילה באה בשתי צורות רבים: פִּתְרוֹנוֹת לצד פִּתְרוֹנִים בניב המקראי…
המשך קריאה נעימה >>

איטלקי

מן ההיגיון לגזור משם הארץ איטליה את שם הייחוס איטלי. מניין אפוא הגיעה הקו"ף לשֵם הייחוס הנוהג בעברית? הצורה איטלקי מצויה כבר בלשון חכמים. היא נכנסה לעברית מן הרומית (italicus) או מן היוונית (italikos). למשל במשנה אנו מוצאים "יין האיטלקי" (סנהדרין ח, ב), "איסר האיטלקי" (קידושין א, א). במקום הסיומת os/us באה בלשון חכמים סיומת…
המשך קריאה נעימה >>

איכותי ואיכותני

הצירופים 'מחקר איכותי' או 'מחקר איכותני', 'מחקר כמותי' או 'מחקר כמותני' נוצרו בקרב החוקרים כבבואות לצירופים האנגליים qualitative study ו־quantitative study. חוקרים באוניברסיטאות היו חלוקים בצורת שם התואר – איכותי כנגד איכותני – כמעט מראשית היווצרותו של המונח. בין הנימוקים לטובת הצורה איכותני הייתה הדו־משמעות של איכותי (התואר איכותי משמש במשמע 'טוב', 'בעל איכות…
המשך קריאה נעימה >>

איני ואינני

מה ההבדל בין 'איני' ל'אינני' ומתי נכון להשתמש בכל אחת מן הצורות? הצמד אינני ואיני מצטרף לצמדים נוספים של נרדפים שמקורם בהבדלים שבין לשון המקרא ללשון חז"ל, כגון אנחנו ואנו, זאת וזוֹ, אלה ואלו, איך וכיצד, פה וכאן, איפה והיכן (בכל צמד המילה הראשונה מלשון המקרא והשנייה מלשון חז"ל). בכל הצמדים הללו אין הבדל משמעות בין הצורות ואפשר לנקוט…
המשך קריאה נעימה >>

אירו או יורו?

אֵירוֹ (ולא יוּרוֹ) הוא שמו התקני של המטבע האירופי בישראל. ההחלטה התקבלה באקדמיה בעצה אחת עם בנק ישראל בשנת תשנ"ט (1999). הנימוק הוא שעל פי החלטת האיחוד האירופי, בכל מדינה ממדינות אירופה שם המטבע נהגה על פי דרך ההגייה של שם היבשת באותה המדינה. לדוגמה: בגרמנית שם היבשת נהגה אוֹיְרוֹפָּה ושם המטבע אוֹיְרוֹ, באיטלקית ובספרדית שם היבשת…
המשך קריאה נעימה >>

שאלות ותשובות

אירוע לב או אירוע לבבי?

בתחום הרפואה רווח למדי שם התואר לְבָבִי תמורת המונחים הלועזיים cardiac, cardial לציון דבר הקשור לאיבר לֵב, כגון "אירוע לבבי", "טיפול לבבי". שימוש זה צורם את אוזנם של רבים, שכן שם התואר לְבָבִי רגיל בלשוננו בשימושו המושאל – שהוא חיובי בהרבה: 'חביב ביותר', 'שיוצא מן הלב'. הצירוף "אירוע לבבי" עשוי אפוא להתפרש כאירוע נעים, בעוד…
המשך קריאה נעימה >>

אִכְסוּן ואִחְסוּן

המילה אִכְסוּן פירושה 'אירוח', 'מתן מקום לינה'. מקורה במילה אַכְסַנְיָה – מָלון, פונדק – מילה שחדרה ללשון חז"ל מן היוונית (xenia – 'אירוח', 'הכנסת אורחים'). לעומת זאת המילים אִחְסוּן והַחְסָנָה פירושן 'שמירה', 'החזקה במחסן'. המילה מַחְסָן לקוחה מן הערבית: مَخْزَن (מַחְ'זַן). ואולם מילים מן השורש חס"ן במשמעות של אצירה ושל אוֹצָר מצויות כבר בעברית של המקרא:…
המשך קריאה נעימה >>

אמש

המילה אֶמֶשׁ ידועה לנו מן התנ"ך, ומקבילותיה מצויות גם בלשונות שמיות אחרות, כגון ערבית ואכדית. בערבית משמעות המילה אַמְס היא 'אתמול', וכך משמעות המילה אֶמֶשׁ בלשון חז"ל. למשל: "הַחליצנו את יום ראש החֹדש הזה אם היום אם למחר. ולמחר הוא אומר אם היום אם לאמש" (משנה עירובין ג, ט). ואולם בתנ"ך באה המילה אֶמֶשׁ תמיד…
המשך קריאה נעימה >>

אני אביא או אני יביא? על צורות עתיד מדבר

רבים נוקטים צורות ביטוי כמו "אני יביא", "אני לא יעשה". ואולם שימוש זה בצורות עתיד בתחילית יו"ד לגוף מדבר (אני) הוא שיבוש. יש לומר: 'אני אביא', 'אני לא אֶעשה' וכדומה. מה הביא לשימוש המוטעה בתחילית יו"ד במקום בתחילית אל"ף? מקורו של השיבוש בהרגל הגייה בעברית בת ימינו: רוב הדוברים אינם הוגים את העיצור אל"ף, ולכן…
המשך קריאה נעימה >>

אני תקווה

נמשיך בדרכנו זו, ואני תקווה שנצליח, סיים הנואם את דבריו הנרגשים. 'אני תקווה' הוא ביטוי שראשיתו בספרות העברית מן המאה התשע־עשרה. ככל הנראה נוצר ביטוי זה בהשראת ביטוי דומה בלשון המקרא ומתוך ניסיון לחקות את סגנונה של לשון זו. במזמור תהלים קט נאמר: "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ… תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה".…
המשך קריאה נעימה >>

אפון ואפונה

רַק אָפוּן הַמִּסְכֵּן עָמַד מִן הַצַּד / עַל מַטֵּהוּ נִשְׁעַן וְלֹא נָע וְלֹא נָד (ח"נ ביאליק, בגינת היָרָק – הגרסה המורחבת). אֲפוּנָה וְגֶזֶר יָשְׁבוּ בַּמְּקָרֵר / וְיַחַד עִם בָּטָטָה הִתְחִילוּ לְקַטֵּר (אבנר קנר ויואל לרנר, תנו לגדול בשקט). האפונה והאפון מוכרים שניהם לדוברי העברית. ומה אומרים המילונים? יש הגורסים אפון, יש הגורסים אפונה, ויש המביאים…
המשך קריאה נעימה >>

אפרוח וגוזל

נשאלנו מה ההבדל בין אפרוח לגוזל. בלשון המקורות וגם בראשיתה של הספרות העברית החדשה לא הייתה כל הבחנה בין המילים אפרוח וגוזל, ושתיהן שימשו לציון צאצאי עופות. בעברית בת ימינו נוצרה הבחנה בין המילים בעקבות ההבחנה המקובלת בזואולוגיה: אפרוח בוקע מכוסה בפלומה, רואה, הולך ואוכל בכוחות עצמו. אפרוחים יש בעיקר לעופות דוגרי קרקע, כגון תרנגולות ואווזים.…
המשך קריאה נעימה >>

אצבעות הרגל; אגודל ובוהן

בהונות נשאלנו אם נכון לכנות את אצבעות הרגליים בהונות. בהשפעת לשונות אירופה – שבהן יש מונחים נפרדים לאצבעות הידיים ולאצבעות הרגליים (למשל באנגלית: fingers לעומת toes) – יש הנוקטים את המילה 'בוהן' לציון כל אחת מאצבעות כף הרגל, וכך אפשר למצוא ברישומים רפואיים (בוהן 1, בוהן 2 וכדומה). בעיקר רווח השימוש בצורת הרבים 'בהונות' כשם…
המשך קריאה נעימה >>

אקדמיה – לשאלת שמו של המוסד העליון ללשון העברית

רבים תוהים מדוע לאקדמיה ללשון העברית לא נקבע שם עברי. התשובה על שאלה זו היא למעשה תשובה היסטורית. על שמו של המוסד העליון ללשון העברית ניטש ויכוח בין אנשי ועד הלשון ובין קברניטי המדינה. סופו של הוויכוח היה בפשרה: החוק שקבע את ייסוד האקדמיה נקרא "חוק המוסד העליון ללשון העברית" והסעיף הראשון בו הוא: "מוקם…
המשך קריאה נעימה >>

אַרכה או אורכה?

אַרְכָּה היא הארכת הזמן שנקבע, מתן שהות נוספת לדבר. צורתה התקנית של המילה היא בתנועת a –  אַרְכָּה, כמו אַשְׁרָה, דַּרְגָּה, קַסְדָה, שַׁלְוָה. ראשיתה של המילה בארמית. היא מתועדת בחלק הארמי של ספר דניאל בניקוד אַרְכָה (בכ' רפה), ומשמעה התארכות, התמשכות. את המשמעות המקובלת בימינו אנו מוצאים בלשון חז"ל. על הכתוב "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ"…
המשך קריאה נעימה >>

ארכיב או ארכיון?

המונח העברי התקני הוא ארכיון או גַּנְזַךְ (כגון 'גנזך המדינה'). המילה גַּנְזַךְ (ברבים: גַּנְזַכִּים) נזכרת כבר במקרא (דברי הימים א כח, יא) ומקורה בפרסית. מילה זו משמשת גם בימינו, אך היא רווחת פחות מארכיון (ואומנם בשנת תשע"ב, 2011, החליט 'גנזך המדינה' לשנות את שמו ל'ארכיון המדינה'). מקורה של המילה ארכיון ביוונית (archeion), ובעברית היא משמשת…
המשך קריאה נעימה >>

את אותו

אנו נשאלים לעיתים על תקינות הרצף 'את אותו', 'את אותה' וכדומה, כגון במשפט "אנחנו קוראים את אותו הספר". בבסיס השאלה עומדת הכפילות שיש לכאורה בשימוש המילה 'את', כפילות שבגללה היו שפסלו את השימוש הזה, ובראשם חוקר הספרות העברית יוסף קלוזנר. מתקני הלשון שהתנגדו לשימוש הזה הציעו להשמיט את המילה 'את' ולהסתפק בצורה הנוטה: "אנחנו קוראים…
המשך קריאה נעימה >>

את אינך או את איננה?

אחד מתפקידיה של המילה אין הוא שלילה של קיום או של הימצאות במקום מסוים. למשל: "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן" (במדבר יג, כ) ובנטייה: "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" (בראשית לז, ל). נשאלנו כיצד נכון להביע זאת בגוף שני: 'את אינֵךְ' או 'את איננה'? 'אתה אינְךָ' או 'אתה איננו'? תשובתנו היא שהניסוח צריך להיות…
המשך קריאה נעימה >>

את מסכימה לי?

בלשון הדיבור, ובעיקר בלשון הילדים, הצירוף 'להסכים ל־' משמש במשמעות 'להרשות ל־', למשל: "את מסכימה לי ללכת לסרט עם חברים?" "אבא לא הסכים לי לנסוע לבד". ניסוח זה צורם את אוזניהם של רבים, ונשאלנו אם אומנם יש בו בעיה. מקורו של הפועל הִסְכִּים בלשון חז"ל. שורשו זהה לשורש המילה סְכוּם, והוא מציין התאמה והשוואה בין…
המשך קריאה נעימה >>

בגלל שֶׁ

האם מותר לומר בלשון התקנית "לא באנו בגלל שירד גשם"? שאלה זו שנויה במחלוקת. מתקני לשון נהגו ונוהגים להמליץ שלא להשתמש בצירוף בגלל ש, ונימוקם עימם: צירוף זה לפתיחת פסוקית סיבה לא נמצא במקורות. לפי דעה זו מילת היחס בגלל היא מילת סיבה הראויה לתיאור סיבה במשפט הפשוט בלבד, כגון "לא באנו בגלל הגשם". לפי…
המשך קריאה נעימה >>

בדואי ובדווי

יש המקפידים – ובעיקר הקפידו בעבר – על הכתיב בדווי, ונימוקם עימם: כתיב זה מתאים לכתיב המילה בערבית (بدوي, בדוי). ואולם הכתיב הרווח יותר הוא בדואי. בירור מעלה שהגייתה של המילה בעברית לא הגיעה אלינו ישירות מן הערבית. בערבית אחת המילים המציינות מדבר היא بَدْو (בַּדְו) וממנה נגזר שם הייחוס بَدَوِيّ  (בַּדַוִי) – איש המדבר,…
המשך קריאה נעימה >>

בובה ופיה בזכר

בובה המילה בובה מציינת הן צעצוע בדמות בת הן צעצוע בדמות בן – בדיוק כשם שהמילה פֶּסֶל, אשר מינה הדקדוקי זכר, משמשת לציון דמויות מפוסלות משני המינים. לעיתים רחוקות, בייחוד במשחקי ילדים, הדוברים חשים צורך בשימוש בצורת זכר דווקא. כך נוצרה הצורה "בּוּבּ" בדרך של גזירה לאחור, ואולם מצד הדקדוק מתבקשת יותר הצורה בֹּב (כמו…
המשך קריאה נעימה >>

בַּחַן או בֹּחַן?

מבחן קצר נקרא בֹּחַן (בלי ניקוד: בוחן). זו המילה הרווחת בציבור בהקשר זה, והיא המתועדת בכל המילונים בני זמננו – למן המהדורה הראשונה של מילון אבן־שושן משנת תש"ח (1947). עם זאת יש הנוקטים באותה משמעות את המילה הקרובה בַּחַן. מילה זו משמשת פה ושם, ונראה שהיא מוכרת בעיקר בעיר חיפה וסביבותיה. האקדמיה ללשון העברית לא פסקה…
המשך קריאה נעימה >>

בין ובין

כמה דרכים שביסודן המילה בין משמשות בלשוננו לציון הבחנה וקשר: (1) בין… ובין… (2) בין… ל… (3) בין… לבין (4) בין… ו… שני המבנים הראשונים רוֹוחים במקורות, וכמובן שניהם נכונים גם בימינו. למשל בתיאור הבריאה בספר בראשית נאמר: "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (א, ד), "וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" (א, ו). בלשון חז"ל…
המשך קריאה נעימה >>

בכיר ובחיר

בעת העתיקה זכה הבן הבכור למעמד מיוחד – הבן ולא הבת. אין פלא אפוא שבתנ"ך יש לבן הראשון ולבת הראשונה מילים נפרדות: הבן הוא בְּכוֹר אך הבת בְּכִירָה, כמו בדברי לבן ליעקב: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כט, כו). בספרות חז"ל החלה לשמש הצורה בכורה הגזורה ישירות מן בכור, והיא הרגילה…
המשך קריאה נעימה >>

בלי ומבלי

מילת השלילה בְּלִי משמשת בלשוננו כבר בתנ"ך. היא קרובה למילים בַּל ובִלְתִּי, ואת שלושתן מקובל לקשור לשורש בל"י המציין השחתה וכיליון (בָּלָה, בְּלָיָה). בְּלִי היא ביסודה שם עצם (כמו דְּלִי, פְּרִי) ומשמעה כנראה בְּלָיָה: "וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי" (ישעיהו לח, יז); מן השחת (=שְׁאוֹל) שבני אדם בלים בה. יש הסוברים כי המילה בְּלִי נושאת…
המשך קריאה נעימה >>

במה ובימה

המילים במה ובימה קרובות זו לזו בצלילן ובמשמען, אך אינן קשורות קשר משפחתי. בָּמָה היא מילה שמית. היא רווחת במקרא – לרוב במשמעות 'מקום מוגבה להקרבת קרבנות': "וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה" (שמואל א ט, יד), "עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת" (מלכים ב יב, ד ועוד). מן הלשון האוגריתית למדו החוקרים כי המשמע היסודי…
המשך קריאה נעימה >>

במה שונה 'הביא' מ'נתן'

נשאלנו: ילדיי אומרים "תביאי לי כסף", "תביאי לי נשיקה", "המורה הביאה לי 70 בחשבון". זה נשמע לי צורם אך אינני מצליחה להסביר להם מדוע. אכן בכל הדוגמאות השימוש הראוי הוא בפועל נתן: לתת כסף, לתת נשיקה, לתת ציון. הֵבִיא (בבניין הפעיל) הוא הפועל הגורם של הפועל בָּא (בבניין קל), כלומר המשמעות הבסיסית של הֵבִיא היא 'גרם…
המשך קריאה נעימה >>

יום המשפחה

בַּעַל – האם ראוי למצוא תחליף למילה

לעיתים נשאלת השאלה בדבר השימוש במילה בַּעַל לציון מעמד הגבר בקשר הנישואין. הקשר בין המילה בַּעַל למושגים בעלות ובעילה מרתיע רבים, ויש המבקשים שהאקדמיה תפעל נגד השימוש במילה, תאסור או "תחליף" אותה. ייאמר מראש כי אין זה מתפקידה של האקדמיה לקבוע את השימוש המועדף מבחינה ערכית כאשר יש כמה מילים נרדפות לדבר בסגנונות שונים מתקופות…
המשך קריאה נעימה >>

בְּפועל או בַּפּועל?

רבים מתלבטים בשאלה איך להגות: בַּפֹעַל, בְּפֹעַל או בַּפֹּעַל. הצורה הראשונה אינה דקדוקית, ואילו שתי הצורות האחרות תקינות מבחינה דקדוקית: בְּפוֹעל, בפ"א רפה כמו בְּכוֹחַ, בְּפֵרוּשׁ. בַּפּוֹעל, בפ"א דגושה כמו בַּבַּיִת, בַּפִּנָּה (צורה מיודעת; דגש חזק אחרי ה' הידיעה הנבלעת במילת היחס בְּ). על פי השוואה לערבית שבהשראתה נוצר הביטוי (בעברית של התיבונים שתרגמו טקסטים…
המשך קריאה נעימה >>

ראש השנה

בפרוס השנה החדשה

לקראת ראש השנה אנו מקבלים איגרות 'שנה טובה' שברבות מהן כתוב "בפרוס השנה החדשה…". מה פירוש המילה בפרוס? על פי ההסבר המקובל פְּרוֹס היא מילת יחס יוונית שפירושה 'לפני', 'לקראת', 'בכיוון'. במשנה ובתלמוד נקלטה מילה זו בצירוף מילת היחס העברית ב־ (בפרוס) במשמעות 'לפני', 'ערב': "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה: בפרוס הפסח, בפרוס עצרת [=שבועות], בפרוס…
המשך קריאה נעימה >>

בָּקִי או בָּקִיא?

רבים שואלים כיצד יש לכתוב – בקי או בקיא? נקדים ונאמר ששני הכתיבים נכונים. המילה בָּקִי מתועדת לראשונה בספרות חז"ל. למשל במשנה במסכת עירובין (ד, ח) מדובר על מי שאינו בקי בהלכה, וכך כתובה המילה (בלי אל"ף) בכל כתבי היד ובדפוסים. גם בצורת הרבים מצוי בכתבי היד של המשנה הכתיב בלי אל"ף: בקי–בקיים כמו נָקִי–נְקִיִּים.…
המשך קריאה נעימה >>

בר מזל, בר השגה – בנקבה וברבים

המילה בַּר שאולה מן הארמית ופירושה 'בן'. למשל ר' שמעון בר יוחאי הוא בנו של יוחאי. לצד המשמעות הביולוגית של המילה היא משמשת חלק מצירוף המציין תכונה או מעמד של אדם או של דבר, כגון 'בר דעת', 'בר־מצווה', 'בר־אוריין'. צירופים אלו ואחרים נקרים בספרות חז"ל. שימוש זה של 'בר' מקביל בדיוק לשימוש במילה בן: 'בן…
המשך קריאה נעימה >>

בְּתוֹר

אנו נשאלים הרבה על תקינות השימוש בצירוף 'בתור' במשמעות 'בתפקיד של', 'במעמד של', 'כ־'. האקדמיה לא עסקה ולא פסקה בשאלה זו, ואילו בקרב מתקני הלשון בימינו הדעות חלוקות – יש המסתייגים משימוש זה ויש שאינם מוצאים בו פסול.
המשך קריאה נעימה >>

בתי כנסת ובתי כנסיות

לצירוף בית כנסת שתי צורות ריבוי תקניות: בתי כנסת ובתי כנסיות. דרך הריבוי הרגילה של צירופי סמיכות בלשוננו היא על ידי ריבוי הנסמך (הרכיב הראשון בצירוף): בני אדם, בתי ספר, שִׂמלות כלה, נעלי בית, שעוני יד, וכך גם בתי כנסת. ואולם בלשון חז"ל, אשר ממנה ירשנו את הצירוף בית כנסת, משמש דווקא הריבוי בתי כנסיות.…
המשך קריאה נעימה >>

גו וגב

המילה גֵּו משמשת בצירופים כפיפת גו, הטיית גו, גו זקוף, דקת גו וכדומה. גֵּו הוא חלק הגוף שללא הגפיים והראש, והוא מקביל למונח הלועזי טוֹרְסוֹ (מיוונית, באנגלית trunk). המילה במשמעות זו נקבעה כבר ברשימה הראשונה של מונחי ההתעמלות של ועד הלשון משנת תרע"ג (1913). המילה גֵּו מקורה בתנ"ך. ארבע פעמים היא נזכרת בהקשר של הכאת…
המשך קריאה נעימה >>

גוף ברבים

"וְאַחַר כֵּן יִתְפַּלֵּל עַל בְּרִיאוּת הַגּוּפִים וְהַנְּפָשׁוֹת" (יהודה אבן תבון, תרגום הכוזרי לריה"ל) "לְחַסְדּוֹ מְיַחֲלִים הַגּוּפוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת" (ר' שלום שבזי, שחר אהלל צורי) נשאלנו מה צורת הרבים של גוף – גופים או גופות. תשובתנו ששתי הצורות תקינות, ושתיהן מוכרות בלשוננו זה דורות רבים. עם זאת בלשון ימינו יש יתרון לצורה 'גופים' בהיותה חד־משמעית, לעומת הצורה 'גופות' שהיא…
המשך קריאה נעימה >>

גִּזְעָן או גַּזְעָן?

יש היגיון דקדוקי הן בצורה גַּזְעָן, גַּזְעָנוּת, הן בצורה גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת. גִּזען גזור מן השם גֶּזַע בתוספת הסיומת ־ָן, וכפי שהשם גֶּזַע נוטה בחיריק (גִּזְעִי, גִּזְעֲךָ), כך גם גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת בחיריק. אפשר להשוות את גִּזְעָן למילה צִבְעָן (פיגמנט) – מן המילה צֶבַע, הנוטה גם היא בחיריק (צִבְעֵי־). אבל בכמה שמות שנגזרו באותה הדרך האות הראשונה…
המשך קריאה נעימה >>

גילאים

רבים שואלים על תקינותה של צורת הרבים גילאים. ברשימת מונחים בפסיכולוגיה חברתית שפרסמה האקדמיה בשנת תשי"ט (1959) באה המילה גִּילָאִים במונח "קבוצת גילאים", והיא מכוונת לקבוצה של בני אותו גיל. את צורת היחיד גִּילַאי נקט איש הלשון יצחק אבינרי, לפי עדותו, כבר בשנת תר"ץ. במילונים העבריים אפשר למצוא את הערך גִּילַאי משנות השישים של המאה העשרים, במשמעות…
המשך קריאה נעימה >>

גמא וגמע

רבים מתלבטים מה נכון יותר – גָּמָא מים או גָּמַע מים. בתנ"ך אנו מוצאים את הכתיב באל"ף בלבד, כמסופר בסיפור רבקה ועבד אברהם: "וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ" (בראשית כד, יז). השורש גמ"א מציין שתייה, ו'הגמיאיני' פירושו 'השקיני'. בספרות חז"ל אנו מוצאים את שני הכתיבים – באל"ף ובעי"ן. במקומות שונים יש…
המשך קריאה נעימה >>

גמל שלמה ומקור שמו

גְּמַל שְׁלֹמֹה הוא חרק טורף שייחודו בכך שרגליו הקדמיות אינן משמשות להליכה ולאחיזה אלא הפכו זרועות טרף. בשעה שהוא אורב לטרפו זרועותיו מקופלות וראשו נע ימינה ושמאלה, בדומה לאדם הקורא בספר תפילה. בגלל הדמיון הזה ניתנו לו בלשונות אחדות שמות הקשורים לתפילה: שמו המדעי הוא (mantis (religiosa, ופירוש המילה ביוונית ובלטינית הוא 'נביא'. באנגלית הוא…
המשך קריאה נעימה >>

גנן בגן הילדים

צורת הזכר של גַּנֶּנֶת היא גַּנָּן, בדיוק כפי שצורות הזכר המקבילות לנַהֶגֶת, תַּיֶּרֶת, הן נַהָג, תַּיָּר, ולהבדיל: גַּנֶּבֶת ו־גַּנָּב. עם ההתפתחות החברתית שהביאה גברים לעבודה בגן הילדים הגיעו אל האקדמיה פניות לאשר את שם בעל המקצוע "גַּנֵּן" (או "גָּנֵן"). לדברי הפונים, כפי שנוצרה הבחנה בין גַּנֶּנֶת (אישה העובדת בגן ילדים) ובין גַּנָּנִית (אישה העובדת בגן…
המשך קריאה נעימה >>

גפיים – זכר או נקבה?

על פי מה שקבעה האקדמיה במינוח המקצועי, כגון במונחי אנטומיה, הדרך המומלצת היא להשתמש במילה גפיים בלשון זכר: 'גפיים עליונים', 'גפיים תחתונים' (בבני אדם), 'גפיים קדמיים', 'גפיים אחוריים' (בבעלי חיים). צורת היחיד של המילה היא גַּף – גם כן בלשון זכר: 'גף עליון', 'גף קדמי' וכדומה. * * * המילה גפיים מצויה בספרות חז"ל, וברוב…
המשך קריאה נעימה >>

ט"ו בשבט

גרעין וגלעין

המילים הקרובות גרעין וגלעין הן ביסודן מילה אחת. מקורן בספרות חז"ל, אלא ששם צורות היחיד הן בנקבה: גלעינה וגרעינה. נפוצות יותר צורות הרבים גלעינים וגרעינים, ובכתבי יד של המשנה והתוספתא: גַּלְעַנִּים וגַרְעַנִּים (צורת רבים בסיומת ־ִים למילה בסיומת נקבה יש למשל במילים תאנה–תאנים, שעורה–שעורים, ביצה–ביצים ועוד). הצורות בלמ"ד אופייניות לטקסטים ארץ־ישראליים, ואילו הצורות ברי"ש אופייניות…
המשך קריאה נעימה >>

דְּבוֹרַאי או כַּוְרָן?

בערב ראש השנה תשס"ה נמסרה הודעה לעיתונות מטעם איגוד מגדלי הדבורים ומועצת הדבש, שקיבלה פרסום רחב בתקשורת, ולפיה החליטה האקדמיה לשנות את כוורן לדבוראי. ואולם האקדמיה לא קבעה את המונח כוורן וגם לא את המונח דבוראי.
המשך קריאה נעימה >>

דו־שנתי

נשאלנו אם 'כינוס דו־שנתי' הוא כינוס המתקיים פעם בשנתיים או פעמיים בשנה. לכאורה שתי ההבנות אפשריות ולפנינו מקרה של דו־משמעות: הבנה אחת היא שהתחילית דו־ מונה את שם העצם שאחריה – שָׁנים, שָׁבועות וכדומה, ועל כן כינוס דו־שנתי מתקיים פעם בשנתיים. ההבנה השנייה היא שהתחילית מונה את הפעמים שבתוך פרק הזמן ששם העצם מציין – ומכאן…
המשך קריאה נעימה >>

חנוכה

דולק ודלוק

כבר בספרות חז"ל משמשות שתי דרכי ההבעה: נרות דּוֹלְקִים וגם נרות דְּלוּקִים, ואולם הראשונה היא הצורה השלטת. דּוֹלֵק היא צורת ההווה (בינוני) של הפועל דָּלַק. לדוגמה: "נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקין" (משנה תמיד ו, א), "לְמה משה דומה? לאבוקה שדולקת – הדליקו ממנה כמה נרות, אבל אורה של אבוקה לא חסרה כלום" (ספרי זוטא…
המשך קריאה נעימה >>

דוקטור ובקיצור ד"ר

המילה דוקטור נכתבת בקיצור ד"ר, אף שדרך הקיצור הזאת אינה על פי הרגיל בלשוננו. דרכי הקיצור בעברית הן שתיים: האחת למילה יחידה והאחרת לצירוף של שתי מילים או יותר. מילה יחידה מקצרים בגרש הבא בסוף הקיצור – לאחר האות הראשונה או האותיות הראשונות של המילה, כגון רח' (רחוב), עמ' (עמוד). צירוף מילים מקצרים באותיות הראשונות, אחת או…
המשך קריאה נעימה >>