מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי־העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

צילום של שדה כלניות

הדמומית והכלנית

לשוננו לעם, כרך יב חוברת ו (תשכ"א), עמ' 149

מי חידש את השם 'כלנית' ל־Anemone? ואיך קרא לצמח זה בן־יהודה? ומהי 'דמומית'? ראובן סיוון מנסה לעשות סדר בשמות ובמחדשיהם.
המשך קריאה נעימה >>

צילום משנת תר"ת של שמות ימות השבוע

מלחמת שִׁמְשׁוֹם בחוֹלְיוֹם

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ה (תשנ"א), עמ' 189–190

ימות השבוע העבריים קרויים על שם מספרם הסודר, ורק השבת זכתה לשם עצמאי. בוועד הלשון היו שסברו שדבר זה אינו אפשרי באומה מתוקנת, ובשנת תרפ"ט (1929) הוצע לתת לימים שמות של ממש.
המשך קריאה נעימה >>

פריחת שקד - צילום

שקדייה

אקדם 28 (תשס"ה)

מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?
המשך קריאה נעימה >>

זָקֵן כמילת טאבו בעברית הישראלית

פרקים בעברית לתקופותיה: אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 321–327

מערכת הערכים כפי שהיא מתבטאת בלשון ימינו שונתה, ובהשפעת המערב הוחרמו מילים רבות. הוא אשר קרה למילה הנאה זָקֵן: במקרא אין לה משמעות נלווית שלילית כלשהי. אך בימינו המילה זקן כמעט הפכה למילת טאבו, והיא הומרה בתחליפים מספר: קשיש, מבוגר, בוגר, בכיר, ותיק. גם בחלופות אלו חלו תזוזות…
המשך קריאה נעימה >>

צילום של גפרור

גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים

לשוננו לעם, כרך לג חוברת ד–ה (תשמ"ב), עמ' 135–138

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר ספרים, ואולם המילה אינה מובאת במילון בן־יהודה. מן הסתם ידע בן־יהודה על החידוש, אבל מן הסתם לא הביאה במילונו משום שהעדיף את חידושו שלו מַדְלֵק.

מלחמת השפות ומלחמת השפה

מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד

בשנה הזאת מלאו מאה שנה למלחמת השפות ביישוב על מעמדה של העברית המתחיה. מלומדים ועסקנים סברו שהעברית שהייתה בתהליך של שיבה לחיים מלאים לא תצלח להוראה של מקצועות חדשים שלא היה להם מינוח בעברית. ואם תצלח להוראה בבתי הספר, אין בה כוח לשמש בהוראה האקדמית…
המשך קריאה נעימה >>

דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו

לשוננו לעם, כרך מט חוברת ג (תשנ"ח), עמ' 117–131

במאמר מקיף זה המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.
המשך קריאה נעימה >>

איור של שמונת הנרות וכיתוב מילות הבית הראשון של מעוז צור

מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי

חנוכה תשע"ד

"…מעוז צור ישועתי' הוא פיוט לחנוכה הנאמר לאחר הדלקת הנרות במנהגי אשכנז. בזמננו "אומץ" הפיוט גם בקהילות ספרדיות ומזרחיות שונות – בעיקר בשנות המדינה. פיוט זה שייך לפיוטי הגאולה: הוא עוסק בתקופות היסטוריות שונות בחיי עם ישראל ומתאר את הגאולה שהייתה בכל אחת מהן (ראו בעיון להלן)…"
המשך קריאה נעימה >>

"מה רציתי להגיד?" פועלי תפיסה ואמירה בעברית הדבורה – משימוש מילולי לשימוש פרגמטי

מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, תשע"ד, עמ' 125–137

המאמר מיוחד למילים ולביטויים רבים הרווחים בשיח היום־יומי הדבור במשמעות שונה ממשמעותם המקורית, למשל כאילופשוטאתה יודע.

ניגונה של לשון: משולחנו של חבר האקדמיה

אקדם 49 (תשע"ד)

"…נתבקשתי לומר כמה מילים על כתיבתי בסיפוריי. בסיפוריי כרַתי לי ברית אהבה עם הלשון העברית. ולא הלשון העברית של ימינו בלבד, שכמותה שומעים אנו ברחוב, אלא הלשון העברית על כל רבדיה. גם באוצר המילים וגם בקצב ובנעימה של הלשון משתמש אני ומשתעשע בלשון המשנה והמדרש, בלשון התלמוד והפוסקים, בלשון הפיוט והתפילה ואף בלשון רש"י והרמב"ם, הרמח"ל וחכמי הדרוש…"
המשך קריאה נעימה >>

איור של ג'ירף

גמל נמרי – עלייתו ונפילתו בעברית

לשוננו, כרך עה חוברת ד (תשע"ג), עמ' 463–478

במאמר מזומנת לקורא הצצה על אופן התגבשות המינוח העברי בתחום שמות בעלי החיים בתקופת תחילת הדיבור העברי ועד לאחר קום המדינה – דרך דוגמה אחת של בעל חיים מיוחד שגם שמותיו מיוחדים: ה־giraffe.

על התואר מָרַן

בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף, מרחשוון תשע"ד

מקורו של התואר מָרַן במילה הארמית מָרֵא. מילה זו מופיעה כבר במצבות מלכים בארמית העתיקה שנתגלו בסוריה – היא ממלכת ארם – ומשמעה 'אדון'. מָרִי הוא 'אדוני' ומָרַן – 'אדוננו'.
המשך קריאה נעימה >>

על הצורות מועצה, מפלגה ומחלקה, מתוך: "על הוועדה לדקדוק של ועד הלשון"

לשוננו לעם, כרך ג חוברת ז (תשי"ב), עמ' 13–16

"הרי דוגמאות אחדות מתוך פרק אחד בעבודת הוועדה לדקדוק של ועד הלשון, מן הפרק הדן בצורותיהם ונטייתם של שמות שאין להם הכרע ברור מתוך המקורות הקדומים. בדיבור החי קיימת מבוכה ופקפוק, ולעתים אנו שומעים צורות שונות וסותרות של אותה מילה…"
המשך קריאה נעימה >>

צילום של ירושלים - מתמונת לווין

ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער"

לשוננו לעם, כרך ה (תשי"ד), עמ' 14–18

"הבה נתבונן במספר מונחים שנקבעו לציין ערים לסוגיהן. עיר אנו קוראים ליישוב שיש בו אוכלוסייה רבה ומוסדות ציבור, ושרוב האוכלוסייה בו עוסקת במלאכה, במסחר ובתעשייה. השם עיר אינו כולל יישובים חקלאיים, שהם כפרים, מושבות, מושבים וכדומה…"
המשך קריאה נעימה >>

"אתה אומר ועושה" – קדושתא לסדר הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ליניי: מן העבודה במילון ההיסטורי

לשוננו, כרך עב, חוברת א–ב (תש"ע), עמ' 179–199

הרוב הגורף של כתבי היד הליטורגיים מן הגניזה אינו מעמיד העתקות של יצירות פייטן אחד שנועדו ללוות את תפילות ישראל, אלא ליקוטי פיוטים מפייטנים שונים ומתקופות שונות המשמשים בערבוביה, ולעתים קרובות אפילו במערכת ("קומפוזיציה") פיוטית אחת. המציאות הזאת מעמידה משימה מורכבת עד מאוד לפני חוקרי…
המשך קריאה נעימה >>

מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף (ה"סתונית")

"מחקרים בשמות צמחי א"י", לשוננו, כרך א חוברת ג (תרפ"ט - 1928), עמ' 243–245

בלשונות אירופה מבשר הצמח שאנו מכנים "סתוונית" את בוא הסתיו ומכאן שמו. אולם בישראל הפרח פורח בחורף ולכן מציע הראובני לכנותו 'מבשר החורף'.

מאפייני לקסיקון אחדים של הטקסט המשפטי

העברית, כרך סא, חוברת א–ג (תשע"ג), עמ' 63–72

"הטקסט המשפטי מזמן לקוראיו אתגר מורכב. לרוב אין הקורא ההדיוט יכול לו בלא עזרת משפטן. הלשון המשמשת בכתיבה רשמית, ובכללה לשון המשפט, זכתה לביקורת נוקבת במדינות שונות, בעיקר בבריטניה ובארצות־הברית… במאמר זה אתאר כמה ממאפייני הלקסיקון של הטקסט המשפטי אף שאינם גורמים בהכרח למורכבותו הם…
המשך קריאה נעימה >>

העברית כלשון שמית חיה

הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 190-148

במלאות שלושים לפטירתו של חבר האקדמיה גדעון גולדנברג אנחנו מביאים כאן מאמר לזכרו. המאמר מתפרסם באדיבות האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

צילום של החותם שנמצא ליד הכותל המערבי

לפשר החותם שנמצא ליד הכותל המערבי

אקדם 48 (תשע"ג)

"בחג החנוכה בשנת תשע"ב דווח על תגלית מעניינת שנתגלתה בשכבת העפר שמילאה את תעלת הניקוז שלמרגלות קשת רובינסון, בחפירות שמנהלת רשות העתיקות בגן הארכאולוגי בירושלים. מדובר בחפץ קטן עשוי טין, דמוי חותם, בקוטר של כשני סנטימטרים, שעליו טבועות שש אותיות בשתי שורות, שלוש אותיות בכל…
המשך קריאה נעימה >>

איור מתקופת ימי ביניים של משפחה מקבלת את השבת

שבת שלום ומבורך

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 170-168

המחבר מתחקה על מקורה של הברכה "שבת שלום ומבורך" ומשיב על שתי תמיהות: (א) איך אפשר להסביר את צירוף שני הלוואים השונים – האחד שם עצם (שלום) והאחר שם תואר (מבורך), ו(ב) מדוע "מבורך" בזכר ולא בנקבה בהתאמה למין המילה שבת.

אריג הקנבס וקיטור הקנבוס

על מדוכת שמו של הצמח המכונה 'קנביס' – העולה לכותרות חדשים לבקרים – ישבו אנשי ועד הלשון בראשית המאה העשרים. ברשימה מובא קיצור קורותיו של השם בלשוננו.
המשך קריאה נעימה >>

צילום של לאה גולדברג עומדת ובידה זר פרחים

לזכר לאה גולדברג ז"ל

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית, כרך יז (תש"ל), עמ' 46–49

במלאות מאה ושתיים שנים להולדתה של חברת האקדמיה לאה גולדברג (סיוון תרע"א – שבט תש"ל, מאי 1911 – ינואר 1970), אנחנו מביאים כאן דברים לזכרה מאת חבר האקדמיה אפרים ברוידא.

צילום של כתב פירמידות

לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ

לשוננו, כרך ע (תשס"ח), עמ' 5–27

"בין כתבי הפירמידות יש שני קבצים של לחשים שמטרתם למנוע נחשים מלגשת אל המומיה של המלך, קובץ מצד זה וקובץ מצד זה. הלחשים בשני הקבצים שונים זה מזה, חוץ מלחש מצרי אחד המופיע פעמיים, פעם בכל קובץ. לדעתי, לחש נשנה זה הוא המפתח להבנת הרקע…
המשך קריאה נעימה >>

צילום של פסל האריה על בנין ג'נרלי בירושלים

האריה חזר הביתה

כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 236–241

"כאשר העוברים ושבים בכיכר בר־כוכבא שבמרכז ירושלים מרימים את עיניהם כלפי מעלה, הם משתוממים בוודאי בראותם אותה חיית כלאיים המתנוססת על ראש הבניין שבצד המזרחי של הכיכר, המפריד בין ההמשך של רחוב יפו לרחוב שלומציון המלכה: אריה בעל כנפיים (בתמונה). ואמנם המפלצת הזאת אינה זרה…
המשך קריאה נעימה >>

בולי דואר ישנים המציינים את מלחמת בר-כוכבא

בר כוכבא ובר יוחאי

מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית

מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לסה"נ: בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה? מה אפשר ללמוד מן השמות בדגם 'בן פלוני' או 'בר פלוני' המופיעים בתעודות בנות התקופה? ולבסוף: האם מה שהתרחש בארץ ישראל במאה השנייה היה מרד או מלחמה – וכיצד באה לידי ביטוי השאלה הזאת בבולים שהונפקו בארץ?
המשך קריאה נעימה >>

צילום של דוד בן גוריון

על יומן המלחמה של דוד בן־גוריון

לשוננו לעם, כרך לד, חוברות ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234

שלושה ימים לפני ראש השנה תש"ט כתב דוד בן־גוריון ביומנו: "הצללתי לרדיו את ברכתי לראש השנה". "הצללתי" – כתב בן־גוריון, מלשון צְלִיל. אבל המונח הזה לא נקלט: היום אומרים "הקלטתי". מאבקו של בן־גוריון למען העברית עולה מיומן המלחמה שהופיע בהוצאה לאור של משרד הביטחון. שלושה…
המשך קריאה נעימה >>

ראש הממשלה – מהפיוט לפוליטיקה ובחזרה

אקדם 46 (תשע"ב)

מאימתי מהלך הצירוף ראש הממשלה בעברית? במאמר מתואר גלגולו של המונח מימי הביניים אל העברית החדשה.

איור דג עמלץ (כריש)

ברייה ועמלץ שמהּ

לשוננו לעם, כרך מג חוברת ב (תשנ"ב), עמ' 47–52

"מין מסוכן מאוד לאדם. תוקף סירות על נוסעיהן. נמצא במקום השני ברשימה העולמית של כרישים התוקפים בני־אדם" – כך מתאר לב פישלזון את העמלץ באנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל. לא רבים היודעים כי העמלץ, בן למשפחת כרישים, קיבל את שמו מהצעת תיקון לנוסח של כתוב מקראי…
המשך קריאה נעימה >>

צילום מעמוד ישן של הגדת פסח

לשון ההגדה של פסח

לשוננו לעם, כרכים מ–מא (תשמ"ט-תש"ן), עמ' 29–35

"אנו עוסקים בגוף ההגדה, שהוא קדום, ולא בפיוטים ובשירים שנספחו לה בימי הביניים. את גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י' של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. אם נוציא אפוא מכלל דיון את פרקי המקרא ואת הפסוקים הבודדים הנדרשים בהגדה, נעלה, שההגדה כתובה בעיקרה…
המשך קריאה נעימה >>

צילום בשחור לבן של יחיאל מיכל פינס

"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס

אקדם 47 (תשע"ג)

הכותבים דנים בגישתו של אחד מראשוני ועד הלשון, הרב יחיאל מיכל פינס, לעברית. במאמר מובאות דוגמאות לגישתו החדשנית של פינס בעניין הרחבת אוצר המילים, ולשמרנותו בכל הנוגע לסגנון. בחידושים של פינס הנזכרים במאמר: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה.

מקומה של הכוונת לשון בימינו

ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת הלשון, תש"ס, עמ' 334–349

המחבר עוסק ביחס שבין הבלשנות כמדע טהור ובין הנורמטיביזם, ומציע את המושג 'נורמטיביזם מפוכח'. הוא מציג את גישותיהם של ארבעה בלשנים: בלנק, בנדויד, רוזן ובן־חיים. לבסוף מובאות הערות לדרכה של האקדמיה על פי החלטותיה בדקדוק מן השנים תשנ"ג–תשנ"ז המעידות על גישה של נורמטיביזם מפוכח. (המאמר…
המשך קריאה נעימה >>

צילום של גולדה מאיר

רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים

אקדם 47 (תשע"ג)

לפי החלטת האקדמיה אפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה. החלטה זו לא נועדה להיענות לדרישה אידאולוגית כלשהי, אלא נסמכת על המקורות העבריים העתיקים שבהם לנשים בעלות תפקיד יש תוארי תפקיד בצורת נקבה, כגון נביאה, מלכה ובעלה.

צילום כריכת ספר תנ"ך

כיצד מצטטים מן התנ"ך?

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ב (תשנ"א), עמ' 57–61

הבא לכתוב פסקה, מאמר או ספר, ונזקק לצטט פסוק מן התנ"ך, כיצד יצטט? הפסוק נתון לנו במקרא בכתיב מיוחד, ומלווה בניקוד, בטעמים, במתגים ובמקפים. במה מכל זה יש להתחשב?

צילום בשחור ולבן של דוד ילין

דרכו של דוד ילין בחידושי המילים

העברית, כרך ס חוברות ג–ד (תשע"ב), עמ' 127–147

דוד ילין תרם רבות לפעילותו של ועד הלשון ולמפעל חידוש המילים. המאמר דן בשתי נטיות מנוגדות של ילין: השמרנות והדבקות במקורות לעומת ההכרה בהתפתחות הטבעית של השפה. הירתמותם של ילין ואחרים למפעל החייאת השפה הכשירה את דעת הקהל לקליטת רעיונותיו הנועזים של בן־יהודה, אך גם…
המשך קריאה נעימה >>

עברית והשפות הקלסיות – יוונית ולטינית

לשוננו לעם, כרך מ–מא: קובץ לשנת הלשון (תשמ"ט–תש"ן), עמ' 302–305

ההשפעה העיקרית של היוונית (והלטינית) על לשונם של בני ארץ־ישראל הייתה בסוף ימי בית שני ובתקופת חז"ל. אפשר להעריך שנכנסו לספרות חז"ל כאלפיים מילים יווניות (ולטיניות) בתחומים שונים ומגוונים, כגון מנהל ושלטון, רפואה, ריהוט ולבוש. הכותב מתאר את הרקע לתופעה ואת היקפה, ודן במבחר דוגמאות.

איור פילם של סרט

מי המציא את הפועל צִלֵּם?

לשוננו לעם, כרך יג חוברת א (תשכ"ב), עמ' 19–22

דוד ילין, מראשוני ועד הלשון ומראשיו, נפטר בירושלים בכסלו תש"ב. לזכרו אנחנו מביאים מאמר זה. ילין חידש מילים רבות ובהן מצפן, רכבת, נדיר (על פי הערבית), וכן מיוחס לו חידוש הפועל צִלֵּם, והנגזר ממנו צילום וכן צלמונייה או צלמנייה שנדחו אחר כך מפני חידושו של ביאליק: מצלמה.…
המשך קריאה נעימה >>

מינוח מקצועי – מהותו ותרגומו

לשוננו לעם, כרך מח חוברת ד (תשנ"ז), עמ' 139–146

חבר האקדמיה פרופ' משה אזר נפטר בט"ז במרחשוון תשע"ג. במלאות שבעה ימים למותו אנחנו מביאים כאן מאמר פרי עטו על ייחודו של המינוח המקצועי לעומת כלל המילים בשפה.

צילום בשחור ולבן: ישראל אהרוני

הנשר וכלב הים: השפעתו של ישראל אהרני על המינוח העברי לבעלי חיים

אקדם 46 (תשע"ב), עמ' 7

גורל היאחזותן של מילים בלשון תלוי בצירוף נסיבות ובעיקר במזל. לעיתים אין לדעת למה הועדפה מילה מסוימת על פני חברתה. חלק לא־מבוטל בזואונימיה העברית יש לזקוף לזכותו של חוקר טבע אחד שפעל בראשית המאה העשרים והטביע עליה חותם עז – ישראל אהרני.

איור מפת ארץ ישראל

הא־הידיעה בשמות מקומות

לשוננו לעם, כרך יא חוברת י (תש"ך), עמ' 250–253

האם יש לומר 'שומרון' או 'השומרון'? מקובל ששם פרטי אין מוסיפים לו ה"א הידיעה, ואילו שם כללי שהפך לשם פרטי (של מקום) מחייב יידוע. לדוגמה שרון משמעו מישור סתם, ואילו 'השרון' הוא חבל ארץ מסוים במישור החוף של ארץ ישראל; שפלה היא חבל ארץ כל…
המשך קריאה נעימה >>

על המונח דַּכְּאָן (repressor): מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה

דיון במליאת האקדמיה: זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לח–לט–מ לשנים התשנ"א–התשנ"ג, עמ' 265–270

לקריאת הדיון לזכרו של פרופ' נתן צתרי שהלך לעולמו בערב ראש השנה תשע"ג, אנחנו מפרסמים דיון מתוך זיכרונות האקדמיה על המונח דַּכְּאָן מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה. פרופ' צתרי עמד בראש הוועדה שפעלה באקדמיה משנת תשמ"ה. רשימת המונחים פורסמה במילון מטעם האקדמיה, והיא…
המשך קריאה נעימה >>

ניבים ופתגמים: חוות־דעת

לשוננו לעם, כרך ה חוברת א (תשי"ד), עמ' 24–27

"המומחה נתן את חוות־דעתו בעניין', 'המבקר פרסם חוות־דעת חיובית על היצירה'. במשפטים אלו בא הצירוף 'חוות־דעת' בהוראת הבעת דעה, גילוי הערכת האדם לגבי עניין. מן הראוי לברר, אם אין בצירוף 'חוות־דעת' משום עירוב תחומין של המלים 'דעת' ו'דעה', ולשאול מפני מה הועדפה הצורה 'חוות־דעת' בדיבורנו…
המשך קריאה נעימה >>

על התעתיק מעברית לכתב לטיני

העברית, כרך ס חוברות א–ב (תשע"ב), עמ' 62–69

שאלת התעתיק העסיקה את אנשי הלשון עוד לפני קום המדינה, וביתר שאת העסיקה את האקדמיה ללשון העברית מיד עם ייסודה. במהלך שני העשורים האחרונים עלה הנושא כמה פעמים, ואף הגיע לדפי העיתונות עם קביעת הכללים החדשים. אנו מביאים פה לקט מובאות מן הדיונים בכללי התעתיק…
המשך קריאה נעימה >>

סמליל המשחקים האולימפיים

מילוניאדה: למילים המסתיימות ב־יאדה, 1898–1994

לשוננו לעם, כרך מו חוברת ב (תשנ"ה), עמ' 47–58

"בשתי רשימות קודמות הצבענו על הקשר שבין המונח העתיק אולימפיאדה לבין השמות העבריים שנבחרו לשני אירועים חדשים: ה'עדלידע' וה'מכבייה' (תרצ"ב). כזכור, העדלידע ניצחה את הפורימיאדה, והמכביאדה 'הפסידה' במאבק כנגד המכבייה. אולם, כראוי למונח הקשור בתחרויות ספורט, לא פרשה האולימפיאדה מן המאבק בין המילים העבריות המסתיימות ב־יאדה, לבין אלו המסתיימות…
המשך קריאה נעימה >>

המילה עיצומים כחלופה לסנקציות

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד, תשל"ד–תשל"ז, עמ' 229–234, 274–283

בישיבת מליאת האקדמיה קכ"ח משנת תשל"ו הציג המשפטן וחבר האקדמיה מאיר שלי לפני חברי האקדמיה את הצעת הוועדה למונחי משפט לקבוע את המילה "עיצומים" – שמקורה בתלמוד הירושלמי – תמורת סנקציות בתחום המשפטי. ההצעה עוררה דיון נרחב שנמשך גם בישיבה קל בשנת תשל"ז. עיקרו…
המשך קריאה נעימה >>

במה שוללין ובמה אין שוללין – על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא

אקדם 39 (תשס"ט)

מכווני הלשון עוסקים רבות בשאלת השלילה של הנשוא השמני והנשוא-הבינוני ב'אין' או ב'לא'. משפטים כגון "אין הוא שר", ו"הוא אינו שר" – הם מומלצים, ואילו המתכונת הרווחת בעברית החיה היא: "הוא לא שר". הקושי העיקרי הוא בתקנת משפטים דומים שנשואם בינוני. כאן קשה יותר לכותבים…
המשך קריאה נעימה >>

על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני

לשוננו לעם, כרך לח חוברות ט–י (תשמ"ז), עמ' 532–551

המאמר הוא הרצאה שנשאה הכותבת לפני עורכי הספרים המדעיים באוניברסיטה הפתוחה בקיץ תשמ"ח. הדברים מובאים בשינויים קלים בכתיב ובפיסוק. כמו כן נוספו כותרות ביניים. מקצת מן המילים הנדונות כאן נשתנתה ההחלטה בהן, ועל כך באות הערות עדכון. הקדמה כלל נקוט באקדמיה ללשון העברית, גם אם…
המשך קריאה נעימה >>

עשרת הדיברות

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 84–89

"דיברות הוא ריבוי של דיבר, כדרך כיסא-כסאות, ושם זכר". ואולם המדקדקים והנקדנים של ימי הביניים  ושל הזמן החדש ניסו להתאים את השם המוזר להם 'דיבְּרות' בפיוטים ובתפילות לאחד מן השמות האחרים משורש דב"ר שבתנ"ך, ויצאו למשל נגד דיגוש הבי"ת. הכותב סוקר את הניסיונות האלה לאורך…
המשך קריאה נעימה >>

כריכת הספר פרקי עיון בעברית החדשה

על העשייה בלשון העברית בזמן החדש

פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה (תשע"ב), עמ' 93–120

"כבר בדור הראשון לדיבור העברי התחיל עיסוק גם בדקדוק העברית המתחיה. תחילה היה זה עיסוק נורמטיבי שבא לכוון את התפתחותה ואת הסתגלותה לעולם החדש ולחיים החדשים, לפי שלשון המקורות לא נתנה להם מענה שלם…"

הלכה ומנהג בייעוץ האקדמיה לציבור

אקדם 44 (תשע"ב), עמ' 6–7

במאמר מוסברים העקרונות המנחים את המזכירות המדעית של האקדמיה במתן תשובות לציבור, ומובאות דוגמאות לשאלות ותשובות: מעמד הצירופים 'ניסוי וטעייה', 'ניסוי ותהייה'; מעמדן של צורות בבניין נפעל דוגמת נֶאֱבַד ונִכְבָּה – שיש כנגדן צורות בבניין קל באותה משמעות; תקניות ביטויי זמן כמו 'שלוש ועשרה' אף שמדובר ב'עשר דקות'.

רכבים ונשקים וכיוצא בהם

אקדם 31 (תשס"ו), עמ' 6–7

"תופעה רווחת היא בעברית בת ימינו, וכפי שנראה להלן גם בעברית לדורותיה, ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל… ברשימה קצרה זו יוצגו שמות אחדים מרבדיה הקלסיים של העברית, שחל בהם מהלך זה, תוך בירורם לפרטיהם."

צילום של פרת משה רבנו

סיפורה של מילה: פרת משה רבנו

לשוננו לעם, כרך מד חוברת ג (תשנ"ג), עמ' 129– 134

איך קיבלה החיפושית האדומה בעלת הנקודות השחורות את השם פָּרַת מׂשֶה רַבֵּנוּ? התשובה טמונה ביידיש.
המשך קריאה נעימה >>

חזק חזק ונתחזק

לשוננו לעם, כרך מו, חוברות א ו־ד (התשנ"ה), עמ' 24–26, 176–180

כשמסיימים בבתי הכנסת את הקריאה בחומש מן החומשים, קוראים "חזק חזק ונתחזק". הקריאה מבוססת על הקריאה של יואב שר צבאו של דוד בצאתו לקרב: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (שמואל ב, י, יב). ואולם נוהגים להגות "וְנִתְחַזֵּק" בצירי אף על…
המשך קריאה נעימה >>

גלגולו של זנב: מחצרות החסידים אל הסלנג הישראלי

לשוננו לעם (גיליון פורים), כרך מד חוברת ב (תשנ"ג), עמ' 73–79

"שאלת מקורו של הכינוי העממי וולגרי הרווח זַיִן לאבר המין הזכרי היא מן החידות שאין להן פותר בתולדות הסלנג הישראלי. כיצד הפכה אות מאותיות האלפבית – ודווקא זי"ן – למציינת איבר מין? והלוא עומדים לה ללשון העברית כמה וכמה שמות נושנים לאותו איבר קטן, כגון אמה,…
המשך קריאה נעימה >>

הַלָּעוֹזוֹת החדשים

לשוננו לעם, כרך מג חוברת ד (תשנ"ב), עמ' 147–150

חבר האקדמיה, ארי אבנר, נפטר ביום שישי כ"ד בשבט תשע"ב, 17 בפברואר 2012, והוא בן 87 שנים. לזכרו אנחנו מעלים כאן מאמר שפרסם על אחד הנושאים שהעסיקו אותו בפעילותו באקדמיה – אילו מילים לועזיות יש להחליף במילים עבריות. ארי אבנר היה חבר פעיל באקדמיה ותרם…
המשך קריאה נעימה >>

איור של נצר עם פקעי לבלוב ובד של שקד ועליו ציץ

מונחי פריחה והנצה במקורות

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ד (תשנ"א), עמ' 136–141

במקרא שמות רבים לצמחים ולבעלי חיים. בחלק מן השמות אנו משתמשים גם היום, אך לא תמיד במשמעותם המקורית שבמקרא. הקישוא, הדלעת, המלפפון והערמון הם כמה דוגמאות לשמות שמשמעותם במקרא אינה זהה למשמעותם בימינו. לרשימה זו מצטרפים גם מונחים בהתפתחות הפרח ובהנצה.