מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי־העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

"שיר עוגה" מאת ר' יחיאל בן אשר

לשוננו כרך פ, חוברת א-ב (תשע"ח)

במסגרת העבודה במדור שירת ימי הביניים של המילון ההיסטורי הותקנו יצירותיו של הפייטן ר' יחיאל בן אשר, שפעל בספרד במאות הארבע־עשרה והחמש־עשרה וככל הנראה היה נינו של הרא"ש. ר' יחיאל כתב בין השאר קינות כאוּבות בעקבות הפרעות שהתחוללו בטולדו בשנת קנ"א (1391) ובהן נספו רבים מבני משפחתו.
המשך קריאה נעימה >>

"אני הוא האיש השוחה בתוך מימיה של השפה"

העברית, מחזור סד חוברת א–ב (תשע"ז)

אני חי כמעט באופן בלעדי בזכות השפה והודות לחומריה של העברית. ישותי, הווייתי, חיי – מחזיקים מעמד בגלל אותו שדה, אותו מתחם או "בריכת המילים", כפי שאני מכנה את תחום המחיה שלי, ההיבט שלי. אני הוא האיש השוחה בתוך מימיה של השפה, בתוך נזילותן של האותיות, מתפרש ימינה ושמאלה, אני מבצע תנועות קטנות וגדולות, יורד לעומק ועולה חזרה אל קו המים.
המשך קריאה נעימה >>

על דלות הלשון והשפעתה על השיח

אקדם 60, שבט תשע"ח, פברואר 2018

חשוב להבין שדלות לשון איננה בעיה אסתטית, כשם שלשון עשירה איננה סתם לבוש להתנאות בו. לשון היא הכלי שדרכו אנחנו חווים את המציאות ובונים מציאות. ולשון היא גם הגשר שלנו אל נפש הזולת. אני מאמינה שדלות לשון היא שעומדת לא פעם מאחורי הבחנות קיצוניות, שיח שטחי ותקשורת דלה בין בני אדם. זכינו ואנחנו חיים בעברית. זכינו ולרשותנו עומד עושר עצום של 3,000 שנה. זכינו בעושר, ואין צידוק לכך שילדינו יגדלו בדלות.

המשך קריאה נעימה >>

"אני רואה עצמי מחזֵר של הספרות העברית"

העברית, מחזור סד חוברת א–ב (תשע"ז)

אומרים שהשפה העברית הייתה שפה מתה במשך 1700 שנים. אומרים שאליעזר בן־יהודה החיה אותה. אך לא, היא לא הייתה שפה מתה. ולא אליעזר בן־יהודה החיה אותה, ודאי לא אליעזר בן־יהודה לבדו החיה אותה. היא הייתה יפהפייה נרדמת, לא שפה מתה.

על "שמץ", "שמץ פסול" ומה שביניהם

המילה שמץ מתועדת במקרא פעמיים: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד, יב); "הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּו" (שם כו, יד). במחקר החדש התלבטו מאוד בגיזרונה של המילה, ובזיקה שלה אל שִׁמְצָה – מילה סתומה אף היא.
המשך קריאה נעימה >>

יהלום בספיר: מאבני החן שבדיוואן הנגיד

העברית, מחזור סד חוברת א–ב (תשע"ז), עמ' 26–35

המאמר הוא נוסח כתוב של הרצאה שנישאה בערב לכבוד הספר "דיוואן שמואל הנגיד – קודקס מן הגניזה" מאת יהונתן ורדי ומיכאל רנד. הכותבת קושרת בין שיר היין של הנגיד "יָהֲלוֹם בְּסַפִּיר" ובין הדימוי הזוהר והצח כיהלום של כתיבתו.

דתי, חילוני וחוזר בתשובה

לשוננו לעם, מח, ד (תשנ"ז), עמ' 170–173

המאמר עוסק בשמות התואר דתי, חילוני, חוזר בתשובה וחוזר בשאלה – בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות שלהם ולהחליף את מקצתם. במאמר מוסבר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך. עוד מתחקה המאמר על שורשי המונחים האלה ועל גלגולי המשמעות שלהם.
המשך קריאה נעימה >>

טובים השניים מן האחד: לחשיבותם של צירופי מלים במילון העברי

לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 18–23

בכ' באייר תשע"ז הלך לעולמו חוקר הלשון והמילונאי פרופסור ראובן מירקין. מירקין היה מראשוני החוקרים במפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית, והוא עבד בו ארבעים שנה. בשנת תשכ"ט (1969) מונה לראש מדור הספרות החדשה, והוא עמד בראשו עד פרישתו לגמלאות בשנת תשנ"ט (1999). מחקריו של מירקין עסקו במילונאות, בחידושי מילים ובלשונם של סופרים עבריים ובראשם מנדלי ועגנון. לזכרו מתפרסם כאן מאמר פרי עטו.
המשך קריאה נעימה >>

רסיסים אמתיים ומדומים וחיקויים אמתיים ומדומים של דקדוק עברית המקרא בעברית החדשה

לשוננו כרך עח חוברת ד (תשע"ו), עמ' 421–439

בעברית הנכתבת ובעברית המדוברת נותרו בצדי הדרך כמה מקווי לשון המקרא שנפלטו מלשון חכמים ומהעברית החדשה. יש מהם שהם שרידים אמתיים שנשארו בעינם, ויש מהם שהם אך רסיסים מדומים.

לשון הקודש בארץ הקודש

אקדם 11, אייר תשנ"ז, מאי 1997

לקריאת המאמר לזכרו של שמעון פרס, נשיא המדינה התשיעי, מובא כאן מאמר פרי עטו שנכתב במיוחד ל"אקדם". לדברים נוספים לכבוד הלשון העברית שנשא שמעון פרס ראו אקדם 35 (עמ' 1, עמ' 8).

צילום כתב יד ישן

"טוב מכסף קניין דעת": על תרגילי כתיבה חינוכיים ושקולים מימי הביניים

העברית, מחזור סג חוברת ג–ד (תשע"ה–תשע"ו), עמ' 146–150

במאמר זה מוצגים שלושה משפטים שהתגלו בכתבי יד מן הגניזה הקהירית. בכל אחד מהם עשרים ושתיים אותיות הא"ב וחמש אותיות מנצפ"ך. האם שימשו פסוקים אלו לתלמידי בית הספר לשם לימוד הא"ב?

זרועות של שני מלצרים עם מגשים ועליהם הכיתוב באם ובכדי?

שלוש בי"תין מפוקפקות: באם, בכדי, נקט ב־

לשוננו, כרך עח חוברת ג (תשע"ו), עמ' 305–333

מאמר זה דן בשלושה שימושי לשון שעברו מסלול דומה הן מצד התקן הן מצד ההתפתחות הטבעית בעברית הכתובה. מתיאור תולדותיהם הכותב יוצא למסקנות על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי לשון בהכוונת העברית ועל מעמדם של קווי לשון לא קלסיים…
המשך קריאה נעימה >>

שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית ‬

לשוננו לעם, מחזור מב חוברת ב (תשנ"א), עמ' 43–52

עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה. במאמר מוסברת התופעה בפירוט באמצעות…
המשך קריאה נעימה >>

דרכה של האקדמיה ללשון העברית בחידושי מילים

לשוננו לעם, מחזור לח חוברת ט–י (אב–אלול התשמ"ז)

בהרצאה זו שהועלתה על הכתב הציגה שושנה בהט, המזכירה המדעית הוותיקה של האקדמיה, את העקרונות שהדריכו את מחדשי המילים באקדמיה בתקופתה: מהי דרך המלך ומהן הדרכים הסוטות ממנה. בתוך כך היא מספרת על מילים שנתחדשו דוגמת סיקור, סוכרת ומקָרר, על חסרונן של מילים כמו יֶדע והקשר, על מילים במשקל פָּעיל ושפעל, על הלחמים ותחיליות ועוד.
המשך קריאה נעימה >>

ברחובות ירושלים

לשוננו לעם, מחזור מה חוברת ג (תשנ"ד), עמ' 127–138

מי היה בנימין מטודלה וכיצד הגיע סמל של עיר בספרד לפינת הרחוב הקרוי על שמו? כיצד הגיעו אוסישקין וארלוזרוב לשכונה של משוררי ספרד? והאם ידיעה בדקדוק עשויה לסייע לכותבי שלטי הרחובות? המאמר עונה על שאלות אלו ואחרות ועוסק בסוגיות לשון אגב טיול ברחובות ירושלים.

על משמעויות טקסטואליות ולקסיקליות של תופעות לשוניות

לשוננו, כרך עח חוברת א–ב (תשע"ו), עמ' 7–20

העלאה על הכתב של טקסט המסור בעל פה מחייבת את הכותב לפרש את צורת ההגייה. מאמר זה עוסק בתופעות שונות במסירת הטקסט הנובעות מתופעות פונטיות ומביא כמה דוגמאות לכך. בירור מסוג זה עשוי לסייע בביאור בעיות טקסטואליות.

העברית ברשות הרבים

לשוננו לעם, מחזור מה חוברת ג (תשנ"ד), עמ' 121–126

נאומו של אהרן מגד נישא באירוע חגיגי בבית נשיא המדינה עזר ויצמן במלאות 40 שנה להיווסדה של האקדמיה (תשנ"ד, 1994). מגד מדמה את העברית ליפהפייה שהתעוררה מתרדמתה, ומשווה את שלבי התחייה הראשונים, אז התהדרה העברית בתיאורים בלשון גבוהה ונקייה, לסגנון הרווח היום. עוד הוא מתאר…
המשך קריאה נעימה >>

אתם שאלתם? אנחנו עונים! האם יש צורך במילה מהווה?

האם יש צורך במילה "מְהַוֶּה"?

לשוננו לעם, מחזור כג חוברת ז–ח (תשל"ב), עמ' 197–202

המחבר עומד על משמעו המדויק של הפועל מהווה – 'מחולל', 'יוצר', 'מביא לידי הוויה'. במיוחד הוא מדגים שימושים לא מדויקים במילה ומציע ניסוחים חלופיים.

מפץ עולם ברקע והכיתוב צרפת ולידו באגט, ספרד ולידו מניפה וקסטנייטות ואשכנז ולידו גפילט פיש

ספרד, צרפת ואשכנז – מי הן?

לשוננו לעם, מחזור מג חוברת ד (תשנ"ב), עמ' 143–146

איך נקשרו השמות המקראיים צרפת, ספרד ואשכנז לארצות אירופה ולאילו מקומות הם כוונו מלכתחילה? מאמר קצר מאת שושנה בהט עליה השלום המזמן לנו טיול בין דפי התנ"ך, דפי ההיסטוריה ומפת העולם.
המשך קריאה נעימה >>

חיי מילים: סוללה, מלאך

כלשון עמי, גד בן־עמי צרפתי (תשנ"ז), עמ' 177–187

איך התרחב משמעה של המילה 'סוללה' מ'תל עפר שבונים סביב עיר נצורה' לשלל המשמעים שבהן משמשת המילה כיום ובהם 'קבוצת כלי ירייה' ו'בטרייה'? מה הקשר בין 'מלאך' ל'מלאכה', ואיך קיבל המלאך כנפיים? על גלגולי המשמעות של שתי מילים מקראיות ועל יחסי הגומלין בין העברית לשפות אירופה…
המשך קריאה נעימה >>

קוטביות סמנטית והתנטרלות

לשוננו עב (תש"ע), עמ' 503–523

מדוע נמדוד עצמים לפי גודלם ולא לפי קוטנם? מדוע נציין את רוחבו של המעבר ולא את צרותו? ומדוע מדברים עד דרגת הקושי ולא על דרגת הקלות? במלאות שנה למותה של ד"ר רבקה בליבוים אנו מביאים את מאמרה הדן במערכות קוטביות שבהן אחד הקטבים מתקהה ומשמש…
המשך קריאה נעימה >>

שלושה ביטויי עבר־רחוק בעברית המדוברת

לשוננו לעם, כרך לח חוברת א–ב (תשמ"ז), עמ' 300–303

המילה תָּרַפַּפּוּ המוכרת בצירוף "שנת תרפפו" שאולה מן הספרדית היהודית, הידועה יותר בשם לָדִינוֹ. פירוש המילה 'סבא של סבא'. במאמר זה תוכלו לקרוא בפירוט על מקורו של ביטוי זה וכן על ביטויים נוספים בלשון הדיבור המציינים עבר־רחוק.

קביעות תקן בלשון – חדשים גם ישנים

מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה (תשס"ט), עמ' 33–54

דורות רבים הקפידו מתקני הלשון להסתמך על לשון המקרא, ולא התחשבו במסורות שבעל פה הסוטות ממנה. אך משהפכה העברית לשפה טבעית וחקר הלשון התרחב, נשתנו הטעמים בהעמדת הדקדוק ובהגדרת מקורותיו. מאמר זה דן במילים שאתה, זו ומקח. הוא מתאר את תולדותיהן, את המאבקים שהיו בעניינן…
המשך קריאה נעימה >>

על העברית בלשון השידור

העברית, כרך סב חוברת ג-ד (תשע"ד), עמ' 139–145

לקריאת המאמר זמננו הוא זמן תקשורת ההמונים, שעל ידיה השידור העברי מלַווה את אזרח המדינה בלכתו בדרך, בשבתו נוכח צג המחשב ומרקע הטלוויזיה, בשכבו ובקומו. רות אלמגור־רמון מציגה במאמרה את האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון, את העקרונות שעליהם  נוהגים להקפיד במיוחד ואיך חידושי הלשון והדקדוק משתלבים…
המשך קריאה נעימה >>

איור ישן של ירושלים והכיתוב: שלם, ציון, ירושלם, יבוס

שמותיה של ירושלים במקרא

על פי ספרו מקום בפרשה, תשע"ד, עמ' 261–272

לעיר ירושלים כינויים פיוטיים רבים במקרא: כלילת יופי, משוש כל הארץ, עיר האלוהים, עיר הקודש, קריה נאמנה ועוד. אולם שמותיה האמיתיים של העיר אינם רבים. המאמר מתחקה אחר מקורותיהם וגיזרונם של כמה מהם: ירושלם, שלם, ציון, יבוס.

 
המשך קריאה נעימה >>

כריכת הספר במלחמתה של לשון מאת זאב בן-חיים

לשון עתיקה במציאות חדשה

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 36–85, לשוננו לעם ד, חוברות ג-ה, ח-ט (תשי"ג)

במאמר רחב יריעה בן־חיים מציג את השקפתו על העברית בת ימינו ועל זיקתה לרובדי העברית שקדמו לה, ודן בסוגיית הכוונת הלשון. הוא מציע לקורא להכיר בחיוניותה של העברית החדשה ועם זאת הוא קורא לטיפוחה כשפת תרבות ולשמירת הרציפות ההיסטורית עם העברית המוּרשת.
המשך קריאה נעימה >>

רוב רובו

לשוננו לעם, כרך מד חוברת ג (תשנ"ג), עמ' 110–114

הביטוי 'רוב רובו' מציין רוב גדול, אך מצד ההיגיון הוא מציין דווקא מספר קטן מן הרוב: רובו של הרוב ולא כולו. השימוש הרווח בצירוף מושפע מדרך ההדגשה הרגילה בעברית – הכפלה לשם הבעת הפלגה, כגון 'כל כולו', 'תוך תוכו', 'שיר השירים'. כותב המאמר דן במקורו…
המשך קריאה נעימה >>

דיבור עברי בתקופת ההשכלה

לשוננו לעם, כרך לט חוברת ה–ו (תשמ"ח), עמ' 97–160

עניינו של המאמר בשאלה עד כמה שימשה העברית לשון דיבור בארצות אירופה בתקופה שקדמה לתחיית הלשון בארץ ישראל. הוא סוקר את השימוש בעברית ואת הדיונים בנושא זה בקרב חוגי ההשכלה בארצות אשכנז, באיטליה וברוסיה. באישים הנזכרים במאמר: מנדלסון, שד"ל, אברהם מאפו ועוד רבים.

צילום של קערה מנדאית

שלוש קערות מנדאיות מאוסף יוסף מתתיהו

לשוננו, כרך עז חוברת א (תשע"ה), עמ' 59–98

הלשון המנדאית היא ניב ארמי. אנו לומדים עליה בעיקר מן הספרות הקלסית של הקהילה וגם מהשבּעות שנכתבו על קערות חרס ומקמעות. במאמר זה מתוארות שלוש קערות השבעה קדומות, והעיון בהן מלמד על חשיבותם של המקורות האפיגרפיים להכרת הלשון המנדאית הכתובה. תצלום הקערה באדיבות המצלם פרופ' משה…
המשך קריאה נעימה >>

רב־מילים, המילון השלם – מילון עברי חדש

לשוננו לעם, כרך מט חוברת א (תשנ"ח), 3–25

המאמר מתאר את מהדורת הדפוס של מילון רב־מילים (שוֵיקה, 1997) – "מילון מקיף ועדכני לעברית בת־זמננו". במאמר מפורטים העקרונות שבתשתית המילון והשתמעויותיהם לאוצר הערכים ולהצגת המשמעויות שלהם. המחברים מרחיבים את הדיבור על ההגדרות במילון: אלו מושתתות על מיפוי המבנה הסמנטי של הערך, וניסוחן נועד להבליט את ייחודה…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות מדעיות בהכנת מילון שימושי

פרקים בעברית לתקופותיה – אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 265–272

לקריאת המאמר המאמר מתאר את מילון ההווה (תשנ"ה) שכתבו שושנה בהט וד"ר מרדכי מישור. המחבר מציג את ארבעת ההיבטים שבהם נתייחד המילון: (א) מילון שימושי (ב) ללשון ימינו, (ג) שנועד לשקף את העמדה הרשמית בכל הנוגע לתקן, ו(ד) המציג את הפועל בצורת הבינוני. במאמר…
המשך קריאה נעימה >>

כיצד סדר נושא ונשוא

לשוננו לעם, כרך ט חוברות ג–ו (תשי"ח), עמ' 67–75 (ג), 97–107 (ד), 149–165 (ה–ו)

"סדר המילים במשפט הוא אחד מכבשוניה של כל לשון נלמדת, ולא על נקלה אדם עומד עליו". אבא בנדויד מברר ומבהיר במאמר את תחביר הנושא והנשוא במבני המשפט למיניהם על פי הרוֹוח במקורותינו ומראה מה טיבה של הקדמת הנשוא לנושא בהקשרים שונים.

צילום ארבעה סביבונים המוכרים בגולה

הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי

לשוננו לעם, כרך מד חוברת א (תשנ"ג), עמ' 3–11

מי חידש את השם סביבון ואילו עוד שמות ניתנו לו? והאם ניצחה החנוכייה את מנורת החנוכה? במאמר מסופר סיפורם של הסביבון והשמות המתחרים בו על פי עדויות כתובות מסוף המאה הי"ט וראשית המאה עשרים. בחלקו השני של המאמר המחברת דנה ביחסי הכוחות בין החנוכייה למנורת החנוכה. תוספת מאת…
המשך קריאה נעימה >>

צילום של שושנה בהט

שתי גישות לחידושי לשון

עם וספר, בטאון ברית עברית עולמית, סדרה מחודשת, חוברת א (תשמ"א, 1981)

שושנה בהט, שהייתה מזכירה מדעית באקדמיה, דנה בדרכי חידוש של מילים ומונחים המשנות את פניה של העברית: היצירה הגורפת של שורשים חדשים על ידי תוספת תחיליות (תפקד, חשבן), התפשטותם של משקל פָּעִיל ובניין שִׁפְעֵל, וחדירתן של מילים לועזיות. אגב כך היא משתפת את הקוראים בלבטים של ועדות המינוח…
המשך קריאה נעימה >>

מקומה של הארמית בעברית החדשה

פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה, תשע"ב, עמ' 3–55

המאמר מתחקה על מקומה ותפקידה של הארמית בעברית החדשה – הן מצד אוצר המילים הן מצד הדקדוק. המאמר מבוסס על הרצאה שנשא המחבר באקדמיה הלאומית למדעים בשנת תש"ן, והוא נכלל כפרק הראשון בספרו פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה שבו כונסו מחקרים ועיונים…
המשך קריאה נעימה >>

צילום של לימון על עץ

פרי הדר

לשוננו לעם, כרך כח, חוברת ז–ח (תשל"ז), עמ' 215–217

על פי מסורת ישראל המושג המקראי "פרי עץ הדר" מציין אתרוג. בעברית החדשה "פרי הדר" הוא שם כללי יותר הכולל מינים נוספים כמו הלימון והתפוז. במאמר סקירת קורותיו של הצירוף מן המקרא ועד ימינו.

צילום של בנימין לפלר

יוסה (יוסף) בירבי ניסן מִשָּׁוֵה קִרְיָתַיִם: קדושתא לסדר "הנני ממטיר"

לשוננו, כרך עו, חוברת ד (תשע"ד), עמ' 405–446

זמן קצר לאחר שנמסר מאמר זה למערכת "לשוננו" נפטר החכם רבי בנימין לפלר. לפלר היה חכם גדול, וחוקרי הפיוט ולשונו הגדירוהו כאחד מבני העלייה שבתחום. תהא מנוחתו כבוד. והרי מה שכתב מדובב את שפתיו בעולם האמת.

הריבוי "עולמים" / "עולמות"

מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, תשע"ד

בלשון חז"ל אנו מוצאים שתי צורות רבים של המילה 'עולם': 'עולמים' ו'עולמות'. המאמר מתחקה על החוקיות בשימוש שתי הצורות ובוחן אם מדובר בבידול משמעות או בהתניה תחבירית. מאמר זה הוא פרק מספרו של פרופ' פרידמן מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, ששערו…
המשך קריאה נעימה >>

שמונים שנות עשייה בעברית

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 123–129

בראשית דרכה של תחיית הלשון לא היו ידועים ההבדלים שבין כותונת לחלוק, בין כובע לכומתה, בין רוטב למרק, בין מספר לספרה ועוד. במאמר זה (במקור הרצאה שנישאה בשנת תשל"א בתל־אביב) בן־חיים מסרטט את פעולתו של ועד הלשון בתחום התחדשות הדיבור העברי והרחבת אוצר המילים, מתאר את ההתנגדות שעוררה פעילותו ומציג את הצלחותיו. עוד הוא סוקר…
המשך קריאה נעימה >>

"שגיאות" בעברית בשירי ביאליק

אקדם, גיליון 25, טבת תשס"ד, עמ' 8-6

"בעברית של ימי הביניים ובעברית הרבנית שלפני ספרות ההשכלה מצא אפוא המשורר (ביאליק) פתרונות נאים ומועילים לדוחק החרוז והמשקל בשיריו, ומבחינה זו הלך בדרכם של המשוררים העבריים בספרד שמצאו להם רווח ועזרה ביצירות הלשון שבפיוט הקדום. העיון בהערותיו לשיריהם ובקיאות ב"לשון הדורות" שנדרשה לו בכתיבתו…
המשך קריאה נעימה >>

איור ישן של רש"י

עצמאותו של רש"י בתחום המילון

לשוננו, כרך עג חוברת ג–ד (תשע"א), עמ' 437–448

רבי שלמה יצחקי, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, נולד בסביבות שנת דת"ת (1040) בעיר טרואה (טרוייש) שבצרפת, ובה פעל רוב ימיו עד למותו בכ"ט בתמוז דתתס"ה (1105). המאמר של חנוך גמליאל – חוקר העברית של ימי הביניים ותפיסות הבלשנים והפרשנים בימי הביניים – מבוסס על הרצאתו בערב עיון פתוח שייחדה האקדמיה לדמותו של רש"י.
המשך קריאה נעימה >>

צילום של פרא

פרא וחמור – ומה שביניהם

לשוננו, כרך עו, חוברת ג (תשע"ד), עמ' 265–283

בעברית בת ימינו השמות פֶּרֶא ועָרוֹד מוכרים כשמות של שני בעלי חיים שונים הנזכרים במקרא. המאמר עוסק בזיהוים, ביחס האדם אליהם ובשימושם, ומתמקד בתופעה אפשרית של הכלאתם עם חיות משק כמו חמור וסוס.

טיל מונחה

לשוננו לעם, כרך ט חוברת ח (תשי"ח), עמ' 233–238

במאמר הכותב מספר על חידוש המונח טיל מונחה. הוא מוסר את מה שידוע לו על המילה 'טיל' ומסביר את ההבדל בין 'טיל' ובין 'טיל מונחה'. נעיר כי כיום המונח 'טיל' משמש בעיקר לציון טיל מונחה לעומת 'רקטה' שאינה מונחית.

צילום בול דואר ישראל לזכרה של נעמי שמר

שירי נעמי שמר – קווי היכר סגנוניים

לשוננו לעם, כרך נו, חוברת ג (תשס"ז), עמ' 131–148

"למעלה מארבעים שנה נשמע ונשמר קולה הייחודי של נעמי שמר. אין עוד בארץ יוצר עממי שיצירתו הפכה לחלק מההוויה הישראלית של צעירים ובוגרים. המנגינות משמרות את המילים, השירים נלמדים בבית הספר מן הימים הראשונים של כיתה א. ילדים פוגשים דרכם חוויות חיות ועושר של לשון,…
המשך קריאה נעימה >>

אנגלית באוניברסיטאות על שום מה?

העברית, כרך סא, חוברת ד (תשע"ג), עמ' 147–157

לקריאת המאמר "כיום שומה על העברית להתמודד לא רק עם רסיסי הלעז האנגלי החודרים אליה ומכרסמים בה… אלא עליה לעמוד במתקפה אנגלית חזיתית, גלויה ונמרצת, המאיימת לדחוק את רגליה של העברית כליל. זו איננה בעיה בלשנית או סוציו־לינגוויסטית, אלא עניין אקדמי או…
המשך קריאה נעימה >>

על שיבולים ופאה בראש ובשדה

לשוננו לעם, כרך נג חוברת ב (תשס"ב), עמ' 75–80

"במאמר זה ננסה לחשוף רקע לשוני ספרותי לכמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים (עם שהקשר ביניהם נראה במבט ראשון מוזר) במתנות עניים – פאה ולקט – ובשֵׂער. שני הביטויים שיעמדו במוקד חקירתנו הם שיבולת הזקן ופאה נכרית. ננסה לעמוד על זיקתם לפאה שבלשון מקרא, ובתוך כך נתייחס לביטוי קצוצי פאה, ונאמר דבר מה על זיקה…
המשך קריאה נעימה >>

צילום של אהרן אהרונסון

שֵׁמוֹת הֲמוֹנִיִּים לִצְמָחִים

זכרונות ועד הלשון, מחברת ה (תרפ"א)

בט"ו באייר תרע"ט, 15 במאי 1919, נעלם מעל תעלת למנש האווירון הצבאי שטס בו אהרן אהרנסון, חוקר טבע, אגרונום ובוטנאי ארץ ישראלי, מגלה "אם החיטה". אהרנסון פעל נמרצות למתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל. פועלו בתחום המינוח העברי מתואר בהרצאה שאמור היה לשאת לפני ועד הלשון ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לאחר מותו פרסם ועד הלשון את ההרצאה ב"זכרונות ועד הלשון".
המשך קריאה נעימה >>

טוּזיג או לא טוּזיג – זו השאלה

לשוננו לעם, כרך מו חוברת ב (תשנ"ה), עמ' 71–74

המילה טוזיג – פיקניק בלעז – אינה משמשת שימוש רגיל ככל מילה מן השורה. היא דוגמה מובהקת למונח לא מוצלח, בעל "מקַדם קליטוּת" נמוך. אלא שהאקדמיה מעולם לא נדרשה להכריע בשאלת מעמדה; המזכירות המדעית אינה ממליצה לפונים אליה להשתמש בה, ואין צורך לומר שלא האקדמיה…
המשך קריאה נעימה >>

עם ולשון – חינוך ותרבות

אקדם 50 (תשע"ד)

"עברית יודעים הכול. עברית מפטפטים הכול. הכול נעשֶׂה בעברית, ובעברית חיה, נושמת, חיונית, מחדשת ומתחדשת כל העת. כדי לכתוב ולדבר עברית אין הישראלי, דובר עברית ילידית, צריך ללמוד דקדוק." לשם מה בכל זאת צריך ללמוד וללמד דקדוק במערכת החינוך כיום? הדברים נאמרו בערב עיון של האקדמיה ללשון העברית בנושא הוראת הספרות והלשון בבתי הספר, ביום הלשון העברית, כ"א בטבת תשע"ד.
המשך קריאה נעימה >>

"וְסִימָנָךְ" – סימנים בלשון העברית

לשוננו לעם, כרך מב, חוברת ד (תשנ"א), עמ' 142–145

מילים המבוססות על נוטריקון הבא כדי להקל על הזיכרון אינן תופעה חדשה. הסימנים הראשונים הידועים הם מתקופת התנאים. דצ"ך עד"ש באח"ב הוא הסימן שנתן רבי יהודה במכות מצרים (דם, צפרדע, כינים, ערוב…) כמפורש בהגדה של פסח.

על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו

לשוננו, כרך עו, חוברת א–ב (תשע"ד), עמ' 59–77

מילים מקראיות רבות משמשות בעברית בת ימינו ובהן קבוצה מעניינת ומיוחדת: מילים שבלשוננו היום הן פשוטות ורגילות, אך במקרא הן מילים קשות ונדירות שמשמען עלום או שנוי במחלוקת. המאמר מדגים שלושה סוגי שימושים: שימוש המבוסס על הפרשנות הקלסית, שימוש המבוסס על פרשנות חדשה ושימוש המבוסס…
המשך קריאה נעימה >>

תלמיד חכם – תלמיד או חכם?

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ה (תשנ"א), עמ' 191–193

משמעות הצירוף תלמיד חכם היא 'למדן, בקי בתורה'. עיון לשוני בצירוף מעורר שאלה קלה ותמיהה חמורה. הקלה היא בעיה דקדוקית: האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? החמורה היא סתירה פנימית: אם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע…
המשך קריאה נעימה >>

איש יהודי היה בשושן הבירה

לשוננו לעם, כרך נ חוברת ב (תשנ"ט), עמ' 76–79

"יש מחוקרי העברית ומפרשני המקרא שנתנו דעתם לעובדה שהמילה יהודי שינתה את הוראתה אחרי גלות עשרת השבטים, והיא מציינת מאז שם כולל לכל אחד מבני ישראל. אמת הדבר, השינוי לא יכול היה להתרחש לפני גלות עשרת השבטים, אבל לדבר הזה יש להוסיף שינויים שחלו בהוראת המילה…
המשך קריאה נעימה >>

תרגומי הספרות הערבית לעברית: מאוריינטליזם להתקבלות

העברית, כרך סא חוברת ד (תשע"ג), עמ' 175–192

עניינו של המאמר בשלושה מתרגמים בולטים שאימצו מגמות תרגום ייחודיות, מתוך מניעים אידאולוגיים מנוגדים, והובילו את פעילות התרגום לכיוונים שונים: מנחם קפליוק (1988-1900), שמעון בלס (נולד ב־1930) ואנטון שמאס (נולד ב־1950). המאמר מבוסס על הרצאה של המחבר בכינוס הפתוח ללשון העברית ולספרותה
המשך קריאה נעימה >>

השפעת הצרפתית על לשון ימינו

לשוננו לעם, כרך מב, חוברת א (תשנ"א), עמ' 24–25

העברית והצרפתית הן שפות שונות מאוד, השייכות למערכות בלשניות רחוקות זו מזו. עם זאת, אפשר לגלות ביניהן קרבה בשל הנסיבות ההיסטוריות והגלגולים שעברו על שתי השפות. המאמר המתפרסם כאן עוסק בנקודות המגע בין העברית לצרפתית.