מילים וגלגוליהן

אחת המשימות של דורנו היא לשמר את הרצף התרבותי־לשוני, וזאת דווקא על רקע חַיּוּתָהּ של העברית והיותה לשון אֵם בפי מיליוני דוברים. אחת הדרכים לעשות זאת היא להיחשף אל מכמניה של העברית המוּרֶשֶׁת.
בטקסטים המתפרסמים במדור זה אתם מוזמנים לעמוד על קשרים בין מילים עתיקות וחדשות, על גלגוליהן של מילים מן המקורות אל העברית בת זמננו ועל מקורותיהם של צירופים וניבים.

רובו של החומר המתפרסם כאן נכתב באיגרות "מילת השבוע" בשנת השפה העברית (תשע"א). אל האיגרות הללו מתווספות איגרות שיתפרסמו מדי חודש בחודשו וטקסטים נוספים.

עורכת המדור: תמר קציר.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה

ארץ הצבי

הצבי הוא מבעלי החיים האופייניים לנופי ארצנו עוד מימי התנ"ך. בגלל מקומו המרכזי בעולמו של האדם זכה הצבי לצורת נקבה – צְבִיָּה – לעומת בעלי חיים רבים, כגון דוב, ששמם משמש בתנ"ך לזכר ולנקבה גם יחד. בן הצבי זכה אף הוא לשם משלו – עֹפֶר – שם…
המשך קריאה >>

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

שואה ועצמאות

אתם מוזמנים לקרוא על שתי מילים שמעצבות את התודעה הישראלית בכלל ובימים אלו בפרט: שואה ועצמאות.
המשך קריאה >>

פסח

מעבדות לחירות

בחג הפסח, חג החירותהשתחררו בני ישראל משעבוד מצרים ויצאו אל החופש ואל הדרור.
המשך קריאה >>

על מנהיגים ומנהלים

נהג, התנהג ומנהיג לפני שהיה משה מנהיגם של ישראל הוא נָהַג – כלומר הוליך והוביל – את צאנו של יתרו: "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ… וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר" (שמות ג, א). במשמעות זהה משמש גם הפועל נִהֵג (בבניין פיעל), למשל בתיאור מסע…
המשך קריאה >>

שורשים נודדים

האם יש קשר בין טלפון נייד ובין חולות נודדים? בין נדנדה ובין נידוי? לכאורה כל אחת מן המילים הללו שייכת לשורש אחר: נַיָּד מן השורש נו"ד, נוֹדֵד מן נד"ד, נַדְנֵדָה מן נדנ"ד; נִדּוּי מן נד"י (נד"ה). אך לכולם משותפות האותיות נ' וד' ומשותפת להם משמעות…
המשך קריאה >>

מכל מקום

רבים מן הניבים המשמשים בלשוננו לקוחים מן המקורות בכלל ומן התנ"ך בפרט. יש מהם המשמשים במשמעותם המקורית ויש מהם שקיבלו משמעות חדשה. קבוצה מעניינת של ביטויים שחל בהם שינוי משמעות מבוססת על שמות מקומות שהתנתקו מהקשרם הגאוגרפי והובנו כמילים כלליות, מה שהעניק משמעות חדשה לביטוי…
המשך קריאה >>

פורים

הכתר עולה לכותרות

בלשוננו היום אנו רגילים לומר שלמלכים ולמְלָכוֹת יש כֶּתֶר בראשם. בלשון המקרא רגילות בעניין זה המילים נֵזֶר ועֲטָרָה, ובעברית שלאחר המקרא יש גם כְּלִיל. הכֶּתֶר נזכר בתנ"ך רק במגילת אסתר בצירוף 'כתר מלכות': כתרה של אסתר וכתרה של ושתי ואפילו כתרו של הסוס המלכותי. משורש…
המשך קריאה >>

פורים

מרבים בשמחה

מילים מן השורש שמ"ח רווחות מאוד כבר בתנ"ך – כמאתיים ושבעים מופעים. בפורים השמחה קשורה קשר הדוק ליין, קשר המודגש במגילת אסתר: "וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (אסתר ט, יז), שהרי כידוע "יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹש" (תהלים קד, טו). מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי שָׂמַח מציין ביסודו עלייה ושגשוג, בדומה לצָמַח. גם בספר משלי יש עדות למשמעות זו: "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" (יג, ט).
המשך קריאה >>

איך מקטינים בעברית?

כשחיפשה האקדמיה חלופה עברית ל־SMS עלתה כמתבקש המילה מִסְרוֹן, 'מסר קטן' (=short message). מונח זה מצטרף לעוד מונחים שנוצרו בשלל דרכי ההקטנה שהעברית מעמידה לרשותנו. מנגנון הקטנה אחד הוא הוספת סיומת, כמו הסיומת ־וֹן שראינו במִסְרוֹן. כך גם מַגְּבוֹן, תַּנּוּרוֹן (טוסטר־אובן), יְצוּרוֹן (מיקרואורגניזם). סיומת נוספת היא הסיומת…
המשך קריאה >>

עם הפנים קדימה

לעת העתיקה אנו קוראים ימי קֶדֶם ולהתפתחויות שהעת החדשה מביאה עימה אנו קוראים קִדְמָה. אדם שחי בתקופה הפְּרֵה־היסטורית מכונה בפינו האדם הקַדְמוֹן, ואדם נאור במיוחד נחשב לאדם מִתְקַדֵּם. הא כיצד? המשמעות המקורית של המילה קֶדֶם היא 'לפנים', 'ההפך מן אחור'. שמותיהם העתיקים של הכיוונים נולדו…
המשך קריאה >>

החכם עיניו בראשו

הקשר בין ראייה לחכמה מובע בצורה מפורשת בפסוק הנודע מקהלת: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ" (ב, יד). קשר זה קיים בלשונות רבות. לדוגמה: המילה היוונית idein ומקבילתה הלטינית videre – פירושן 'לראות' וגם 'לדעת', ובאנגלית אומרים "I see" במשמעות 'אני מבין'. הידיעה הראשונה של האדם…
המשך קריאה >>

מדברים בשפת הגוף

איברי גוף האדם הם מקור רב השראה למילים, לפעלים, לניבים ולשימושי לשון. כשהתבונן האדם על סביבתו הוא תיאר את הנוף במושגים הלקוחים מגופו. כך אנו מוצאים בתנ"ך את הצירופים 'ראש ההר', 'צלע ההר', 'כֶּתֶף ההר', 'שן הסלע', 'שפת הנחל', 'לב הים' ו'לשון ים', ובספרות ימי…
המשך קריאה >>

עניין של השקפה

השורש שק"ף משמש בעברית עוד מימי התנ"ך. שם מספרים לנו על נשים הנשקפות, כלומר מביטות, בעד החלון. אחת מהן היא אֵם סיסרא: "בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב, מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו" (שופטים ה, כח). אבל יש גם מי…
המשך קריאה >>

שמחת תורה

על הגשם והרוח

הגשם והרוח אופייניים שניהם לימות החורף וקשורים זה בזה משכבר הימים. בהזכרת גשמים בתפילה אומרים: "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם". ומוכר מאוד הפתגם: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן – אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר" (משלי כה, יד), כלומר: אדם המבטיח לתת ואינו מקיים דומה לעננים (=נשיאים) ורוח שאין…
המשך קריאה >>

ט"ו בשבט

הפרי ופרי מעלליו

אם נחפש בקונקורדנצייה לתנ"ך את המילה פְּרִי, ניווכח כי היא מופיעה בו יותר ממאה פעמים – וכולן בלשון יחיד. כפי שכותב חוקר הלשון גד בן־עמי צרפתי, פְּרִי הוא ביסודו שם קיבוצי שמשמעותו 'יבול', 'תנובת הצמח': "וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" (ויקרא כו, ד).…
המשך קריאה >>

קול המון

כאשר הֶהמון ממלא את הרחוב, אנו אומרים שהרחוב הומה – ולא במקרה. הפועל המקראי הָמָה מציין ביסודו השמעת קול. הוא קרוב בצלילו ובמשמעותו למילים מְהוּמָה, נְהִימָה, הָמַם, הִמְהוּם ועוד, ואפילו לפועל האנגלי hum (זִמְזֵם, השמיע נהימה). מקובל לומר כי מילים אלו נוצרו כחיקוי לקול הטבעי…
המשך קריאה >>

מילים מארון הבגדים

כשאדם וחוה מגלים בגן עדן כי עירומים הם, הם מתביישים, תופרים עלה תאנה ועושים להם חגורות. ואומנם הכיסוי וההסתרה – הסתרת הגוף – הם העומדים בבסיס הלבוש. כך כמובן עולה מן המילה הנרדפת ללְבוּשׁ – כְּסוּת, מן השורש כס"י (הכסות מכסה את הגוף), וכך אפשר…
המשך קריאה >>

מכונית מן המוכן

איך הפכו המכונות מימי שלמה המלך למכונות התעשייה הרועשות של העת החדשה, ואיך התגלגלו מהן המכוניות המתגלגלות בכבישים? כמו הכַּן ששימש בסיס לכיור באוהל מועד, שימשו עשר מְכוֹנוֹת (מן השורש כו"ן) עשויות נחושת בסיס לכיורים בבית המקדש שבנה שלמה: "וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִּיֹּרוֹת נְחֹשֶׁת… כִּיּוֹר אֶחָד…
המשך קריאה >>

אמת ונכון

המילים אֱמֶת ונָכוֹן, המציינות עניינים התואמים את המציאות ואישור לקיומו של דבר, חולקות גם משמעות בסיסית מוחשית: קיום ועמידה, חוזק ויציבות. המילה אֱמֶת גזורה מן השורש אמ"ן (לכן בנטיותיה יש דגש בתי"ו תמורת הנו"ן השורשית: אֲמִתִּי, אֲמִתּוּת, לַאֲמִתּוֹ של דבר). המשמעות הבסיסית של השורש השתמרה…
המשך קריאה >>

איך כועסים בעברית?

יש דרכים רבות לכעוס בלשוננו: אפשר לרגוז ולהתרגז, לזעום ולזעוף, לקצוף ולרתוח, להתרעם ולהביע תרעומת, להתמלא חֵמה ולהזעיף פנים. בלשון גבוהה מאוד אפשר לְהִתְאַנֵּף (מן 'אף') ולְהִתְעַבֵּר (מן עֶבְרָה = כַּעַס), ובלשון הדיבור פשוט להתעצבן. הפעלים הרגילים לציון כַּעַס בתנ"ך הם חָרָה (אַפּוֹ) וקָצַף, ולעיתים…
המשך קריאה >>

חנוכה

הנר בקצה המנהרה

הנרות דולקים בימינו בעיקר בהקשרים טקסיים מסורתיים: נרות חנוכה, נר של שבת ויום טוב, ולהבדיל – נר נשמה. מטבע הדברים בימי קדם היה הנר כלי תאורה מרכזי אשר דלק בכל בית, וצורה אחרת הייתה לו: לא גליל של שעווה, כי אם כלי קיבול, עשוי על…
המשך קריאה >>

חנוכה

חנוכה חינוכית

המקור של הצירוף חנוכת המזבח הוא בתנ"ך – חֲנֻכָּה הוא שם פעולה של הפועל חָנַךְ. שם זה שקול במשקל שמות הפעולה גְּאֻלָּה, חֲלֻקָּה, חֲתֻנָּה, וגם המילה פְּעֻלָּה עצמה.
המשך קריאה >>

להתפעם בכל פעם מחדש

פעם פעמים רבות נזכרת המילה פַּעַם בתנ"ך ובספרות חז"ל. נתבונן בכמה דוגמאות: "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב" (שיר השירים ז, ב). "בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו" (שופטים ה, כח). "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת…
המשך קריאה >>

אתר, איתור ואלתור

אתר ואיתור המילה אֲתָר נשמעת היום בכל מקום ואתר, ואולם לא תמיד היא הייתה חלק מן השפה העברית. מקורה בלשון הארמית, ואכן בתנ"ך אפשר למצוא אותה רק בקטעים הארמיים שבספרי דניאל ועזרא. גם בספרות חז"ל היא באה בעיקר בטקסטים שלשונם ארמית. פירושה של המילה הוא…
המשך קריאה >>

שלום שלום לרחוק ולקרוב

המילה שלום היא ממילות היסוד של לשוננו. שורשה של"ם מעיד על המשמעות הבסיסית שלה – 'מצב של שלמות': שלמות גופנית ונפשית, ביטחון פנימי וחיצוני, יחסים תקינים בין איש לרעהו ובין עמים ועוד. ואכן בתנ"ך המילה מופיעה בהקשרים רבים ומגוונים שבכולם אפשר לחוש את המשמעות הבסיסית…
המשך קריאה >>

על המוקד

כיום המילה מוקד נרדפת – פחות או יותר – למילה 'מרכז'. לדוגמה: "במוקד הוויכוח (=במרכז הוויכוח) עמד החוק החדש". אולם משמעות זו רחוקה למדיי מן המשמעות המקורית של המילה. שורשה של המילה – יק"ד – מעיד על כך: הפועל יָקַד משמעו בָּעַר, כגון "אֵשׁ…
המשך קריאה >>

אווירון ומטוס

בשיר הילדים הידוע אנחנו שרים: "רֵד אֵלֵינוּ אֲוִירוֹן, קַח אוֹתָנוּ לַמָּרוֹם", אבל בעיתון אנחנו קוראים "מָטוֹס ובו מאתיים נוסעים נחת נחיתת חירום". איך קרה שכלי התחבורה הזה שהומצא בראשית המאה העשרים זכה בשתי מילים חדשות – אווירון ומטוס? לשם כך נברר מי חידש ולמה. את…
המשך קריאה >>

עברית לראש חודש

בהתחדש החודש

בעברית שלנו חודש הוא תקופת זמן – כשלושים יום שהם חלק אחד מתוך שנים עשר חלקי השנה. אבל לא תמיד זו הייתה משמעות המילה. כך אפשר ללמוד, למשל, מן הסיפור הזה: בשמואל א פרק כ דוד מביע באוזני יהונתן בן שאול את החשש ששאול מבקש…
המשך קריאה >>

בין שני עולמות

בימים אלו מתחילים לקרוא בתורה מבראשית. הפרק הראשון של ספר בראשית מתאר את בריאת העולם, אלא שהמילה עולם אינה נזכרת בו כלל. למה? המילה עולם בתנ"ך משמעה זמן ארוך מאוד או זמן בלתי מוגבל. לעיתים הכוונה לעבר: "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי…
המשך קריאה >>

סוכות

מילים תחת סכך אחד

חג הסוכות נקרא על שם הסוכה שבה יושבים במהלך החג. מהי סוכה? זהו מבנה המסוכך על אדם או על בעלי חיים מפני השמש. במקרא אנו מוצאים למשל את סוכת שומר הכרם: "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה" (ישעיהו א, ח), את סוכתו של הנביא…
המשך קריאה >>

עורך דין

"לאל עורך דין" – זו השורה הפותחת פיוט קדום מתפילת הימים הנוראים. האם יש קשר בין 'עורך דין' שבפיוט ובין עורכי הדין של ימינו? כדי לקבל תשובה על השאלה נערוך סיור קצר במקורות: במשנה אבות נאמר: "אל תעש עצמך כעורכי הדיינין" (א, ח). אבל בכתבי…
המשך קריאה >>

ראש השנה

מה בין ראש השנה לראש הממשלה?

רֹאשׁ הוא חלקו העליון של גוף האדם, ומכאן בהשאלה גם החלק העליון של עצמים, אבל המילה קשורה גם לזמן, וביתר דיוק למושג התחלה, בדומה למילים ראשית, ראשון.
המשך קריאה >>

יום המשפחה

סבא רבא, סבתא רבתא

השאלה איך נכנה את הורי סבֵינו היא שאלה כמעט יום־יומית בדור האחרון. האקדמיה בחרה בצירוף המהלך סַבָּא רַבָּא על דרך הארמית ('רבא' בארמית – גדול) ובנקבה קבעה סָבְתָא רַבְּתָא (רַבְּתָא היא צורת הנקבה הארמית של רַבָּא). לצד אלו אפשר להשתמש גם בצירופים סָב גָּדוֹל,…
המשך קריאה >>

עברית – על שמה של לשוננו

שם השפה עברית נגזר משם הייחוס המקראי עברי. שם ייחוס זה מופיע בתנ"ך שלושים וארבע פעמים. הוא מוכר בעיקר מסיפורי יוסף ושעבוד מצרים, וכן מן הצירוף 'עבד עברי'. החוקרים חלוקים בשאלה אם הכינוי עברי יוחד לישראל או שציין את כלל עמי כנען. הראשון המכונה בתנ"ך…
המשך קריאה >>

חנוכה

נוגה

לשוננו עשירה בשורשים הקשורים לתחום האור, ובהם זרח, בהק, נצץ ונצנץ, בהר, זהר, ברק, קרן. אליהם מצטרף השורש נגהּ אשר ממנו גזורים השם נֹגַהּ (בלי ניקוד: נוגה) והפעלים נָגַהּ והִגִּיהַּ. המילה נֹגַהּ והפועל נָגַהּ באים בתנ"ך – בספרות הנביאים ובספרות החכמה – בעיקר בהקשרים שיריים,…
המשך קריאה >>